רע"א 9296/17 רוכשי הדירות בפרוייקט "סנטרל פארק" נ. אמקור בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בהפ"ב 890-08-17, שניתנה ביום 16.11.2017, על-ידי הרשם נ' שילה .

1.

ביום 31.5.2010 חתמו הצדדים על הסכם בוררות שכלל מנגנון ערעור מוסכם למותב בוררים נוסף, לפי סעיף 21א לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968. בהסכם נקבע כי ככל שתתעורר מחלוקת בעניין זהות הבורר, בכל אחד משלבי הבוררות, ימונה הבורר על-ידי יו"ר לשכת עורכי הדין בישראל.

2.

השלב הראשון של הבוררות התנהל בהסכמה לפני השופט בדימוס בעז אוקון. ביום 29.6.2014 נתן הבורר אוקון פסק בוררות ביניים. המבקשים ניצלו את זכותם לערער למותב בוררים נוסף על פסק הביניים, והוסכם כי הבורר שידון בערעור יהיה השופט בדימוס יהודה זפט. ביום 25.1.2015 נתן הבורר זפט פסק בוררות בערעור.

3.

בחלוף כשנתיים וחצי, ביום 26.6.2017, ניתן פסק בוררות משלים על-ידי הבורר אוקון. הפעם, הייתה זו המשיבה שביקשה לנצל את זכותה לערער על פסק הבוררות המשלים; אלא שנתגלעה מחלוקת בדבר זהות הבורר שידון בהליך הערעור.

4.

המבקשים טענו כי בהכרח יש לנהל גם את הליך הערעור הנוסף לפני הבורר זפט. לגישתם, משעה שמונה בורר לדון בערעור על פסק בוררות הביניים, סמכותו נמשכת לכלל הליכי הערעור, וממילא גם להליך הערעור על פסק הבוררות המשלים. מנגד, המשיבה טענה כי אין הכרח שגם הליך הערעור על פסק הבוררות המשלים יתנהל לפני הבורר זפט.

5.

על רקע המחלוקת בעניין זהות הבורר, ובהתאם למנגנון ההכרעה המוסכם שנכלל בהסכם הבוררות, נעשתה פנייה ליו"ר לשכת עורכי הדין. ביום 27.7.2017 ניתנה החלטת יו"ר הלשכה, בגדרה התקבלה עמדת המשיבה. נקבע כי אין הכרח שגם הליך הערעור על פסק הבוררות המשלים יתנהל לפני הבורר זפט, תוך שניתן משקל גם לפרק הזמן הארוך שחלף בין הערעור על פסק בוררות הביניים לבין הערעור על פסק הבוררות המשלים. בהתאם נקבע, כי הצדדים יקיימו ביניהם הידברות ויודיעו האם הגיעו להסכמה בדבר זהות הבורר.

6.

המבקשים התנגדו להחלטת יו"ר הלשכה וכפרו בסמכותו לתתה. המבקשים עמדו על טענתם לפיה ככל שהמשיבה מעוניינת לערער על פסק הבוררות המשלים, האפשרות היחידה שנתונה לה היא לערער לבורר זפט. על יסוד עמדה זו, ולאחר שלשיטתם המשיבה איחרה את המועד לערער לבורר זפט, הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה לאישור פסק הבוררות המשלים. המשיבה מצדה עתרה לדחיית הבקשה על הסף.

7.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לאישור פסק הבוררות המשלים על הסף. נקבע כי למשיבה יש זכות ערעור למותב בוררים נוסף, וכי הסיבה שהיא לא הגישה עד כה את כתב הערעור נעוצה במחלוקת בעניין זהות הבורר. נקבע כי הצדדים קבעו ביניהם מנגנון הכרעה מוסכם לסיטואציה שבה תתגלע מחלוקת בעניין זהות הבורר, ויש לפעול לאורו. לצד זאת, צוין כי ככל שהמבקשים כופרים בסמכות יו"ר הלשכה להכריע במחלוקת, היה עליהם לנקוט הליך ייעודי מתאים בהקשר זה.

8.

על רקע זה הגישו המבקשים את בקשת רשות הערעור שלפני. המבקשים שבים על טענתם כי הבורר היחיד שמוסמך להכריע בערעור על פסק הבוררות המשלים הוא הבורר זפט. נטען כי משעה שהמשיבה לא פנתה לבורר זפט במועד, היא איבדה את זכות הערעור שלה, ולפיכך יש לאשר את פסק הבוררות המשלים.

9.

דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בקבלת תשובה.

10.

ראשית ייאמר המובן מאליו, כי בהינתן קיומה של המחלוקת בעניין זהות הבורר בהליך הערעור על פסק הבוררות המשלים, המשיבה לא "איבדה" את זכותה לערער מכוח סעיף 21א לחוק הבוררות. ממילא מובן כי בית המשפט המחוזי צדק בקבעו כי טרם ניתן לאשר את פסק הבוררות.

11.

לגוף העניין; המנגנון לפתרון המחלוקת בעניין זהות הבורר נקבע על ידי הצדדים בהסכם הבוררות. הצדדים הסכימו כי ככל שתתעורר מחלוקת בנדון, מי שיכריע בה הוא יו"ר לשכת עורכי הדין. מנגנון זה משקף באופן ברור ומפורש את רצון הצדדים וכוונתם. בנסיבות אלה – כפי שנזדמן לי לפסוק אך לאחרונה – יש לתת תוקף להסכמת הצדדים:

"משמעות ההסכמה של הצדדים בכל הקשור לכינונם של הליכי הערעור בבוררות דומה למשמעות ההסכמה בדיני החוזים ככלל ובענף העוסק בדיני הבוררות בפרט. נקודת המוצא היא שהצדדים הם 'אדוני ההליך'. הסכמתם היא שמכוננת את ההליך מראשיתו, אך לא זו בלבד: היא משתרעת כמעט על כל מאפייני הבוררות, לרבות זהות הבורר ודרכי מינויו, כללי ההכרעה בבוררות, מסגרת הזמנים של הבוררות, היקף הסמכות של הבורר ועוד. ההסכמה היא שמגדירה גם את זכויות הצדדים בבוררות, והיא שיוצקת תוכן לזכויות, בכפוף למספר מגבלות קוגנטיות שקובע החוק. מכוח ההסכמה, יש לצדדים לבוררות חופש רחב לעצב את הזכויות וכאשר מדובר בזכות הערעור משמעות הדבר היא שהצדדים רשאים לשרטט את גבולות הזכות, תוכנה והיקפה. ברשות הצדדים לקבוע לאן ניתן לערער; על מה ניתן לערער; איזה מותב יישב בערעור; האם הערעור יהא ברשות או בזכות; האם המותב יוכל לשמוע עדים; האם המותב יוכל לפסוק de-novo ; ועוד. לצד זאת, מכוחה של הסכמה רשאים הצדדים לקבוע גם מגבלות וסייגים לזכות הערעור, ובתוך כך להסכים כי זכות הערעור תהא מוחלטת או מסויגת, רחבה או צרה, ואף לקבוע הוראות לעניין ביטולה העתידי של זכות הערעור..."

( רע"א 22/17 מכבי שירותי בריאות נ' מודן , פסקה 17 (23.8.2017) ).

בענייננו, הסכם הבוררות שותק בשאלה האם אותו המותב שדן בערעור על פסק בוררות הביניים הוא שנדרש לדון, בהכרח, גם בהליך הערעור על פסק הבוררות המשלים. בנתון לכך, המחלוקת בין הצדדים היא מחלוקת לגיטימית , ויש להכריע בה , לפי המנגנון המוסכם.

13.

אציין, כי דנתי לעיל בטענות המבקשים לגופן, אך זאת במידה רבה למעלה מן הצורך, שכן דינה של הבקשה להידחות גם מחמת כך שאין היא עומדת באמות המידה להתערבות בהחלטות ופסקי דין של בית המשפט המחוזי בענייני בוררות (ראו למשל: רע"א 2192/17 כהנא נ' כהנא , פסקה 11 (19.7.2017); רע"א 7233/16 גאון נדל"ן למגורים בע"מ נ' ו.ח. גבעות חן בע"מ , פסקה 7 (27.12.2016)). ודוק, במקרה דנן המחלוקת עוסקת בנוסח הסכם הבוררות ובתוכן שיש לצקת להסכמת הצדדים המופיעה בו בעניין מינוי הבורר וזהותו. הבקשה אינה מעוררת אפוא שאלות משפטיות עקרוניות בעלות חשיבות כללית, וממילא אינה מגלה עילה למתן רשות ערעור.

14.

בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.