רע"א 4947-23 רע"א 4947-23

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ב' טולקובסקי, סג"נ) ברע"ב 72838-03-23 מיום 3.5.2023, בה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת לפי סעיף 29ב(א) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות) על פסק בוררות חלקי שניתן ביום 29.1.2023 על ידי הבורר השופט (בדימ') ב' ארנון (להלן: הבורר).

הרקע לבקשה

1.ביום 19.12.2018 נרשם בישראל על שם המבקשת פטנט שעניינו שיטה לייצור צבע בעל הרכב כימי המאפשר צביעת משטחים, כלי בית ואביזרי ריהוט ללא צורך בפעולות מקדמיות (להלן: הפטנט). ביום 5.6.2019 הגישה המבקשת תביעה נגד המשיבות לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בטענה שאלו מפרות את זכויותיה בפטנט בכך שהן מוכרות ומשווקות בישראל צבע בעל אותו ההרכב הייחודי. המשיבות מצדן הגישו לבית המשפט בקשה בה נטען כי לא הייתה הצדקה לרשום את הפטנט על שמה של המבקשת בהיעדר חדשנות והתקדמות המצאתית, ועל כן דינו להתבטל.

2.בהמשך הועבר הסכסוך בין הצדדים לבוררות, תוך שהוסכם כי זו תתנהל בהתאם להוראת סעיף 29ב לחוק הבוררות המאפשר לצדדים אשר התנו שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין, להסכים כי ניתן לערער על פסק הבוררות ברשות לבית המשפט אם נפלה בו טעות יסודית ביישום הדין אשר יש בה כדי לגרום לעיוות דין. עוד הסכימו הצדדים כי נוכח טענת המשיבות כי הפטנט נטול חדשנות והתקדמות המצאתית, שאלת תוקף הפטנט תידון ותוכרע תחילה ולאחר מכן תידון ההפרה המיוחסת. כן הוסכם כי מאחר שהעניין שבמחלוקת הוא עניין שבמומחיות, הבורר ימנה מומחה מדעי מטעמו. בהתאם לכך ובהסכמת הצדדים מינה הבורר לתפקיד את ד"ר יפעת ברקת, בעלת תואר שלישי בכימיה (להלן: המומחית).

3.לאחר שהמומחית הגישה חוות דעת מטעמה ונחקרה על ידי הצדדים, ולאחר שמיעת עדות המבקשת והגשת סיכומי הצדדים, ביום 29.1.2023 ניתן פסק בוררות חלקי בו נדחתה תביעת המבקשת והתקבלה בקשת המשיבות לביטול הפטנט. הכרעתו של הבורר התבססה בעיקר על התרשמותו מעדותה ומחוות דעתה של המומחית, אשר שללה מן הפטנט את הכשירות להירשם ככזה בהיותו נעדר חידוש והתקדמות המצאתית כנדרש לפי הוראת סעיף 5 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק הפטנטים). לחלופין נקבע, גם כן בהסתמך על חוות דעתה של המומחית, כי אף אם היה חידוש מסוים בפטנט, הוא לא כלל את הפירוט המתודולוגי הנדרש לפי הוראות סעיפים 13-12 לחוק הפטנטים. בתוך כך דחה הבורר את טענת המבקשת לפיה המומחית ביצעה "ניתוח יתר" כאשר השתמשה בידע עודף שלה בתחום. נקבע כי המומחית עשתה שימוש נכון, מידתי וראוי בניסיונה, והבהירה כי חיוותה את דעתה מנקודת מבטו של בעל מקצוע ממוצע בתחום ולא תוך שימוש בידע עודף. הבורר הבהיר בהכרעתו כי סמכותו לדון בשאלת ביטול הפטנט תחומה ליחסי הצדדים בלבד שכן הסמכות לבטל רישום נתונה לרשם הפטנטים. לצד זאת נקבע כי יש להעביר את החלטתו לרשם על מנת שיעשה בה שימוש לפי שיקול דעתו.

4.על פסק הבוררות החלקי הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. המבקשת טענה כי נפלו שגגות רבות בחוות דעת המומחית, לרבות בנוגע להיעדר התקדמות המצאתית ובנוגע להיעדר הפירוט הדרוש לפי חוק הפטנטים, ולא היה מקום שהבורר יסתמך עליה בהכרעתו. כן נטען כי שגה הבורר כשהורה על העברת העתק פסק הבוררות לרשם הפטנטים, שכן קביעה זו עומדת בסתירה להסכמת הצדדים לתחום את טענותיהם למישור היחסים בינם לבין עצמם. נוכח כל האמור, נתבקש כי פסק הבוררות יבוטל.

5.ביום 3.5.2023 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה בקבעו כי פסק הבוררות אינו מגלה טעות ביישום הדין, לא כל שכן טעות יסודית המצדיקה מתן רשות ערעור לפי סעיף 29ב לחוק הבוררות. נקבע כי טענות המבקשת חוזרות על טענות שנדונו ונדחו על ידי הבורר, וכי מרביתן מופנות כלפי ממצאים עובדתיים שנקבעו בהתבסס על חוות דעתה של המומחית. אלא שהתערבות בקביעות עובדתיות, וקל וחומר קביעות שנקבעו בהתבסס על מומחה שמונה בהסכמת הצדדים, תיעשה רק בנסיבות חריגות שאינן מתקיימות בענייננו. בית המשפט הוסיף כי קביעת הבורר לפיה חוות הדעת תועבר לרשם הפטנטים אינה מגלה טעות יסודית ביישום הדין, ואין בה משום חריגה מהסכמת הצדדים.

6.מכאן לבקשה שלפנַי בה זנחה המבקשת את טיעוניה לפני בית המשפט המחוזי והתמקדה בחזית חדשה שעניינה כשירות המומחית לשמש בתפקידה. נטען כי המומחית סובלת מ"כשירות יתר" בבחינה ורישום של פטנטים נוכח ניסיונה הרב בתחום, ובד בבד היא חסרת מומחיות בתחום הספציפי מושא הפטנט. נוכח שילובם של שני אלה, לא ניתן לומר כי היא "בעל מקצוע ממוצע" כהוראת סעיף 5 לחוק הפטנטים, ולפיכך היה מקום לפסול את חוות דעתה. נטען כי הצדדים אמנם הסכימו למינויה של המומחית, אולם זאת מהטעם שבקורות חייה לא צוין ניסיונה המעשי בתחום עריכת הפטנטים ואף לא היעדר ניסיונה המעשי בתחום בו עוסק הפטנט. הואיל אפוא ובחינת עמידתה של המומחית בדרישות הדין מצויה בתחום אחריותו של הבורר, החלטתו למנותה כמו גם החלטתו שלא לפסול את חוות דעתה מהוות טעות יסודית ביישום הדין שגרמה לעיוות דין. טעות זו גם מצדיקה את ביטול פסק הבוררות בהתאם הוראות סעיפים 24(3) ו-24(7) לחוק הבוררות. לגישת המבקשת, בקשתה מעלה שאלות משפטיות עקרוניות החורגות מעניינם הפרטני של הצדדים ומצדיקות מתן רשות ערעור – הן ביחס לעמידתו של מומחה עם "כשירות יתר" בתנאי סעיף 5 לחוק הפטנטים, הן ביחס לאפשרות להותיר על כנה החלטה שהתבססה על חוות דעת של מומחה שכזה, והן ביחס לחובת הבורר להורות על החלפת מומחה שכזה.

דיון והכרעה

7.לאחר עיון בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות ללא צורך בתשובה. רשות ערעור בענייני בוררות תינתן במקרים חריגים בלבד בהם מתעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או כאשר ההתערבות נדרשת משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין חמור (ראו לדוגמה לאחרונה: רע"א 5860/23 בריסק נ' גרין, פסקה 8 (2.8.2023); רע"א 4535/23 גולן נ' אלבז, פסקה 8 (2.7.2023)). אמות מידה אלה יפות גם לבקשות רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בבקשות רשות ערעור מכוח סעיף 29ב(א) לחוק הבוררות (רע"א 8964/21 טל נ' יצחקי, פסקה 7 (11.1.2022); רע"א 6823/19 שגיא נ' בר זכאי, פסקה 7 (6.11.2019)). מקרה זה אינו בא בגדרם של המקרים החריגים המצדיקים מתן רשות ערעור.

8.גם אם אניח לצורך הדיון כי שאלת התאמתו של מומחה בעל כשירות יתר לדרישת "בעל מקצוע ממוצע" בסעיף 5 לחוק הפטנטים אכן חורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, ברי שמקרה זה אינו המקום המתאים לדון בה. זאת שכן טענות המבקשת לעניין כשירותה של המומחית לשמש בתפקידה או לעניין מינוי מומחה חלופי תחתיה הועלו בערכאה זו לראשונה, מבלי שהיה להן זכר בהליך לפני בית המשפט המחוזי. טענותיה בהליך קמא התמקדו בשגגות שנפלו לשיטתה בחוות דעתה של המומחית ובאימוצה על ידי הבורר; כמו גם בהחלטתו של הבורר להורות על המצאת ההחלטה לרשם הפטנטים. למען הסר ספק יצוין כי אין באמור בסעיף 15 לבקשת רשות הערעור שהגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי, שם הלינה על כך שהמומחית עשתה שימוש באמות מידה מקצועיות, כדי לרפא פגם זה. זאת מפני שהאמור בסעיף זה לא נטען ביחס לכשירותה אלא ביחס לאימוץ מסקנותיה על ידי הבורר. הא ותו לא. גם בהליך לפני הבורר לא נטענו טענות הנוגעות לכשירות המומחית. המבקשת טענה אמנם כי חוות דעתה של המומחית "'זוהמה' במידע אישי קודם וניסיון עבר מקצועי", אולם לא נטען כי יש בכך כדי להביא לפסילת חוות דעתה או למינוי מומחה חלופי תחתיה, אלא רק כי בשל כך יש "לייחס משקל ראייתי נמוך לחוות הדעת ולמסקנותיה" (עמ' 2 לסיכומיה). וכידוע, בקשת רשות ערעור איננה משמשת אכסניה לעריכת "מקצה שיפורים" ולבחינת טענות שלא הועלו קודם לכן (בע"מ 4420/13 פלוני נ' פלונית, פסקה 9 (13.1.2015); רע"א 9600/17 רשף נ' רשף, פסקה 14 (15.4.2018)) ודי בכך כדי לדחותה.

9.יתרה מכך, כפי שנקבע לא אחת, סעד של פסילת חוות דעת של מומחה שמוּנה בהסכמת הצדדים יינתן רק במקרים נדירים בהם נפל פגם היורד לשורשו של עניין שיש בו כדי לגרום לעיוות דין חמור (ראו מיני רבים: רע"א 1694/23 לביא (ב.י) הנדסה ובנין בע"מ נ' נציגות בית הדירות הרצל רוזנבלום 10-8 בע"מ, פסקה 10 (25.4.2023); רע"א 8152/18 פלוני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פסקה 5 (10.2.2019)). על העקרונות שביסוד הלכה זו עמד השופט ע' גרוסקופף ברע"א 4842/20 עיריית אשדוד נ' אדמת הצבי השקעות בע"מ (9.9.2020):

"הרציונל שמאחורי הלכות אלה הוא כפול: ראשית, מינוי מומחה מטעם בית משפט נועד לייעל את ההליכים, ולחסוך בעלויות ניהול המשפט. החלפת המומחה כרוכה מטבע הדברים הן בעלויות לצדדים, הן בהתארכות ההליכים, ועל כן יש לאפשר אותה רק במצבי קיצון, בהם הפגם שנפל בהתנהלות המומחה או בחוות הדעת באמת ובתמים אינו מאפשר להסתמך עליו ועליה, ואינו בר תיקון; שנית, החשש מפני התנהלות אסטרטגית של בעלי הדין, אשר יבקשו לפסול את חוות הדעת לא בשל הפגמים שנפלו בה, אלא בשל כך שהתוצאה שנקבעה בה אינה נושאת חן בעיניהם (ראו: ע"א 2934/94 סולל בונה בע"מ נ' איתן, פסקה 4 (2.6.1996))" (שם, פסקה 23).

בנסיבות ענייננו, בהן המבקשת הסכימה בראשית הליך הבוררות למינוי "מומחה מדעי"; נמנעה מלהעלות טענות לפסילתה של המומחית עד עתה, חרף העובדה שהיו לה הזדמנויות לעשות כן הן לפני הבורר והן לפני בית המשפט המחוזי; ורק לאחר שנדחו טענותיה לגופה של חוות הדעת החלה לטעון לגופה של עורכת חוות הדעת – לא מדובר במקרה שבו פסילת חוות הדעת מתחייבת בשל עיוות דין חמור. אדרבה, בנסיבות אלה פסילת חוות דעתה של המומחית והחזרת הדיון לבורר למינוי מומחה חלופי בנקודת זמן זו היא שתגרום לעיוות דין. וממילא משאין מקום לפסול את חוות דעתה של המומחית, גם אין מקום לביטול פסק הבוררות.

הבקשה נדחית כאמור. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.