רע"א 5860-23 רע"א 5860-23

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ת' אברהמי) בת"א 56495-12-22 מיום 26.7.2023, בה נדחתה בקשת המבקשים לעיון חוזר בהחלטה מיום 8.5.2023 אשר דחתה את בקשת המבקשים למתן צו מניעה שיאסור על המשיבים לבצע דיספוזיציה במקרקעין מושא המחלוקת בין הצדדים.

הרקע לבקשה

1.ברקע להליך, הסכם מכר שנחתם בשנת 2008 למכירת זכויותיהם של המבקשים בנכס מקרקעין ברחוב זוננפלד בבני ברק (להלן: הנכס), בתמורה לסך של 1.5 מיליון דולר ארה"ב אשר סוכם כי ישולם על ידי המשיבים בתשלומים. בהסכם נקבע כי מסירת הנכס תתבצע לאחר 180 ימים ממועד כניסתו לתוקף, וכי במועד מסירת החזקה יועבר למשיבים ייפוי כח בלתי חוזר. כן סוכם כי כל סכסוך שיתגלע בין הצדדים בקשר להסכם יועבר להכרעת בורר.

2.אין חולק כי למשיבים אכן הועבר ייפוי כח בלתי חוזר, אולם השתלשלות העניינים – במהלך למעלה מעשרים השנים שחלפו מאז – שנויה במחלוקת קשה בין הצדדים, אף כי זו התעוררה, כפי שיפורט להלן, רק לאחרונה. בתמצית שבתמצית, בעוד שלעמדת המבקשים התמורה לא שולמה במלואה, ייפוי הכח הועבר לידי המשיבים בנאמנות בלבד ועל כן גם הזכויות בנכס נותרו רשומות על שם המבקשים; לטענת המשיבים כל כספי התמורה עבור אותה עסקה שולמו במלואם, כאשר הם ניסו להעביר את הבעלות בנכס על שמם במשך השנים אולם הדבר התעכב מסיבות אחרות. בין היתר, המבקשים ביקשו להסתמך על "תוספת להסכם" משנת 2013 אשר הוכחשה על ידי המשיבים, על פיה לכאורה הודו המשיבים בחובם למבקשים; בעוד שהמשיבים הצביעו על התכתבות משנת 2014 בה לכאורה הודה בא-כוח המבקשים כי אין למבקשים טענות כספיות כלפיהם.

3.ביום 26.12.2022 הגישו המבקשים בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על ביצוע דיספוזיציה בנכס, בטענה כי "בימים האחרונים" נודע להם כי "הנאמנות" אשר נוצרה עם העמדת ייפוי הכח לטובת המשיבים הופרה, וכי בכוונת המשיבים להעביר את הזכויות בנכס לצד שלישי מבלי להסדיר את חובם למבקשים. המבקשים ציינו כי בכוונתם לנקוט בהליכי בוררות בשל כך, ועל מנת שלא לסכל את התביעה פנו זה מכבר לבורר שהוציא תחת ידו צו ארעי. בשל כך התבקש בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 16(א) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות) המקנה סמכויות עזר לגבי בוררות, וליתן צו כאמור. המשיבים טענו מנגד כאמור, כי כל כספי התמורה שולמו ועקב כך הועבר להם לפני שנים רבות ייפוי כח בלתי חוזר להעברת הזכויות. נטען כי טענות המבקשים לוקות בהתיישנות ובשיהוי וכי החזקה בנכס הועברה זה מכבר לפני שנים למשיבים, כאשר מרבית המבנה שבנכס אף נהרס.

4.לאחר שניתן צו ארעי, ביום 8.5.2023 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשים למתן צו מניעה כאמור (להלן: ההחלטה הראשונה). תחילה צוין כי המבקשים לא צירפו ולא הגישו כתב תביעה בהליך הבוררות, עניין המעורר קושי בהתייחס לבחינת התאמת הסעד העיקרי לסעד הזמני שהתבקש. מעבר לכך, גם אם ניתן להגיש בקשה לסעד זמני מבלי שהוגש כתב טענות עיקרי, טענות המבקשים מעוררות קושי לא מבוטל. זאת שעה שמדובר בהסכם משנת 2008 (או משנת 2013 בה תוקן ההסכם לשיטת המבקשים) כאשר אף לטענות המבקשים תמורת המכר לא שולמה במשך שנים, ולא צורף על ידם מסמך כלשהו ממנו עולה כי פנו למשיבים בקשר לכך במהלך השנים הרבות שחלפו. הובהר כי טענת המבקשים כי לפי דין תורה אין התיישנות אינה מאיינת את הקושי שבא לידי ביטוי בחלוף הזמן הניכר. המבקשים אף לא ציינו כלל מהו סכום החוב אשר לשיטתם חבים להם המשיבים. כן צוין כי לא הובהר מדוע לא הופקדו שיקים שהועברו למבקשים מידי המשיבים, אף לפי גרסתם, וכן כי העובדה שהמבקשים העבירו למשיבים ייפוי כח בלתי חוזר המאפשר למשיבים להעביר את הזכויות בנכס על שמם אף היא מעוררת סימני שאלה.

בהתייחס למאזן הנוחות, הובהר כי על אף שהמשיבים לא הכחישו כי בכוונתם לעשות שימוש בייפוי הכח הבלתי חוזר לצורך העברת הזכויות בנכס, טענות המבקשים באשר למאזן הנוחות מעוררות גם כן קשיים. שכן, הטענה כי העברת הזכויות תגרום לנזק בלתי הפיך נסמכת על טענת המבקשים כי יש להורות על ביטול ההסכם, שעה שמדובר כאמור בהסכם שנחתם לפני שנים רבות ומבלי שניתנה לאורך השנים הודעה על ביטולו. עוד הודגש כי בבסיס טענות המבקשים עומדת סוגיה כספית, שכן אין מדובר בבית מגורים כי אם בזכויות בשטח אשר רוב המבנה שנבנה עליו נהרס לפני שנים רבות, ובכל מקרה מדובר באינטרס כספי בר פיצוי.

5.ביום 24.5.2023 הגישו המבקשים "בקשה דחופה לעיון מחדש, למתן צו מניעה זמני ולמתן סעד ארעי במעמד צד אחד" בה טענו כי חל שינוי נסיבות המצדיק עיון מחדש בהחלטה הראשונה. בעיקר נטען כי למן אותו מועד שבו ניתנה ההחלטה הראשונה הוגש כתב תביעה לפני הבורר המפרט את כל עילות הביטול וההפרות שבוצעו על ידי המשיבים, בצירוף אסמכתאות מהן עולה בבירור כי החוב לא שולם, וכן מפורט בו גובה החוב. כן חזרו המבקשים על טענתם כי בהתאם לדין תורה לא ניתן להעלות טענת התיישנות. המבקשים הוסיפו כי שעה שכתב התביעה הוגש, ברי כי אף מאזן הנוחות מצדיק את קבלת הבקשה. בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי הוסיפו המבקשים וטענו כי אין מדובר רק בבקשה לעיון מחדש כי אם גם בבקשה עצמאית לקבלת סעד זמני על בסיס השיקולים הרלוונטיים לעניין.

6.בקשת המבקשים נדחתה ביום 26.7.2023 (להלן: ההחלטה השניה). תחילה הובהר כי אין מדובר בבקשה "עצמאית" למתן סעד זמני כי אם בבקשה לעיון מחדש בסעד שהתבקש ונדון בהחלטה הקודמת, דבר העולה מכותרת הבקשה ומהמפורט בה. לגופו של עניין קבע בית המשפט כי לא נמצאה הצדקה לשינוי ההחלטה או למתן סעד זמני. השינויים עליהם הצביעו המבקשים קשורים לפעולות שניתן היה לבצע לפני הגשת הבקשה המקורית – הגשת כתב תביעה לפני הבורר כמו גם פירוט סוגיות מסוימות שלא פורטו קודם לכן – ובכל מקרה לא מדובר בעניין שיש בו כדי לשנות את התמונה בכללותה. בעיקרם של דברים, לא חל שינוי בקביעות שניתנו בהחלטה הראשונה, הן בשאלת סיכויי ההליך והן בשאלת מאזן הנוחות.

7.מכאן לבקשה שלפנַי בה נטען כי שגה בית המשפט בקבעו כי מדובר בבקשה לעיון מחדש בלבד, ונמנע מלבחון את מכלול השיקולים הרלוונטיים. בית המשפט התעלם מההתפתחויות שאירעו למן מועד מתן ההחלטה הראשונה, ובעיקר מהגשת כתב התביעה לפני הבורר, אשר חסרונו עמד ביסוד קביעת בית המשפט בהחלטה הראשונה. כך גם פורט בכתב התביעה גובה החוב, בעוד שבהחלטה הראשונה ניתן משקל לכך שפרט זה היה חסר מהתמונה. המבקשים שבו וטענו כי אין מדובר רק בסעד כספי בר פיצוי כי אם בסעד עיקרי ומרכזי של ביטול הסכם. כן חזרו המבקשים על טענתם כי בהתאם לדין תורה, אין טענת התיישנות.

דיון והכרעה

8.דין הבקשה להידחות. התערבותו של בית משפט זה בבקשות רשות ערעור על החלטות לפי סעיף 16 לחוק הבוררות תיעשה בהתאם לאמות המידה המחמירות הקבועות בדין בנוגע למתן רשות ערעור בענייני בוררות בכלל. בית משפט זה לא יתערב בהחלטות אלו אלא במקרים חריגים בלבד בהם מתעוררת שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או במקרים שבהם נדרשת התערבות משיקולי צדק או מניעת עיוות דין (ראו למשל: רע"א 9212/20 בולג נ' פולמן, פסקה 7 (7.1.2021); רע"א 3618/16 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (21.6.2016)). יתרה מכך, נקודת המוצא היא כי אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול הדעת הרחב הנתון לערכאה הדיונית בכל הנוגע לסעדים זמניים, אלא במקרים חריגים בלבד (ראו למשל: רע"א 3104/23 ננו דיימנשן בע"מ נ' Murchinson Ltd. Canadian Comp., פסקה 12 (14.6.2023); רע"א 5485/23 עיזבון המנוח אסעד פאלח גזאלין ז"ל באמצעות יורשו אמין גזאלין נ' עיזבון המנוח סלימאן אסעד בן יאסין ז"ל באמצעות יורשו סובחי יאסין (19.7.2023)).

המבקשים עומדים על כך שהטענות שהובאו בגדרי בקשתם ל"עיון מחדש" (אשר בניגוד לכותרתה ותכנה נטען לגביה כי מדובר גם בבקשה עצמאית ולא "רק" בעיון מחדש) מצדיקות שינוי מהתוצאה אליה הגיע בית המשפט בהחלטה הראשונה. אולם לא רק שאין מדובר בסוג הטענות המצדיקות התערבות בית משפט זה על פי אמות המידה שפורטו, אלא שגם לגופו של עניין אין בפי המבקשים טענה ממשית המצדיקה את שינוי החלטות בית המשפט המחוזי.

9.בעיקר טוענים המבקשים ל"שינוי נסיבות" הבא לידי ביטוי בכך שכתב תביעתם הוגש לפני הבורר כאשר מדובר במסמך אשר "הוגש מיידית לאחר הערת בית המשפט ובוודאי שלא ניתן היה להביאו בבקשה הראשונה" (פסקה 29 לבקשת רשות הערעור). אולם אין להלום את טענת המבקשים כי "לא מדובר בראיה שניתן היה להשיגה קודם. היא לא הייתה קיימת קודם לכן" (שם). העובדה שהמבקשים בחרו לדחות את הגשת כתב התביעה, והגישו את הבקשה למתן סעד זמני כשהיא חסרה – מבלי שפורטו הרקע העובדתי ועילות התביעה כדבעי, ואף מבלי שפורט כלל גובה החוב – הייתה נתונה לבחירתם ואין מדובר בסוג הנסיבות אשר אינן בשליטת בעל דין או ב"ראיה שלא הייתה קיימת קודם לכן".

מעבר לכך, כפי שציין בית המשפט המחוזי, לא חל שינוי בליבת השיקולים והנסיבות שמנה בית המשפט המחוזי בעת שדחה את בקשת המבקשים בהחלטתו הראשונה – ובכלל זה, חלוף הזמן הניכר מאז שלטענת המבקשים הופר ההסכם (אף בהתייחס ל"תוספת להסכם" משנת 2013, כטענת המבקשים) ועובדת מסירת ייפוי הכח הבלתי חוזר למשיבים המעלה אכן שאלות לא פשוטות. המבקשים שבים וטוענים כי לא היה מקום לבוא עמם חשבון על חלוף הזמן שכן "בהתאם לדין תורה אין טענת התיישנות" אולם כפי שקבע בית המשפט המחוזי כבר בהחלטתו הראשונה, טענה זו אינה מאיינת את הקושי הממשי הנובע מהזמן הרב שחלף מאז ההפרות הנטענות ועד לנקיטת ההליך. מה גם, בית המשפט ציין כי שאלות ההתיישנות והשיהוי אינן עומדות לבדן. מעבר לכך, והרבה למעלה מן הצורך, יצוין כי סוגיית התיישנות תביעות בדין תורה אינה כה פשוטה כפי שהמבקשים מציגים אותה. וכדברי השולחן ערוך: "צריך לעשות הדיין דרישה וחקירה בשטרות ישנים שמוציאים אותם, למה לא תבעו עד עתה, אם יראה לו צד רמאות, כדי להוציא הדין לאמיתו" (חושן משפט סימן צח, סעיף ב; וכן וראו: טור, חושן משפט סימן צח, סעיף ב והרא"ש שם). וכדברי הרמ"א: "וכן כל שטר ישן, יש לבית הדין לחקור ולפשפש אחריו [...] כדי להוציא הדין לאמיתו" (שולחן ערוך, חושן משפט סימן סא, סעיף ט).

10.מכל מקום, גם אין בהגשת כתב התביעה לבורר כדי לשנות מקביעתו של בית המשפט המחוזי, המושתתת היטב על נסיבות העניין, באשר למאזן הנוחות. אין חולק כי במקרה דנן לא מדובר במקרקעין המשמשים למגורים, ואף רובו של המבנה שהיה במקום נהרס זה מכבר. המבקשים לא טענו לכל זיקה אישית בנכס ולא הצביעו על כל אינטרס אחר בנכס אשר לא ניתן יהיה לפצות בגינו באמצעות תשלום ערכם הכספי של המקרקעין, אם תתקבל תביעתם (השוו: ע"א 3601/23 חלבי נ' ישרס חברה להשקעות בע"מ, פסקה 18 (12.6.2023); ע"א 6419/22 לבייב נ' עו"ד ערן קאופמן, נאמן לנכסי החייב שלום לבייב, פסקה 12 (1.12.2022)). בנסיבות העניין, גם אין בעובדה שבכתב התביעה שהוגש לבורר נתבקש סעד של ביטול הסכם המכר לבדה כדי להביא למסקנה שונה.

הבקשה נדחית, כמו גם הבקשה הדחופה לסעד זמני לערעור שהוגשה עמה. משלא נתבקשה תשובה, לא יינתן צו להוצאות.