רע"א 8152/18פלוני נ. כלל חברה לביטוח

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ח ' זנדברג ) בת"א 18667/08 מיום 16.10.2018, בגדרה נפסלה חוות דעתה של מומחית שמונתה מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה.

1.

בתמצית שבתמצית, המבקשת 2, ילידת 1978, נפגעה ביום 18.4.2005 בתאונת דרכים בהיותה בחודש השביעי להריונה (להלן: המבקשת ). כתוצאה מהתאונה, אושפזה המבקשת בבית חולים. לאחר ששוחררה, ובעקבות עליה בלחץ דמהּ, אושפזה שנית. המבקש 1 הוא בנה של המבקשת, נולד ביום 11.5.2005 והוא סובל מבעיות רפואיות שונות (להלן: המבקש ).

בשנת 2008 הגישו המבקשים את תביעתם מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. המשיבה היא חברת הביטוח אשר ביטחה את רכבה של המבקשת במועד התאונה. בכתב התביעה נטען כי בעקבות התאונה עלה לחץ דמה של המבקשת, והתפתחה אצלה "רעלת היריון" (המכונה בספרות המקצועית "פרהאקלמפסיה"), שהובילה לסופו של יום להולדת המבקש במומו.

2.

מומחים שמונו מטעם בית המשפט נחלקו בשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה לבין רעלת ההיריון ממנה סבלה המבקשת. פרופ' אלחלל, מומחה בתחום המיילדות והגניקולוגיה, חיווה דעתו כי "איני מוצא קשר סיבתי בין תאונת הדרכים היחסית קלה של [המבקשת] לבין רעלת ההריון ממנה סבלה. לכן איני יכול לקשור בין התאונה לבין הניתוח הקיסרי לידת הפג והנזקים שנגרמו הן לגברת והן לרך הנולד". לעומת זאת, פרופ' רובינגר, מומחית בתחום הנפרולוגיה והרפואה פנימית, חיוותה דעתה כי "קיימת אפשרות סבירה שהתאונה הייתה אחד הגורמים לתסמונת הזאת, ובצורה עקיפה לתוצאותיה ארוכות טווח". בעקבות המחלוקת שנתגלעה, ניתנה חוות דעת משלימה מטעם פרופ' אלחלל.

3.

בשנים שלאחר התאונה נולדה למבקשת בת בריאה, וכשביקשה להרות פעם נוספת הומלץ לה להימנע מהיריון נוסף. זאת, בשל סיבוכים רפואיים הקשורים לעליית לחץ הדם ולרעלת ההיריון. נטען כי בעקבות המלצה זו, נקלעה המבקשת לדיכאון ולקשיי שינה, והיא חוותה משבר בזוגיות. על רקע השתלשלות עניינים זו, וכעשר שנים לאחר הגשת התביעה, הוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה ולמינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי.

בית משפט קמא נעתר לתיקון כתב התביעה תוך שהוא משית על המבקשת את הוצאות המומחה בהינתן הקשיים העומדים בפניה להוכחת טענתה, והורה על מינויה של פרופ' מיטרני, כמומחית בתחום הפסיכיאטרי (להלן: פרופ' מיטרני או המומחית ). המבקשת זומנה לבדיקה אצל המומחית, וביום 2.8.2018 ניתנה חוות דעתה, בה נכתב כי "הספרות המקצועית מזכירה קורלציה בין דחק נפשי, לחץ דם גבוה ורעלת הריון", וכי "בשרשרת האירועים ניצבת אפוא התאונה, עילת התביעה, בראש הרשימה כגורם סיבתי מובהק לפגיעה הנפשית". המומחית העמידה את נכותה הנפשית של המבקשת על 20%.

ביום 8.8.2018 הגישה המשיבה בקשה לפסילת חוות דעת המומחית, מאחר שלא עמד לנגד עיניה התיעוד הרפואי מטעמה של המשיבה, ובפרט חוות דעתו של פרופ' אלחלל. זאת, בעוד שהונחה בפניה חוות דעתה של פרופ' רובינגר. יצוין כי במענה לשאלת הבהרה מטעם בית המשפט, אם המומחית הייתה מודעת למחלוקת בין פרופ' רובינגר לפרופ' אלחלל, ענתה המומחית שלא הייתה מודעת למחלוקת זו. עוד ציינה כי לא הסתמכה על חוות דעתה של פרופ' רובינגר.

בית משפט קמא פסק כי יש לפסול את חוות דעתה של פרופ' מיטרני, ולמנות תחתיה מומחה אחר, כאשר זו הפעם, המשיבה היא שתישא בשכרו. נקבע, כי על אף שהמומחית פעלה בתום לב, ועל אף שלדבריה לא התבססה על חוות דעתה של פרופ' רובינגר, משעמדה לנגד עיניה חוות דעת התומכת בעמדת צד אחד בלבד, נפל פגם מהותי היורד לשורשה של חוות הדעת.

4.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

לשיטת המבקשים, המשיבה ידעה כי נקבע מועד לבדיקתה של המבקשת, וכי שכרה שולם, אך בחרה "לעמוד על הגדר": לא המציאה למומחית את חוות דעתו של פרופ' אלחלל, ולא ניסתה לבקש ממנה לעכב את מתן חוות דעתה עד אשר יונח בפניה מלוא החומר. עוד נטען, כי לא היה מקום להורות על פסילת חוות הדעת, צעד שצריך להישמר למקרים חריגים בלבד, וכי אין לחוות דעתו של פרופ' אלחלל רלוונטיות לנושא הפסיכיאטרי.

המשיבה סמכה ידיה על החלטת בית משפט קמא. נטען כי אין מקום לגישת המבקשים, לפיה חוות דעתו של פרופ' אלחלל אינה רלוונטית לקביעת נכותה של המבקשת בתחום הפסיכיאטרי. עוד נטען כי המבקשים פעלו בניגוד לאמור בתקנה 8 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986 (להלן: תקנות המומחים ) במובן זה שלא המציאו למשיבה את התיעוד הרפואי שנשלח מטעמם למומחית. לגישת המשיבה, אי המצאת מלוא החומר למומחית מהווה פגיעה בזכות הטיעון שלה וביכולתה להתגונן.

דיון והכרעה

5.

לאחר עיון בבקשה על נספחיה ובתגובת המשיבה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

אכן, פסילת חוות דעת מומחה אשר מונה מטעם בית המשפט שמורה למקרים קיצוניים, שבהם נפל בחוות הדעת פגם היורד לשורש חוות הדעת, שיש בו כדי לגרום לצדדים עיוות דין, ומקום בו בית המשפט מתקשה לאמץ חוות דעת של מומחה מטעמו, ניתן לבחור בסעדים מתונים יותר לריפוי פגם שנפל בחוות הדעת. כך למשל, באפשרות בית המשפט להכריע בשאלות הרפואיות על בסיס חוות הדעת בצירוף ראיות נוספות, והוא רשאי אף לסטות ממנה. כמו כן, ניתן להורות על מינוי של מומחה רפואי נוסף (רע"א 7863/17 פלונית נ' הפול חברה לביטוח בע"מ , (17.12.2017)).

כפי שציין בית משפט קמא בהחלטתו, במקרה הקרוב לענייננו נקבע כי יש לפסול את המומחה מטעם בית המשפט:

"גיבוש חוות דעת על-ידי מומחה בית המשפט לאחר שנחשף לחוות דעת מטעם צד אחד בלבד, כמוהו - בשינויים המתחייבים - כמתן פסק דין בהיעדר כתב טענות או בהיעדר כתב סיכומים של מי מבעלי הדין. משכך, במקרים כאלה, כבענייננו, בהם המומחה לא מילא אחר חובותיו המקצועיות וגיבש את חוות דעתו מבלי שבחן את חוות הדעת הרפואית מטעם אחד הצדדים להליך (אף אם בשוגג וללא כוונת מזיד מצד המומחה עצמו), נפגעה זכות הטיעון של אותו צד - זכות שהיא אבן יסוד במשפט. על כן, נפל פגם מהותי בחוות הדעת היורד לשורש ההליך, אשר ככלל, לא יהיה ניתן לרפאו. במצב שכזה, הפגיעה בתקינות ההליך, בזכויותיו הדיוניות של בעל הדין שחוות דעתו לא הובאה לפני המומחה, ובמראית העין בכל הנוגע לניטראליות המומחה, היא אינהרנטית לפגם שנפל בהליך גיבוש חוות הדעת, ועל כן מצדיקה את פסילת חוות הדעת ומינוי מומחה אחר" (רע"א 1834/18 שירותי בריאות כללית נ' פלונית , בפסקה 14 (3.5.2018)).

כך גם במקרה דנן, המומחית נחשפה לחומר רפואי מטעם צד אחד בלבד, מבלי שניתנה למשיבה ההזדמנות לשלוח את החומר הרלוונטי מטעמה. זאת, בניגוד לאמור בתקנה 8(א) לתקנות המומחים, הקובעת כי

"תוך חמישה עשר ימים מיום שהודע לנפגע על מינויו של מומחה, ימציא הנפגע למומחה ולכל בעלי הדין האחרים את כל המסמכים בדבר הטיפול הרפואי שניתן לו ובדבר הבדיקות שנבדק לצורך אותו טיפול, הנוגעים לענין שבמחלוקת, ובלבד שלא יגיש למומחה חוות דעת רפואית" (ההדגשה הוספה – י"ע).

אי העברת התיעוד למשיבה מנע ממנה להתריע בזמן אמת על הסתייגויותיה מהמסמכים שהועברו למומחית, כגון מסמך "הערכה" שנכתב על ידי הפסיכולוגית של המבקשת. בעקבות טענותיה, בית משפט קמא הבהיר בהחלטתו מהם החומרים שניתן להעביר לעיון המומחה החדש שימונה (פסקה 25 להחלטתו).

יצוין, כי בשים לב לממצא העובדתי שנקבע בבית משפט קמא, שלפיו המשיבה לא קיבלה את התיעוד שנשלח למומחית מטעם המבקשת, גם לא ניתן לטעון כי המשיבה היא הנושאת באחריות לאי העברת התיעוד הרפואי מטעמה, או כי המבקשים יצאו ידי חובתם בכך שנקבע מועד לבדיקתה של המבקשת.

6.

כאמור, לא כל פגם יוביל לפסילת חוות דעת, ויש לבחון אם די באמצעים מתונים יותר כדי לרפאו. בית משפט קמא נדרש לשאלה אם ניתן להמציא למומחית את חוות דעתו של פרופ' אלחלל בדיעבד. ברם, נקבע כי "לא ניתן להתעלם מהחשש שנוצר כי עיון המומחית עתה בחוות דעתו של פרופ' אלחלל, לאחר שכבר חיוותה דעתה בעניין, לא יהיה בו כדי לרפא את הפגם שנוצר".

בנסיבות העניין, לא מצאתי להתערב במסקנתו של בית משפט קמא, וזאת נוכח המחלוקת בין המומחים הרפואיים בתיק, ונוכח העובדה כי בפני המומחית עמדה חוות דעת אחת בלבד, התומכת בעמדת המבקשת. הגם שאין באמור כדי להטיל דופי במקצועיות המומחית ובתום ליבה, דומה כי מוטב להותיר על כנה את מסקנתו של בית המשפט המחוזי.

7.

סוף דבר : הבקשה נדחית. המבקשים ישאו בהוצאות המשיבה בסך של 2,500 ₪.