רע"א 8964/21דוד טל נ. ברק יצחקי

לפנַי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת א' כהן , סג"נ) מיום 2.11.2021 ברע"ב 12007-09-21, בו נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש לפי סעיף 29ב(א) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: החוק ) על פסק הבוררות שניתן על ידי הבורר עו"ד גדי אוזן ; ובקשה לביטול פסק הבוררות מכוח העילות המנויות בסעיפים 24(3), 24(4), 24(6) ו-24(9) לחוק.

1.

ברקע לבקשה, הסכם שנחתם בין המבקש למשיב ביום 15.6.2016 שכותרתו "הסכם שותפות" בנוגע לנכס המצוי בשדרות רוטשילד פינת הרצל בתל אביב (להלן: הנכס ). על פי ההסכם, רכש המשיב מהמבקש את הזכות לקבלת 50% מזכויותיו בעסק המופעל בנכס על ידי אחר. בהתאם להסכם השקיע המשיב בעסק והעביר למבקש סך של 100,000 ש"ח. אין חולק כי גם המבקש העביר למשיב במספר הזדמנויות סך של 100,000 ש"ח. אולם משלא הועברו סכומי כסף נוספים ופניות המשיב למבקש לא הועילו, פנה המשיב להליך בוררות על פי המוסכם בין הצדדים.

2.

במסגרת הליך הבוררות ביקש המשיב כי המבקש ישלם מחצית מהרווחים שיתקבלו מהפעלת העסק, על פי המוסכם. ביום 30.10.2019 ניתן פסק בוררות הקובע, בין היתר, כי החל מיום חתימת ההסכם המשיב זכאי למחצית הרווחים מהפעלת העסק, בניכוי סך של 100,000 ש"ח ששילם לו המבקש. יצוין כי פסק הבוררות חייב הן את המבקש והן את החברה שבשליטתו (להלן: החברה ) בתשלום הוצאות המשיב [בהערת אגב ייאמר כי לא ברור כיצד השתרבבה החברה לעניין]. בקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי המבקש לבית המשפט המחוזי לפי סעיף 29ב לחוק, התקבלה בחלקה (רע"ב 65419-11-19), ונקבע כי יש למחוק את החברה מהליך הבוררות משאינה צד לו. מעבר לכך, נקבע כי ביתר פסק הבוררות לא נפלו כל טעויות יסודיות ביישום הדין המצדיקות התערבות.

3.

ביום 3.8.2021 ניתן פסק בוררות נוסף (שכותרתו "פסק

דין (חלקי)") בו ציין הבורר כי נדרש עוד להכריע מהו הסכום שעל המבקש לשלם למשיב. במחלוקת שנפלה בין הצדדים באשר לאופן חישוב רווחי המבקש מהעסק (מהם נגזר הסכום שעליו להעביר למשיב), קבע הבורר כי הדין עם המשיב, ואין נפקות בהקשר זה לרכיב ההוצאות בהפעלת העסק. באשר למחלוקת שנפלה בין הצדדים בנוגע לגובה הרווחים שהשתלשלו לידי המבקש, ניתן פסק דין חלקי רק על הסכום שאינו שנוי במחלוקת. צוין כי המבקש העלה את הטענה כי כרטסות העסק שגויות, אך לא הציג גרסה ברורה נוגדת. משנמצא כי אף לשיטת המבקש רווחיו הגיעו לסך של כ-1,530,000 ש"ח (לפני מע"מ), הורה הבורר כי לכל הפחות עליו לשלם למשיב סך של 765,000 ש"ח בניכוי 100,000 ש"ח, היינו סך של כ-665,000 ש"ח בתוספת מע"מ. בנוסף ציין הבורר כי תקבע ישיבה נוספת לשם מינוי מומחה להכריע במחלוקת בנוגע ליתר הרווחים שהגיעו לידי המבקש מהעסק.

4.

על פסק הבוררות החלקי האמור הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי ובקשה לביטול פסק הבוררות לפי עילות שונות המנויות בסעיף 24 לחוק. בבקשתו העלה המבקש שורה של פגמים שנפלו לטענתו בפסק הבוררות. בין היתר נטען כי שגה הבורר בקבעו כי אין נפקות לרכיב ההוצאות; בקביעתו כי המבקש לא הגיש חישוב נגדי לעומת הממצאים העולים מהכרטסות; ובכך שייחס תקבולים שקיבלה החברה למבקש, על אף שלא בוצעה הרמת מסך. עוד נטען כי הבורר פעל בחריגה מסמכות משהורה על מינוי מומחה לאחר מתן הפסק; כי לא ניתנה למבקש הזדמנות נאותה להעלות את טענותיו; כי הבורר לא נימק את הפסק; וכי תוכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור.

5.

ביום 2.11.2021 ניתן פסק דין במסגרתו נדחו טענות המבקש. הובהר כי גם אם היה מוכח כי נפלו שגיאות בהכרעת הבורר, אין הדבר מהווה עילה להתערבות במסגרת בקשת רשות ערעור לפי סעיף 29ב לחוק המתייחס למקרה שבו נפלה בפסק הבוררות טעות יסודית ביישום הדין אשר יש בה כדי לגרום לעיוות דין. טענות המבקש הן בקשר לפרשנות ההסכם בין הצדדים, ואין מדובר בטענות העומדת באמות המידה להתערבות לפי סעיף 29ב לחוק. למעלה מן הצורך, גם לא נמצא ממש בטענות המבקש לגופו של הפסק. נקבע כי כל טענות המבקש נבחנו לגופן בפסק הבוררות, ואין המדובר בטענות שהבורר התעלם מהן. הטענות נבחנו אחת לאחת לאור העדויות והראיות שעמדו לפני הבורר. גם טענות המבקש בקשר להתקיימות העילות לביטול פסק בוררות לפי סעיף 24 לחוק, נדחו. גם לא נמצא כי הבורר חרג מסמכותו. כמו כן, ניתנה למבקש הזדמנות נאותה לטעון את טענותיו. פסק הבוררות מנומק כדבעי ותוכנו אינו מנוגד לתקנת הציבור.

6.

מכאן לבקשה שלפנַי בה שב וחוזר המבקש על ה"שגגות המהותיות" שנפלו לטענתו בפסק הבוררות, והוסיף כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שלא נתן לטענותיו התייחסות הולמת. לטענתו, מתבקש ליתן לו רשות ערעור, שכן הסוגיות המתעוררות במקרה זה חורגות מעניינו הפרטני ודורשות הכרעה עקרונית.

7.

דין הבקשה להידחות. רשות ערעור בענייני בוררות תינתן במקרים חריגים בלבד, בהם מתעוררת שאלה החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או כאשר ההתערבות נדרשת משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין (ראו למשל לאחרונה: ע"א 8060/21 שי נ' עוזרי כספי ז"ל , פסקה 9 (14.12.2021); רע"א 8625/21 רבינוביץ נ' אברהם , פסקה 6 (22.12.2021)). אמות מידה אלו יפות גם לעניין בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבקשת רשות ערעור מכוח סעיף 29ב לחוק (רע"א 7027/18 אזולאי נ' נדב , פסקה 15 (18.11.2018); רע"א 6823/19 שגיא נ' בר זכאי , פסקה 7 (6.11.2019)). הבקשה שלפנַי – המתייחסת הן להכרעת בית המשפט המחוזי מכוח סעיף 29ב לחוק, והן להכרעה בבקשה לביטול פסק בוררות לפי סעיף 24 לחוק, רחוקה מאוד מאמות מידה מחמירות אלו, ואינה מצדיקה מתן רשות ערעור. הטענות שהועלו נוגעות לפרשנות ההסכם שנערך בין הצדדים באופן שאינו חורג מנסיבות המקרה הספציפי, ואשר חרף טענות המבקש, אינן מעוררות כל שאלה עקרונית. מה גם, רובן ככולן של טענות המבקש מופנות כלפי ממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי הבורר, שערכאת הערעור בכל מקרה לא תיטה להתערב בהם (רע"א 8015/15 לייב נ' אורן ציוד חמום בע"מ , פסקה 5 (13.12.2015)). למותר לציין כי גם לא מצאתי שלמבקש נגרם עיוות דין.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.