רע"א 98/22 החאן אילת בע"מ נ. גני דוד אילת בע"מ

לפנַי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת י' שבח , סג"נ) בת"א 53805-08-21 מיום 7.11.2021 במסגרתו התקבלה בקשת המשיבה לביטול חלקי של פסק בוררות מיום 27.7.2021 שניתן על ידי הבורר

(השופט בדימ') עדי זרנקין (להלן: הבורר זרנקין או הבורר ).

הרקע לבקשה

1.

ברקע להליך, הסכם מכר שנחתם בין הצדדים ביום 18.3.2014 (להלן: הסכם המכר או ההסכם ) במסגרתו רכשה המשיבה מהמבקשת זכויות במקרקעין הידועים כגוש 40180 חלקה 1 המצויים בעיר אילת (להלן: המקרקעין ) עליהם הקימה קניון. במסגרת ההסכם התחייבה המשיבה לשלם למבקשת סכום של 9,700,000 ש"ח, אשר אין חולק ששולם. אולם הצדדים נחלקו באשר לתוספת תשלומי המיסים וההיטלים השונים הכרוכים בעסקה, מחלוקת אשר באה לסיומה בפסק בוררות שניתן על ידי השופט בדימ' דן ארבל במסגרתו חויבה המשיבה בהפקדת ערבות בנקאית בסך של 5,276,420 ש"ח (להלן: פסק הבוררות הראשון ).

2.

אלא שבשלב מסוים נטען על ידי המבקשת כי המשיבה הפרה הפרות יסודיות את הסכם המכר באופן המצדיק ביטולו. על כן בהליך בוררות נוסף שהתנהל לפני הבורר (השופט בדימ') אורי גורן , נקבע כי המשיבה אכן ביצעה שתי הפרות יסודיות: האחת, לא הפקידה ערבות בנקאית בסכום שחויבה בו על פי פסק הבוררות הראשון; והשניה, תפסה חזקה במקרקעין טרם הייתה רשאית לעשות כן על פי המוסכם בין הצדדים. בגין הפרות אלה חייב הבורר את המשיבה בכפל פיצוי מוסכם, בסך כולל של 1,940,000 ש"ח. כמו כן נוכח העובדה שהמשיבה החזיקה במקרקעין שלא כדין, היא חויבה לשלם למבקשת סך של 2,250,000 ש"ח בגין "שכר ראוי". בנוסף חויבה המשיבה להפקיד בחשבון נאמנות את הערבות הבנקאית כפי שנקבע בפסק הבוררות הראשון, ונקבע כי הפקדת הערבות תזכה אותה בקבלת המסמכים הנדרשים לצורך העברת הרישום על שמה (להלן: פסק הבוררות השני ).

3.

פסק הבוררות השני אושר בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 17.7.2018 אשר דחה את בקשת המבקשת לביטולו, אם כי סכום הפיצוי המוסכם תוקן והועמד על סך של 3,770,650 ש"ח (הפ"ב 54695-11-17; הפ"ב 22628-11-17). בקשות רשות ערעור שהגישו שני הצדדים על פסק דין זה – נדחו על ידי (רע"א 6734/18 ו-רע"א 7055/18).

4.

ברם, גם בכך לא תמה הדרך. המבקשת טענה כי המשיבה הפרה את ההסכם הפרות נוספות, ועל כן ביקשה למנות את הבורר זרנקין על מנת שיכריע בסכסוך בינה לבין המשיבה. המשיבה התנגדה לקיום הליך בוררות נוסף, והגישה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בקשה למתן פסק דין הצהרתי שבו יקבע כי תביעת המבקשת אינה יכולה להתברר לפני הבורר (ה"פ 12166-01-19) (להלן: הליך המרצת הפתיחה ). בהחלטה מיום 16.4.2019 נקבע שאין מניעה עקרונית לדון במסגרת הליך בוררות בטענה חוזרת של המבקשת לבטלות ההסכם, אך זאת רק בנוגע להפרות חדשות המתייחסות לתקופה שלאחר מתן פסק הבוררות השני, תוך שנקבע שהבורר כבול לממצאים ולקביעות שבפסקי הבוררות הקודמים.

5.

ביום 27.7.2021 ניתן פסק בוררות על ידי הבורר בו נקבע כי המשיבה ביצעה שתי הפרות יסודיות: לא הפקידה בחשבון נאמנות את מלוא הערבות הבנקאית בהתאם לפסק הבוררות הראשון, ולא שילמה במועד את מלוא סכום הפיצוי שהושת עליה במסגרת פסק הבוררות השני. כפועל יוצא מכך חייב הבורר את המשיבה לשלם כפל פיצוי מוסכם נוסף בגין שתי ההפרות, בסך של 3,770,650 ש"ח. עם זאת, נדחתה טענת המבקשת כי הגיעה העת להורות על ביטול הסכם המכר. באשר לטענות המשיבה כי על המבקשת חלה חובה למסור את המסמכים הנדרשים לצורך העברת רישום המקרקעין על שם המשיבה, נקבע כי משלא עמדה המשיבה בכל התחייבויותיה על פי ההסכם, אין להורות למבקשת לעשות כן (להלן: פסק הבורר ) .

6.

הן המבקשת והן המשיבה הגישו בקשה לביטול חלקי של פסק הבורר (ת"א 53805-08-21; ת"א 14137-09-21). בין היתר, המבקשת הלינה על כך שהבורר לא הורה על ביטול ההסכם. המשיבה מצדה טענה כי הבורר חרג מהסמכויות שהיו נתונות לו, שכן הוא נדרש לדון בהפרות חדשות, אם ישנן, של ההסכם, ולא בהפרות של פסקי בוררות קודמים שניתנו. נטען כי גם לגופו של עניין ה"הפרות היסודיות" שנקבע כי המשיבה הפרה, כלל אין הפרות הן, שכן מלוא סכום הפיצויים שולם זה מכבר והערבות הבנקאית הופקדה. עוד טענה המשיבה כי היה על הבורר להורות למבקשת להעביר לה את המסמכים הנדרשים לצורך הסדרת הרישום.

7.

ביום 7.11.2021 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המשיבה לביטול חלקי של פסק הבורר ונדחתה בקשת המבקשת לביטול חלקי של פסק הבורר באופן שיביא לביטול הסכם המכר. נקבע כי אין ליתן יד לניסיונותיה החוזרים ונשנים של המבקשת לסכל את השלמת עסקת המכר. זאת בהינתן העובדה שהתמורה הנקובה בהסכם המכר שולמה, הפיצוי בגין האיחור בהפקדת הערבות הבנקאית שולם גם כן, הערבות הבנקאית הופקדה והמיסים שולמו. לא רק שספק אם היה איחור בתשלום כפל הפיצוי (שהושת בגין האיחור בהפקדת הערבות, שהופקדה זה מכבר), הרי שגם איחור כאמור אינו מהווה "הפרה יסודית". בנסיבות אלו, חיוב המשיבה בכפל פיצוי נוסף, עולה כדי פגיעה בתקנת הציבור. עוד נקבע כי בהינתן העובדה שהערבות הופקדה, לא היה מקום שהבורר יסרב לבקשת המשיבה להורות למבקשת להעביר לה את המסמכים הנדרשים לצורך העברת הרישום. שכן, קביעת הבורר בעניין זה סותרת את פסק הבוררות השני, אשר קבע כי לאחר הפקדת הערבות תעביר המבקשת את המסמכים האמורים. לפיכך, הורה בית המשפט על תיקון פסק הבורר באופן שבו יבוטל חיוב המשיבה בכפל פיצוי נוסף, והמבקשת תהיה מחויבת למסור למשיבה את כלל המסמכים הנדרשים לצורך העברת הרישום על שמה.

8.

מכאן הבקשה שלפנַי במסגרתה טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט המחוזי עת שם עצמו כערכאת ערעור על פסק הבורר, ביטל אותו והכריע מחדש במחלוקות שהצדדים הביאו לפתחו של הבורר, זאת מבלי שהצדדים הסכימו שניתן לערער על פסק הבורר. עוד נטען כי שגה בית המשפט בקביעתו כי פסק הבורר עולה כדי פסיקה בניגוד לתקנת הציבור, עילת ביטול השמורה למקרים נדירים בלבד. זאת במיוחד שעה שבית המשפט לא קבע כי תוכנו של פסק הבורר מנוגד לתקנת הציבור אלא רק תוצאתו. המשיבה הפרה את ההסכם בכך שלא הפקידה את מלוא הערבות הבנקאית ובית המשפט לא היה מוסמך לבטל את קביעת הבורר בעניין זה, אף אם סבר כי נפלה בה שגגה. מטעם דומה, בית המשפט גם לא היה רשאי לבטל את קביעת הבורר כי הפיצוי שהושת על המשיבה בפסק הבוררות השני לא שולם במועדו. לבסוף, נטען כי קביעת הבורר על פיה אין להורות לה להעביר את המסמכים הנדרשים לצורך העברת הרישום, מפני שטרם עמדה המשיבה בכל התחייבויותיה, בדין יסודה.

דיון והכרעה

9.

דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה. כידוע, בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט בנושאי בוררות תוענק רק במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה החורגת מעניינים הפרטני של הצדדים או כאשר ההתערבות נדרשת משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין (ראו למשל לאחרונה: רע"א 8964/21 טל נ' יצחקי , פסקה 7 (11.1.2022); רע"א 8625/21 רבינוביץ נ' אברהם , פסקה 6 (22.12.2021)). הדברים מקבלים משנה תוקף מקום בו בקשת רשות הערעור נסובה על החלטה שעניינה אישור או ביטול פסק בוררות (רע"א 7838/21 זלצמן נ' בית מדרש גבוה לתורה באר אברהם , פסקה 8 (8.12.2021); רע"א 6423/21 מצרי נ' אדלר , פסקה 5 (6.10.2021)). הבקשה דנן אינה עומדת באמות מידה מחמירות אלו. חרף ניסיונה של המבקשת לעטות על טענותיה אצטלות עקרוניות, הלכה למעשה הבקשה מבוססת על העובדות הפרטניות של הפרשה הנדונה ואינה מגלה כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים להליך.

10.

הלכה היא כי בית המשפט רשאי לבטל פסק בוררות אשר תוכנו נוגד את תקנת הציבור, לפי סעיף 24(9) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ), מקום בו יש בתוכנו של פסק הבוררות "כדי לפגוע באינטרסים, בעקרונות ובערכים שחברתנו מבקשת לקיים ולשמר" (דנ"א 9863/03 כדורי נ' כליף , פסקה 9 (1.4.2004); וראו גם: רע"א 3971/04 מודן נ' מכבי שירותי בריאות (22.5.2005); רע"א 7550/10 נעאמנה נ' ברק , פסקה 8 (7.2.2011)). בענייננו, בית המשפט נדרש בהרחבה לנסיבות המקרה, לסקירת ההתדיינויות הרבות בין הצדדים (אשר על חלקן עמדתי לעיל) ולגלגולי הפרשה השונים. לאחר בחינת כל נסיבות העניין מצא בית המשפט כי אין לתת יד להתנערות המבקשת מהסכם המכר. כמו כן, נמצא כי חיוב המשיבה בכפל פיצוי נוסף עולה כדי פגיעה בתקנת הציבור, שכן מדובר בכפל פיצוי מוסכם עקב "איחור" בתשלום כפל פיצוי מוסכם שכבר הושת עליה, וכבר שולם. עוד נקבע כי לא היה מקום לקבוע כי המבקשת אינה חייבת בהעברת המסמכים הנדרשים לצורך העברת הרישום, קביעה המנוגדת לפסק הבוררות השני ולהחלטה מיום 16.4.2019 בהליך המרצת הפתיחה אשר הבהירה כי הבורר יהיה כבול לממצאים ולקביעות שבפסקי הבוררות הקודמים. בקביעות אלו לא נפל כל פגם המצדיק התערבותנו על פי אמות המידה המקובלות. יצוין גם כי בניגוד לטענת המבקשת, הביטול החלקי של פסק הבורר התייחס לתוכן הפסק, ולא לתוצאתו , ועל כן אין מקום לשעות לטענתה גם בהקשר זה.

הבקשה נדחית.