פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
6423/21
לפני:
כבוד השופט ד' מינץ
המבקש:
דני מצרי
נ ג ד
המשיבים:
1. דן אדלר
2. גידי תנורים בע"מ
3. איציק אדרי
בקשת רשות ערעור על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט א' ואגו, סג"נ)
בהפ"ב 18663-11-20 מיום 4.6.2021
בשם המבקש:
עו"ד משה ברנר
החלטה
לפנַי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט א' ואגו , סג"נ) בהפ"ב 18663-11-20 מיום 4.6.2021 במסגרתו נדחתה בקשה לביטול פסק בוררות שניתן על ידי הבורר אהוד ערב (להלן: הבורר ) ביום 25.3.2020.
1.
ברקע להליך, סכסוך שהתגלע בין הצדדים, בעלי מניות המיעוט במשיבה 2 (להלן: החברה ) לבין משיב 1 (להלן: אדלר ), בעל השליטה בחברה. המבקש ומשיב 3 (להלן: אדרי ), בעלי מניות המיעוט, עתרו לבית המשפט המחוזי נגד אדלר והחברה לקבלת סעדים למניעת קיפוחם כבעלי מניות המיעוט בחברה (ת"א 3015/09). בשלב מסוים הגיעו הצדדים להסכמה כי המחלוקת ביניהם תועבר לבירור לפני הבורר כאשר סוכם כי יפסוק בהתאם לדין וינמק את הכרעתו. בתום התדיינות ממושכת ניתן פסק הבורר, בגדרו נדחתה תביעת המבקש ואדרי, והם חויבו בהוצאות הבוררות ושכ"ט עו"ד בסך של 30,000 ש"ח. נמצא כי לא הוצגה תשתית עובדתית וראייתית לטענות נגד אדלר. עוד נקבע כי חלק מהסעדים שהתבקשו הפכו להיות לא רלוונטיים מפני שהחברה חדלה מפעילותה העסקית. טענות נוספות מצד המבקש והמשיב נדחו לאחר שנקבע שהעלאתם הייתה משום הרחבת חזית, והן גם לא הוכחו לגופן ולא הוצגו ראיות ואסמכתאות לביסוסן.
2.
המבקש אשר התקשה להשלים עם תוצאת הפסק, פנה לבית המשפט המחוזי בבקשה לביטול פסק הבוררות. בבקשתו טען כי הבורר לא הכריע בכל העניינים שנמסרו להכרעתו וכי על אף שבהסכם הבוררות נקבע כי עליו לנמק את פסקו, הוא לא עשה כן. בבקשתו הרחיב המבקש ופירט מהם מעשי הקיפוח שנעשו לטענתו מצד אדלר.
3.
ביום 4.6.2021 נדחתה בקשת המבקש לביטול פסק הבוררות. בית המשפט קבע כי טענות רבות שפורטו במסגרת בקשת הביטול, תוך הפניה לעדויות וראיות שהוצגו בבוררות, הן טענות בעלות אופי ערעורי מובהק. כך, על מנת לעמוד ברף הנדרש לביטול פסק בוררות, ניסה המבקש "להלביש" אצטלה של עילת ביטול על טענות ערעוריות. אולם קביעותיו של הבורר כי נקודה מסוימת לא הוכחה לפניו או כי אין להתיר הרחבת חזית וחריגה מגדר המחלוקת, אינן עולות כדי עילת ביטול.
כך גם אין בכך שהבורר קבע בתמציתיות בחלק מקביעותיו כי לא הורם נטל הראיה או כי לא הוכחה טענה מסוימת, על אף שאולי נכון היה שהבורר ירחיב מעט את דרך הילוכו, משום עילת ביטול לפי סעיף 24(6) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות או החוק ) (שעניינו בכך שהותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לתת נימוקים לפסק והבורר לא עשה כן). גם נדחתה טענת המבקש כי הבורר לא הכריע בכל הסוגיות שנמסרו להכרעתו. הובהר כי על פי הסכם הבוררות הועברה לבורר ההכרעה אך ורק ב"מחלוקת נושא תיק זה", היינו במחלוקת שהובאה לפני בית המשפט במסגרת ת"א 3015/09, בקשר לסעדים למניעת קיפוח בעלי מניות המיעוט בחברה ולצווים למניעת פגיעה בזכויותיהם. מחלוקות נוספות שבאו לידי ביטוי בהליכים אחרים שהתנהלו בין הצדדים לא הועברו להכרעה בבוררות. משכך, אין מקום לקבל את טענת המבקש כי העובדה שהבורר נמנע מלהכריע בסוגיות נוספות אותן ביקש המבקש להביא, בדרך של תיקון והרחבת כתבי הטענות, מהווה עילה לביטול פסק הבוררות לפי סעיף 24(5) לחוק (שעניינו בכך שהבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו).
4.
מכאן לבקשה שלפנַי במסגרתה שב וטוען המבקש כי התקיימו במקרה זה עילות ביטול מכוח סעיפים 24(5) ו-24(6) לחוק. לטענת המבקש, הבורר נמנע מלדון ברובם המכריע של הסעדים שהתבקשו בסיכומיו, שכולם נובעים מעילת התביעה להסרת קיפוח. נימוקו של הבורר כי אינו יכול לפסוק סעדים שלא נדרשו בכתב התביעה, לא יכול לעמוד, שכן על פי הסכם הבוררות הוא היה רשאי לדון בסוגיות שיועלו גם אם לא ניתן להן ביטוי בכתבי הטענות. מה גם שהסעדים שהתבקשו בסיכומים כבר קיבלו ביטוי בתצהירי העדות הראשית ובמסמכים הרבים שהוגשו עובר להליכי הבוררות. עוד נטען כי הבורר לא עמד בחובת ההנמקה הנדרשת ופסק הבוררות נעדר ניתוח של התשתית העובדתית והראייתית אשר הוצגה בבוררות, תוך התעלמות מהראיות והטיעונים שהציגו המבקש ואדרי בהליך. הבורר גם התעלם באופן גורף ושיטתי מטענות רבות של המבקש שנתמכו במסמכים רבים, התעלמות אשר משמעותה היא הימנעות שיטתית מחובת ההנמקה. עוד נטען כי אם לא תינתן רשות ערעור, ייגרם למבקש עיוות דין חמור, שכן במשך שנים נוהל הליך בוררות שנועד להסדיר את המחלוקות בין הצדדים, והדבר לא נעשה.
5.
לאחר עיון בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים.
כלל הוא כי רשות ערעור על החלטות בענייני בוררות תינתן רק במקרים חריגים, בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית או ציבורית בעלת השלכות החורגות מעניינם של הצדדים לבקשה, או מקום בו הדבר נדרש מפאת שיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין (ראו למשל לאחרונה: רע"א 6188/21 בית יוסף יזמות נדל"ן בע"מ נ' א.י. פרויקטים ויזמות בע"מ , פסקה 7 (22.9.2021); רע"א 6142/21 מגה אור החזקות בע"מ נ' שובל הנדסה ובניין בע"מ , פסקה 7 (14.9.2021)). דברים אלו מקבלים משנה תוקף כאשר הבקשה נסובה על החלטות שעניינן אישור או ביטול פסק בוררות (ראו: רע"א 6176/21 לוי נ' קליין , פסקה 5 (14.9.2021)). הבקשה אינה עומדת באמות מידה מחמירות אלו. טענות המבקש אינן מעוררות שאלה עקרונית כלשהי. יתר על כן, בבקשה שלפנַי, כמו גם בהליך לפני בית המשפט המחוזי, המבקש אשר מתקשה להשלים עם תוצאת הבוררות מנסה להיתלות בעילות הביטול כדי להביא לשינוייה. אולם קביעותיו של הבורר כי לא הובאה תשתית ראייתית מספקת להוכחת טענות המבקש אינה באה בגדרי אחת עילות הביטול עליהן הצביע המבקש. כך גם אין כל פגם, בלשון המעטה, בכך שהבורר נמנע מלדון בטענות החורגות מתחום המחלוקת שהובאה לדיון במסגרת הבוררות. טענות המבקש גם אינן מצביעות על כל עיוות דין. די באמור לצורך דחיית בקשתו.
הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, ל' בתשרי התשפ"ב (6.10.2021).
ש ו פ ט