רע"א 5308/21מרדכי מזרחי נ. רוני דובר

לפנַי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' דראל ) בת"א 30149-01-21 מיום 31.5.2021 במסגרתו פסק בוררות שניתן על ידי עו"ד שלמה תוסייה-כהן (להלן: הבורר ) אושר תוך דחיית בקשת המבקש לבטלו.

1.

בין הצדדים התגלע סכסוך על רקע הסכם שנכרת ביניהם במסגרתו מכר המבקש למשיב דירה בת 2 חדרים ברחוב אליהו סלמן בירושלים (להלן: הדירה ) וזכויות בניה שהיו צמודות לדירה. במסגרת ההסכם הותר למשיב להגיש בקשה להיתר בניה שיתאפשר לו לממש את זכויות הבניה על גג המבנה ולבנות דירות נוספות, כאשר סוכם שהמבקש לא יתנגד לה אם לא תהיה חריגה בשטחים. המשיב אכן הגיש בקשה להיתר בניה לפני ועדת המשנה לתכנון ולבניה (להלן: הוועדה ), אך היא נדחתה משני נימוקים: האחד, חריגות בנייה בדירות אחרות בבניין בו מצויה הדירה, אשר נותרו בבעלות המבקש; השניה, בשל כך שבבקשה הופיעה דלת יציאה מהדירה לחלקה הסמוכה אף כי דרך זו בוטלה בתב"ע קודמת. בקשה מתוקנת להיתר שניסה המשיב להגיש, לא קודמה, לאחר שהמבקש הודיע לוועדה כי הוא מתנגד למתן ההיתר.

2.

הסכסוך הובא לבירור לפני הבורר, אשר קיבל בפסקו מיום 14.10.2020 את עמדתו של המשיב ומצא כי סירובו של המבקש לבקשת ההיתר מהווה הפרה יסודית של ההסכם שבינו לבין המשיב. הבורר חייב את המבקש בתשלום פיצויים למשיב, וכן נתן הוראות להבטחת אכיפת ההסכם.

3.

ביום 17.1.2021 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה לביטול פסק הבוררות. בבקשה נטען להתקיימותן של עילות ביטול שונות לפי חוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ). נטען כי נפלו בפסק הבוררות טעויות עובדתיות רבות, תוך שהבורר התעלם מהראיות שהובאו לפניו; כי הבורר נמנע מלאפשר הגשת ראיות נוספות שהמבקש ביקש להציגן בשלב הסיכומים, תוך שהוא מסתמך בהכרעתו על עדותו של "עד מומחה" אשר כונה "עד מומחה" ו-"אדריכל" אף כי אין מדובר באדריכל או במומחה; כי נפלו כשלים חמורים ויסודיים בהליך הבוררות, ובכלל זה העובדה שנפלה תקלה בהקלטת הדיון שהביאה לכך שהמשיב נחקר על תצהירו פעם נוספת, כאשר שאלות המבקש היו ידועות לו זה מכבר; כי נמצאה שורה ארוכה של טעויות נוספות בגינן לקתה הבוררות בפגמים נוספים. בנוסף נטען לחשש ממשי לניגוד עניינים של הבורר, שכן התברר למבקש לאחר שניתן פסק הבוררות כי בין משרד עורכי הדין של הבורר לבין משרד עורכי הדין של המשיב מתנהלים הליכים אזרחיים שונים. המשיב מנגד ביקש לדחות את הבקשה, בציינו כי המבקש מנסה להעלות טענות ערעוריות על פסק הבוררות במסווה של בקשה לביטולו.

4.

ביום 31.5.2021 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לביטול הפסק. נקבע כי הבורר לא שלל מהמבקש את האפשרות להגיש ראיות במועד שנקבע. המבקש ביקש להגיש ראיות באיחור ובשלב הסיכומים, וגם אז הבורר אפשר זאת באופן חלקי. על כן אין הדבר מהווה כל עילה לביטול פסק הבוררות. גם יתר טענות המבקש נדחו תוך שהובהר כי פסק הבוררות מקיף ויסודי כאשר הבורר דן והכריע בכל השאלות שהובאו לפניו. נדחתה גם הטענה כי המשיב השיג יתרון בכך שעדותו נשמעה פעם נוספת, כאשר המבקש לא הצביע על יתרון ברור שצמח למשיב מכך.

5.

מכאן לבקשה שלפנַי במסגרתה חוזר המבקש על טענותיו. בנוסף טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי טענותיו הן טענות ערעוריות במהותן, בעוד שמדובר בטענות העולות בקנה אחד עם האמור בחוק הבוררות; וכי בהליך הבוררות נפלו כשלים חמורים ויסודיים כאשר פסק הבוררות מבוסס על שגיאות עובדתיות הגורמות לעיוות דין חמור.

6.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים.

כלל הוא כי רשות ערעור על החלטות בענייני בוררות תינתן רק במקרים חריגים, בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית או ציבורית בעלת השלכות החורגות מעניינם של הצדדים לבקשה, או מקום בו הדבר נדרש מפאת שיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין (ראו למשל לאחרונה: רע"א 6188/21 בית יוסף יזמות נדל"ן בע"מ נ' א.י. פרויקטים ויזמות בע"מ , פסקה 7 (22.9.2021); רע"א 6142/21 מגה אור החזקות בע"מ נ' שובל הנדסה ובניין בע"מ , פסקה 7 (14.9.2021)). דברים אלו נכונים ביתר שאת כאשר הבקשה נסובה על החלטות שעניינן אישור או ביטול פסק בוררות (רע"א 6176/21 לוי נ' קליין , פסקה 5 (14.9.2021); רע"א 6423/21 מצרי נ' אדלר , פסקה 5 (6.10.2021)). הבקשה שלפנַי, הנסובה כולה סביב הסכסוך הפרטני שבין הצדדים, אינה עומדת באמות מידה מחמירות אלו. טענות המבקש אינן מעוררות שאלה עקרונית כלשהי. כפי שקבע בית המשפט המחוזי, המבקש מנסה להיתלות בעילות הביטול כדי להביא לשינוי הפסק שניתן, אף כי בפיו רק טענות ערעוריות במהותן. פסק הבורר המנומק מתייחס בהרחבה לסוגיות שהובאו לפתחו. טענות המבקש כי היה קיים חשש לניגוד עניינים מפני שמשרדו של הבורר ומשרדו של המשיב הינם צדדים ניצים להליכים אזרחיים שונים, אינה מבססת כל עילה לביטול הפסק. גם אין ממש בטענת המבקש לקיומו של עיוות דין, טענה שנטענה בעלמא ללא תימוכין. הבקשה נדחית אפוא.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.