רע"א 6897/21עופר לוין נ. אדמונד שמסי

לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ד' חסדאי ) מיום 30.8.2021 בהפ"ב 46167-10-20, בה התקבלה בקשת המשיבים למתן סעדים זמניים לתקופת הליך הבוררות המתנהל בין הצדדים.

1.

בתמצית, בין הצדדים מתנהל הליך בוררות לפני הבורר א' זמיר , אשר נפתח בעקבות תביעה שהגישו המשיבים נגד המבקשים. במסגרת התביעה טענו המשיבים כי במהלך שנת 2011 או בסמוך לכך הם העבירו סך של כ-18.4 מיליון דולר ארה"ב לקרן גידור המצויה בבעלותו של מבקש 1 (להלן: המבקש ), כי ההשקעה הובטחה בהסכם הלוואה ובערבות אישית של המבקש, וכי חרף דרישות חוזרות ונשנות לקבלת הכספים בחזרה סרבו המבקשים לעשות כן. בכתב ההגנה טענו המבקשים מנגד כי טענת ההלוואה היא טענה כוזבת, כי הצדדים היו שותפים במספר מיזמים עסקיים החל משנת 2009 וכי מערך החובות וההתחייבויות בנוגע לנכסים המשותפים עוגן בשני הסכמי מיזמים משותפים (" Joint Venture "; להלן: הסכמי השיתוף ). המשיבים כפרו בהסכמי השיתוף וטענו כי מדובר בהסכמים למראית עין.

2.

ביום 22.10.2020 הגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי בקשה למתן צווים זמניים עד להכרעה בהליך הבוררות. בפרט ביקשו המשיבים כי יינתן צו המורה למבקשים למסור לידיהם העתק מהסכם למכירת זכויות בדירה המצויה בירושלים הנכללת לשיטת המבקשים בנכסי המיזמים המשותפים (להלן: הדירה ); כי יינתן צו המורה למבקשים להפקיד את תמורת המכירה של הדירה בנאמנות בידי באי-כוח הצדדים במשותף עד למתן פסק הבוררות; כי יינתן צו האוסר על מבקשת 2, חברה המצויה בשליטת המבקש, לבצע כל דיספוזיציה בכספים המצויים בחשבונות הבנק שלה בישראל. המשיבים טענו כי משעה שאין מחלוקת שהם השקיעו אצל המבקשים מיליוני דולרים ששימשו את המיזמים המשותפים, ומשעה שלגישת המבקשים הדירה בירושלים שייכת למיזמים המשותפים והיא עומדת להימכר, יש מקום ליתן את הסעדים המבוקשים. המבקשים מצדם התנגדו לבקשה וטענו בין היתר כי היא הוגשה בשיהוי, כי היא מסתירה עובדות מכריעות מבית המשפט, כי היא נגועה בחוסר תום לב, כי סיכויי התביעה קלושים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתם. כן העלו המבקשים טענות בנוגע לאופן ניסוח הצווים על ידי המשיבים, ובכלל זה כי מדובר בצווי עשה ולא בצווי מניעה, כי אין כל קשר בין התביעה לבין הסעדים המבוקשים וכי ביחס לסעדים הנוגעים לתמורת המכירה ולחשבון הבנק של מבקשת 2 מדובר למעשה בבקשה למתן צו עיקול זמני מורחב במסווה של צו מניעה זמני.

3.

ביום 30.8.2021 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה. באשר לסיכויי התביעה נקבע כי לא ניתן לקבוע כי תביעת המשיבים אינה תביעה "רצינית" או כי לכאורה אין בה ממש. באשר למאזן הנוחות, נקבע כי תשובת המבקשים לבקשה לא נתמכה בתצהיר ולא פורטה בה כל תשתית עובדתית חיונית מטעמם לעניין מאזן הנוחות ושאלת ההכבדה, ולפיכך נוטה הכף בשלב זה לטובת המשיבים. עוד נקבע כי לא התקבל הרושם שדבק שיהוי מהותי בהתנהלות המשיבים, קל וחומר שיהוי שמכוחו בלבד יש לדחות את בקשתם, והוסיף כי אף לא התרשם שהמשיבים לקו בחוסר תום לב או בהיעדר ניקיון כפיים. בשולי הדברים קבע בית המשפט כי אף אם תתקבל טענת המבקשים כי ניסוח הסעדים הזמניים המבוקשים בגדרי הבקשה לקוי, עדיין ראוי ונכון להעניק למשיבים סעדים זמניים מפני שהם עמדו בתנאים המצטברים הנדרשים לכך. בתוך כך הודגש כי הסעדים שעניינם הפקדת כספי מכירת הדירה בנאמנות ואיסור דיספוזיציה בכספים המצויים בחשבונות הבנק של מבקשת 2 הם בעלי אופי של צווי מניעה ולא של צווי עשה.

4.

מכאן הבקשה שלפנַי, במסגרתה חוזרים המבקשים על טענותיהם לפני בית המשפט המחוזי וטוענים כי החלטתו "שגויה בכל חזית ונגזרת אפשריים והיא עומדת בסתירה חזיתית לעקרונות יסוד של דיני הסעד הזמני". בין היתר נטען כי הבקשה נגועה בשיהוי ניכר, שכן חלפו שנתיים מאז הגשת התביעה ושלושה חודשים מאז נודע למשיבים על הכוונה למכור את הדירה. כמו כן, לא הובא ולו בדל ראיה לצורך הוכחת יסוד ההכבדה, ומכאן מתחייבת המסקנה ההפוכה לפיה אי מתן הצו לא יכביד על ביצוע פסק הדין. בנוסף, תכליתם של סעדים זמניים היא לשמר מצב קיים עד למתן פסק הדין העיקרי, ואולם בענייננו מדובר בתביעה כספית ואין כל מצב קיים שצריך לשמרו, בפרט כאשר הדירה אינה מוזכרת בתביעה. בנוסף ובהקשר זה, על מבקש סעד זמני המתייחס לנכס מסוים להצביע על קיומה של זיקה בינו לבין הנכס, אולם בענייננו הזיקה הנטענת מבוססת על טענות שהועלו על ידי המבקשים שהמשיבים כופרים בהן מכל וכל. באשר לסיכויי התביעה נטען כי היה על בית המשפט לבחון סיכויים אלה בשים לב לסעדים המבוקשים, ומשעה שבענייננו אף אם נניח שכל העובדות הנטענות יוכחו, התביעה לא תקנה למשיבים כל זכות בדירה או בכספים שהתקבלו בגינה, ומשכך סיכויי התביעה נמוכים. המבקשים הוסיפו כי הדיון שערך בית המשפט בסיכויי התביעה שגוי, שכן בבקשה ובתצהיר התומך בה לא הובא ולו בדל של טיעון לעניין סיכויי התביעה. עוד נטען כי הצווים המבוקשים הם צווי עשה שיינתנו במקרים חריגים בלבד. לבסוף נטען כי שגה בית המשפט בקביעותיו לעניין מאזן הנוחות, שכן משעה שהבקשה עצמה לא מגלה עילה היה מקום לדחותה על הסף, וכי שגה בית המשפט בכך שלא ראה בסתירות המהותיות בעמדת המשיבים לעניין הסכמי השיתוף כחוסר תום לב.

5.

דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים. רשות ערעור על החלטות של בית המשפט בענייני בוררות תינתן במקרים חריגים בלבד המעוררים שאלה עקרונית משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה או כאשר נדרשת התערבות בית משפט זה משיקולי צדק או מניעת עיוות דין (ראו לדוגמה לאחרונה: רע"א 6636/21 מגן נ' שכטר , פסקה 7 (13.10.2021); רע"א 5308/21 מזרחי נ' דובר , פסקה 6 (7.10.2021)). דברים אלה אמורים ביתר שאת שעה שמדובר בבקשות רשות ערעור על החלטות בית המשפט בבקשה למתן סעד זמני, בהן ערכאת הערעור לא תיטה להתערב גם בהליך אזרחי "רגיל" ולאו דווקא בהליך בוררות ( וראו למשל: רע"א 3337/19 החברה העירונית לפיתוח תיירות הרצליה בע"מ נ' אביאל מסעדות בע"מ , פסקה 3 (16.5.2019); רע"א 7076/17 פלוני נ' פלוני , פסקה 12 (22.10.2017)). בענייננו, כלל טענות המבקשים נטועות בנסיבותיו הפרטניות של המקרה ומופנות נגד האופן שבו יושמה ההלכה הפסוקה על בקשתם. המבקשים אף לא טוענים כי בקשתם מעוררת שאלה עקרונית או כי נגרם להם עיוות דין חמור. הבקשה אינה עומדת אפוא באמות המידה המחמירות למתן רשות ערעור ולפיכך אינה מצדיקה התערבות של ערכאת הערעור. אוסיף כי על פני הדברים דומה שלא נפל פגם בקביעות בית המשפט לעניין התקיימות התנאים למתן הסעדים הזמניים. זאת, בפרט בשים לב להיעדר המחלוקת בין הצדדים על עצם העברת הכספים מהמשיבים למבקשים ולהלכה הפסוקה המורה כי בחינת סיכויי התביעה תיעשה באופן לכאורי ואינה אמורה לשקף עמדה נחרצת בהקשר זה (רע"א 8226/11 באטה נ' מדינת ישראל – מנהל מקרקעי ישראל מחוז המרכז , פסקה 17 (1.12.2011)); לכך שטענותיהם של המבקשים, לרבות לעניין הנזק שייגרם להם כתוצאה ממתן הצווים, לא נתמכו בראיות; לכך שעסקת מכירת הדירה לא סוכלה או בוטלה, אלא כל שנקבע הוא כי תמורת המכירה תופקד בחשבון נאמנות; ולכך שתכלית הסעדים היא למנוע ככל הניתן את שינוי המצב שהיה קיים עד למכירת הדירה.

כאמור, הבקשה נדחית.