רע"א 1145/22נוהאד ח'זנה נ. אליף חז'נה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ד' סלע , סג"נ) בת"א 28577-07-21 מיום 18.12.2021, בה נדחתה בקשת המבקשים למתן צו מניעה זמני האוסר על השופט בדימ' יעקב שמעוני (להלן: הבורר ) לשמש בורר בעניינם של הצדדים והאוסר על קיומם של הליכי בוררות, עד שתתברר ותוכרע שאלת סמכותו.

הרקע לבקשה

1.

ברקע לבקשה, סכסוך שהתגלע בין מבקש 1 (להלן: המבקש ) למשיב 1 (להלן: המשיב ), אחים ובעלי מניות שותפים בחברה שהפעילה מעון לבעלי מוגבלויות (להלן: החברה ), אשר הוליד שורה של הליכים משפטיים שהתבררו במשך שנים ארוכות. בחלק מההליכים הגיעו הצדדים להסכמי פשרה, שעיקרם פיצול החברה לשתי חברות נפרדות, מבקשת 2 ומשיבה 2 בהתאמה (להלן: הסכמי הפשרה ). בהסכמי הפשרה נקבע מנגנון הפיצול בין החברות, כאשר צוין כי בהיעדר הסכמה "יבוצע פיצול על ידי שופט בדימוס שימונה על ידי הנאמנים או ראש לשכת עורכי הדין". הסכמי פשרה אלה קיבלו תוקף של פסק דין ביום 16.2.2017 (ת"א 46827-11-11, השופט ר' סוקול ). ברם, גם לאחר החתימה על הסכמי הפשרה היחסים בין הצדדים לא התנהלו על מי מנוחות. על רקע מחלוקות שהתגלעו בין הצדדים, ביום 3.6.2021 פנה המשיב ללשכת עורכי הדין בבקשה למינוי שופט בדימוס כבורר על פי הסכמי הפשרה, וביום 14.6.202 מונה הבורר. אולם המבקש מיאן לקבל את המינוי ולקיים הליך בוררות, כאשר בקשות שהגיש בעניין זה לראש הלשכה נדחו.

2.

המבקש נמנע מלשתף פעולה עם הליך הבוררות, וגם לא התייצב לדיון הראשון שנקבע (לאחר שנדחה לבקשתו) ליום 7.7.2021 בו נדונה בקשת המשיב למתן סעד זמני, על אף שהבורר הבהיר למבקש את המשמעות הנלווית לאי-התייצבותו. למחרת היום, ביום 8.7.2021 התקבלה באופן חלקי בקשת המשיב והמבקש חויב בתשלום סך של 350,000 ש"ח למשיב. בהינתן החלטת הבורר, ניתן צו עיקול זמני על נכסי המבקש.

3.

ביום 14.7.2021 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה לביטול החלטת הבורר מיום 8.7.2021 ולביטול מינויו כבורר. כעבור כמעט חודשיים ימים, ביום 2.9.2021 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה נוספת לצו מניעה זמני האוסר על הבורר לדון בעניינם של הצדדים והמעכב את הליכי הבוררות לפניו. ביום 18.12.2021 נדחתה הבקשה. תחילה קבע בית המשפט המחוזי כי הבקשה לוקה בשיהוי, משזו הוגשה כחודשיים וחצי מאז מינויו של הבורר, וכחודש ושלושה שבועות ממועד הגשת הבקשה בהליך העיקרי. בנסיבות אלו, שעה שהמבקש בחר להימנע מהגשת הבקשה בד בבד עם ההליך העיקרי, ללא טעם מבורר, ביודעו על הסעד הזמני שניתן על ידי הבורר ועל צו העיקול הזמני שניתן בעקבותיו, תוך שהוא ממשיך להגיש בקשות שונות לבורר, היה מקום לדחות את הבקשה אף מטעם זה לבדו. לא זו אף זו, בית המשפט מצא כי יש מקום לדחות את הבקשה גם לגופה, שכן המבקש לא עמד בנטל השכנוע להראות כי סיכויי הבקשה ומאזן הנוחות נוטים לטובתו. בין היתר, נקבע כי על פניו יש קושי בטענת המבקש שאין עוד סכסוך של ממש המצדיק פנייה לסיוע מצד גורם שלישי שיכריע בין הצדדים ובטענה כי הצדדים לא התכוונו להקנות לשופט בדימוס סמכות של בורר. עוד נקבע כי המבקש גם לא עמד בנטל להוכיח כי סיכויי ההליך גבוהים בהתייחס לטענותיו כי הבורר כלל לא היה מוסמך ליתן סעד זמני. גם מאזן הנוחות אינו נוטה לטובתו, בהינתן העובדה שהנזק הצפוי לו הוא נזק כספי. משכך, הבקשה למתן צו מניעה זמני נדחתה, ונקבע כי הליך הבוררות יתקדם כסדרו.

4.

מכאן לבקשה שלפנַי. בעיקר טוען המבקש כי אין להשלים עם מצב שבו מתנהל לפני בורר הליך בלתי חוקי בעליל, הכופה על המבקשים הליך מסוג בוררות ללא הסכמתם. אין כל הצדקה לאפשר קיומו של הליך זה שעלויותיו כבדות ביותר, בהינתן הסבירות הגבוהה שבסופו של יום יוכרע שהוא פעל ללא כל סמכות. עוד טען המבקש כי התנהלותו אינה מלמדת על שיהוי בהגשת הבקשה, כאשר הוא פעל במהירות ובשקידה ראויה בנסיבות העניין; כי נפל בהחלטת בית המשפט המחוזי פגם יסודי שכן הוא בחן את הבקשה באמצעות אמת מידה מחמירה ללא הצדקה; כי בית המשפט שגה בהערכת סיכויי ההליך העיקרי, פסח על נדבכים מרכזיים בטענותיהם של המבקשים והשית את ממצאיו ומסקנותיו על עיון במסמכים בלבד מבלי לשמוע עדים

בקשר לתהליך המשא ומתן וההתקשרות החוזית בין הצדדים; וכי שגה בית המשפט גם בבחינת מאזן הנוחות בכך שהמעיט בתיאור נזקי המבקשים והפריז בנזקי המשיבים.

דיון והכרעה

5.

דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיב. ככלל, ערכאת הערעור לא תיטה להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בנוגע למתן סעד זמני, וזאת לנוכח שיקול הדעת הרחב השמור לערכאה הדיונית בכל הנוגע להחלטות כגון דא (ראו למשל לאחרונה: רע"א 8387/21 זיו נ' בני , פסקה 8 (21.12.2021); רע"א 6897/21 לוין נ' שמסי , פסקה 5 (19.10.2021); רע"א 3946/21 טנא נ' גורן , פסקה 4 (9.6.2021)). בקשה זו אינה נמנית עם אותם מקרים חריגים המצדיקים סטייה מהכלל האמור. בניגוד לטענת המבקשים, גם לא נפל כל פגם באמת המידה שהחיל בית המשפט בבחנו את הבקשה למתן צו מניעה זמני. זאת, שכן על פי ההלכה הפסוקה, צד להליך בוררות המגיש בקשה לצו מניעה לעיכוב הליכי בוררות נדרש לעמוד בנטל מוגבר לשכנע כי סיכויי התביעה ומאזן הנוחות נוטים לזכותו, וכי למשקלם עוצמה ניכרת (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 816 (2020); רע"א 2592/17 מ.פ עמית בניה וייזום בע"מ נ' יצחק דהן עו"ד , פסקה 17 (26.4.2017); רע"א 627/13 סגל נ' פנינת מלכי ישראל בע"מ , פסקה 12 (19.2.2013); רע"א 5114/05 מינהל מקרקעי ישראל נ' חאן מנולי בע"מ , פסקה 6 (23.8.2005)). לא נפלה אפוא כל שגגה בידי בית המשפט המחוזי אשר בחן כהלכה האם עמדו המבקשים בנטל המוגבר החל עליהם כאמור. בהחלטתו המנומקת של בית המשפט המחוזי ניתנה הדעת בהרחבה למערכת ההסכמים שנחתמו בין הצדדים, בראי הוראות הדין, משמצא כי על פני הדברים סיכויי ההליך אינם מטים את הכף לטובת קבלת הבקשה. מדובר במסקנה מנומקת ומפורטת שניתנה לאחר ניתוח הנתונים העובדתיים שהתבררו לפני בית המשפט המחוזי אשר לא מצאתי להתערב בה. גם אין לקבל את טענת המבקש כי לא היה מקום שבית המשפט ידון בבקשה ללא שמיעת עדויות, משמדובר בסוגיה שעניינה ניהול המשפט ודרכי הדיון המסורה מטבע הדברים לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית (ראו למשל: רע"א 1681/08 להבי נ' ליניאל DDB

בע"מ , פסקה 11 (3.3.2008)). על כך יש להוסיף כי בית המשפט גם נתן דעתו לנזקים הצפויים לכל אחד מהצדדים בקביעתו כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשים.

הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.