רע"א 1291/22אדמונד שמסי נ. עופר לוין

לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופ טת מ' עמית-אניסמן ) מיום 23.12.2021 בת"א 68685-10-21, בה התקבלה בקשת המשיב למינוי כב' השופט (בדימ') הבורר א' זמיר (להלן: הבורר ) בסכסוך שבין הצדדים.

1.

ברקע להליך, תביעה שהגיש מבקש 1 לבית משפט בארצות הברית נגד המשיב וחברה שבבעלותו בעקבות סכסוך שפרץ בין הצדדים, שחלקם חתומים על הסכמים להקמת מיזמים משותפים (להלן: ההסכמים ). בקשת המשיב לעכב את ההליך בארצות הברית התקבלה, נוכח תניית בוררות הקבועה בסעיף 14 להסכמים על פיה במקרה של חילוקי דעות ימנו הצדדים בורר מוסכם לצורך הכרעה בסכסוך. לפיכך נקבע כי תביעת מבקש 1 תתברר בישראל במסגרת הליך בוררות. בהמשך לכך, ביום 3.5.2018 נחתם בין המבקשים כולם לבין המשיב וצדדים נוספים הסכם בוררות (להלן: הסכם הבוררות הספציפי ), בו מונה הבורר להכריע בתביעה. בסעיף 2 להסכם הבוררות הספציפי צוין כי הצדדים מסכימים למסור לבוררות "את הסכסוך ביניהם שנפתח בתביעה בארה"ב". במסגרת הליך הבוררות המשיב לא שקט על שמריו והגיש אף הוא תביעה שכנגד בסכום של כ-80,000,000 דולר נגד המבקשים בטענה להפרות שונות מצדם. טענת המבקשים כי אין מקום לברר את התביעה שכנגד במסגרת הליכי הבוררות, נדחתה על ידי הבורר. אולם ערעור שהגישו המבקשים לפני בורר שלערעור שמונה על פי הסכם הבוררות הספציפי (השופט (בדימ') י' דנציגר ;

להלן: הבורר שלערעור ), התקבל ביום 11.12.2019 ונקבע כי הסכם הבוררות הספציפי לא הקנה לבורר סמכות לדון בתביעה שכנגד והיא נמחקה.

2.

אלא שבכך לא תמה הדרך. משנמחקה התביעה שכנגד של המשיב, הוא פנה אל המבקשים והזמינם לבוררות נוספת מכוח תניית הבוררות שבהסכמים , במסגרתה ביקש שיתבררו טענותיו נגדם. המשיב הציע שהבורר הוא זה שידון במכלול טענות הצדדים זה נגד זה, כך שיהיה ניתן לנהל את שתי הבוררויות במקביל. משנדחתה פניית המשיב, הוא הגיש לבית המשפט בקשה למינוי בורר. המבקשים התנגדו לבקשה וטענו כי הסכם הבוררות הספציפי (שתניית הבוררות שבו הוגדרה באופן מצמצם) החליף את תניית הבוררות שנקבעה בהסכמים (שנוסחה באופן רחב), ועל כן אין מקום להורות על מינוי בורר מכוח ההסכמים; כי אין מקום לאפשר את "עקיפת" החלטת הבורר שלערעור ובירור התביעה שכנגד שנמחקה; וכי תניית הבוררות שבהסכמים חלה על מבקשת 3 בלבד החתומה רק היא על ההסכמים. כמו כן העלו המבקשים טענות בנוגע לתוקפם של ההסכמים שנעשו לטענתם באופן פיקטיבי ולמראית עין בלבד.

3.

ביום 23.12.2021 התקבלה בקשת המשיב. בית המשפט דחה את טענת המבקשים כי הסכם הבוררות הספציפי החליף את תניית הבוררות הרחבה שנקבעה במסגרת ההסכמים . זאת כאשר מלשונו של הסכם הבוררות הספציפי עולה כי הוא נועד להסדיר את היבטיה השונים של הבוררות שנפתחה בעקבות החלטת בית המשפט בארצות הברית, ולא לבטל את תניית הבוררות הכללית. עוד נקבע כי המבקשים מושתקים מלהעלות טענה זו שכן בהליך שהתנהל לפני הבורר שלערעור הם העלו טענה שאינה עולה עמה בקנה אחד. נדחתה גם הטענה כי מדובר ב"עקיפת" הכרעת הבורר שלערעור, שכן כל שנקבע על ידי הבורר שלערעור הוא כי יש למחוק את התביעה שכנגד מכיוון שהסכם הבוררות הספציפי התבסס על התביעה שהוגשה בארצות הברית, ועל כן אין מקום לדון בתביעה שכנגד במסגרת זו. בנוסף קבע בית המשפט כי אכן תניית הבוררות שבהסכמים חלה במפורש על מבקשת 3 בלבד, אך בהתחשב בנסיבות העניין יש לראות במבקש 1, אשר על פי התנהלותו לאורך הליך הבוררות ראה עצמו כמעורב אישית בו, כחלק מ"מעגל ההרחבה" שיש להכפיפו לתניית הבוררות. באשר לטענת המבקשים כי מדובר בהסכמים פיקטיביים ועל כן אין לאפשר מינוי בורר מכוח תניית הבוררות הקבועה בהם, הובהר כי סוגיית פיקטיביות ההסכמים עומדת לדיון לפני הבורר במסגרת הליך הבוררות. מכל מקום אף אם תתקבל טענת המבקשים כי מדובר בהסכמים למראית עין, על פי ההלכה הפסוקה גם אם בטל הסכם, תניית הבוררות הקבועה בו אינה בהכרח פוקעת מאליה. לבסוף צוין כי מטעמים של יעילות דיונית מן הראוי כי הבורר אשר דן במחלוקות בין הצדדים הוא שידון בטענות המשיב, וזאת גם על מנת למנוע הכרעות סותרות. על כן מינה בית המשפט את הבורר לדון גם במחלוקת שבין המשיב לבין מבקשים 1 ו-3.

4.

מכאן הבקשה שלפנַי. בעיקר נטען כי לא היה מקום לאפשר למשיב להגיש את אותה תביעה שהגיש כתביעה שכנגד, אשר נמחקה לפני למעלה משלוש שנים בהחלטה מנומקת. בנסיבות האמורות, התערבותו של בית המשפט נדרשת משיקולי צדק ולשם מניעת עיוות דין. עוד נטען כי בית המשפט קיבל את טענת המשיב על אף שבעניינו חל השתק שיפוטי, שכן בעבר טען כי התביעה שכנגד חוסה תחת הסכם הבוררות הספציפי וכעת טוען שאותה תביעה חוסה תחת תניית הבוררות שבהסכמים . עוד נטען כי בית המשפט המחוזי שגה בהגיעו למסקנות המתבססות על פסיקת הבורר שלערעור אשר צוטטה באופן שגוי. כמו כן חזרו המבקשים על טענתם כי הסכם הבוררת הספציפי ביטל את תניית הבוררות המוקדמת והכללית שנקבעה בהסכמים .

5.

דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיב. בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט בנושאי בוררות תוענק רק במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים או כאשר ההתערבות נדרשת משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין (ראו למשל לאחרונה: רע"א 98/22 החאן אילת בע"מ נ' גני דוד אילת בע"מ , פסקה 12 (18.1.2022); רע"א 241/22 נוחומוביץ נ' שדה ניצן מושב עובדים להתיישבות חקלאית בע"מ , פסקה 8 (16.1.2022) ). בקשה זו נטועה בדל"ת אמות הסכסוך הפרטני בין הצדדים, בהתייחס למערכת ההסכמים הפרטניים שנחתמו ביניהם, ואינה נמנית עם אותם מקרים חריגים המצדיקים מתן רשות ערעור . לא למותר לציין כי המבקשים עצמם מבהירים בבקשתם לפנַי כי הם הציעו בעבר "להרחיב את הסמכות (באופן שהיה מאפשר לבורר זמיר, בין היתר, לדון בתביעת המשיב), אך המשיב הוא שהתנגד לכך" (סעיף 6ב לבקשה). בנסיבות אלו, אין מקום לטענה כי התערבות בית משפט זה נדרשת משיקולי צדק.

הבקשה נדחית.