בע"מ 4420/13 פלוני נ. פלוני

השופט י' דנציגר:

1.

זוהי בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" בענייני בוררות, אשר במסגרתה הועלו טענות בדבר היקף חובת הגילוי של בורר כלפי הצדדים להליך בוררות, ובמיוחד טענות בדבר היקף חובת הגילוי של הבורר בדבר היכרותו – המקצועית, האישית או החברית (ככל שישנה כזו) – עם מי מבאי-כוח הצדדים.

2.

בפתח הדיון שהתקיים לפנינו ביום 9.11.2014 הבהרנו לבא-כוח המבקש כי עומדת בפניו משוכה גבוהה, לנוכח הגישה המושרשת היטב בפסיקתו של בית משפט זה להעניק רשות ערעור בענייני בוררות במשורה, רק במקרים חריגים שבהם מתעוררת שאלה עקרונית שחורגת מעניינם הספציפי של הצדדים או שנגרם בהם עיוות דין, ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר במקרה דנן בבקשת רשות ערעור בענייני בוררות המגיעה לבית משפט זה ב"גלגול שלישי".

3.

במהלך הדיון לפנינו משך המבקש, בהמלצתנו, את בקשת רשות הערעור ככל שהיא נוגעת לשאלת סמכותו של הבורר לדון בעניינים הרכושיים של הצדדים שהוסדרו בהסכמי הממון ביניהם ושקיבלו את אישור בית המשפט ("שאלת הסמכות"), ומיקד את הבקשה בשאלת חובות הגילוי המוטלות על הבורר. טיעונו של בא-כוח המבקש בהקשר זה התחלק לשני חלקים: ראשית , כי מוטלת על הבורר החובה לגלות את כל קשריו הנטענים עם מי מהצדדים או באי-כוחם, ובאופן ספציפי במקרה דנן – כי מוטלת על הבורר החובה לגלות לצדדים את העובדה שהוא מתפלל עם בא-כוח המשיבה באותו בית כנסת ושהוא מתגורר בשכנות אליו; שנית , כי מוטלת על הבורר חובה לגלות לצדדים לבוררות את העובדה שהוא מכהן כבורר או מגשר בהליכים נוספים שבהם מופיע לפניו בא-כוח של אחד מהצדדים, ובאופן ספציפי במקרה דנן – כי בא-כוח המשיבה הופיע לפניו במספר הליכי בוררות או גישור נוספים באותה תקופה שבה התנהלה הבוררות.

4.

לאחר ששקלנו את טענות באי-כוח הצדדים בכתב ובעל-פה בדיון לפנינו, ולאחר ששבנו ועיינו בפסקי הדין של בית המשפט לענייני משפחה ושל בית המשפט המחוזי במקרה דנן, הגענו למסקנה כי מקרה זה אינו אחד מאותם מקרים חריגים בהם יש הצדקה ליתן רשות ערעור בענייני בוררות וב"גלגול שלישי", ומשכך אנו מחליטים לדחות את בקשת רשות הערעור.

ננמק בקצרה החלטתנו, ולאחר מכן נבקש להעיר הערה קצרה במישור העקרוני ובמבט צופה פני עתיד.

5.

לאחר עיון בכל החומר שהונח לפנינו נחה דעתנו כי רובן המוחלט של טענות בא-כוח המבקש בדבר הקשרים הנטענים בין הבורר לבין בא-כוח המשיבה שמקימים לטענתו חובת גילוי מצד הבורר, נדונו והוכרעו באופן מפורט ומנומק בשני בתי המשפט קמא, וכי הן אינן מעוררות שאלה עקרונית החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים דנן ואף לא מדובר בעיוות דין. אנו מוצאים לנכון להדגיש כי בהגיענו למסקנה זו נתנו משקל נכבד לפסק דינו המפורט והמנומק היטב של בית המשפט לענייני משפחה, שבמסגרתו נדחתה בקשה שהגיש המבקש לקראת תום הליך הבוררות (ובטרם ניתן פסק הבוררות) להעברת הבורר מתפקידו [ת"ב (ת"א) 9/12 י.ג נ' ת.ג (19.9.2012) (השופטת ש' גליק )].

בית המשפט לענייני משפחה דן בטענות אחת לאחת ודחה אותן, הן במישור העובדתי והן במישור המשפטי. יוער כי במסגרת הליך זה שהתנהל בבית המשפט לענייני משפחה הוגשה תגובה מפורטת ומסודרת של הבורר, במסגרתה התייחס באופן קונקרטי לכל אחת מהטענות השונות שנטענו נגדו והכחיש קיומו של "קשר" כלשהו בינו לבין בא-כוח המשיבה המקים חשש למשוא פנים וניגוד עניינים. בפסק הדין קבע בית המשפט לענייני משפחה כי המבקש לא הוכיח את טענותיו ולא סתר את הצהרתו של הבורר כי "הקשר האישי" הנטען בינו לבין בא-כוח המשיבה היה קשר סתמי ושולי, שלא מהווה קשר של "קרבה ממשית" שהצדיק גילוי מראש או שמקים חשש למשוא פנים וניגוד עניינים. בית המשפט לענייני משפחה בחן את המקרה בהתאם להלכה שנקבעה בבית משפט זה ברע"א 296/08 ארט-בי חברה בערבות מוגבלת (בפירוק) נ' עזבון המנוח ג'ק ליברמן ז"ל (5.12.2010) (להלן: עניין ארט - בי ), וקבע בסופו של דבר כי לא הוכח קיומו של "קשר" או "קרבה ממשית" המחייבים גילוי מצד הבורר, ומשכך דחה את הטענות בדבר חשש למשוא פנים או ניגוד עניינים מצד הבורר. איננו רואים לנכון לחזור ולפרט את כל קביעותיו העובדתיות והמשפטיות של בית המשפט לענייני משפחה, ונסתפק בהבאת "השורה התחתונה" מפסק הדין:

"המסקנה המתבקשת: אין ממש בטענות התובע בדבר היכרות, חברות, שכנות או תפילה בבית כנסת כדי להוות "קשר" או "קרבה ממשית" או קרבה בכלל המחייבת "גילוי" למי מהצדדים. הוכח באופן חד משמעי כי ה"קשר" בין הבורר לבין בא-כוח הנתבעת (כמו היכרותו עם בא-כוח התובע) הינו קשר סתמי ושולי, שאין בו כל ממש, וממילא אין בצידו כל "חובת גילוי" ובוודאי שלא היה לבורר אינטרס כלשהו בבוררות או שמץ של ניגוד עניינים בינו לבין מי מהצדדים".

בנקודה זו ראוי לציין גם את קביעת בית המשפט לענייני משפחה כי יש לדחות גם את טענת המבקש בדבר "קשר מקצועי" בין הבורר לבין בא-כוח המשיבה שמקים חשש למשוא פנים וניגוד עניינים. בית המשפט הדגיש כי הצדדים ביקשו ממנו למנות בורר שהינו שופט בדימוס, וכי באופן טבעי שופט בדימוס שכיהן כסגן נשיא בבית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב מכיר היכרות מקצועית מאות עורכי דין שהופיעו וטענו לפניו, ובהם בא-כוח המשיבה. צוין כי "מנהגו של עולם" הוא ששופטים בדימוס עוסקים בבוררויות ובגישורים לאחר פרישתם לגמלאות, וכי לא יעלה על הדעת לקבוע שאלו ייאלצו לפסול עצמם מלשבת בהליכי בוררות או גישור רק מן הטעם שמופיע לפניהם עורך דין שהופיע בעבר לפניהם עת ישבו על כס השיפוט.

6.

ראוי להדגיש כי המבקש לא הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי על פסק דין זה, ומשכך הקביעות העובדתיות והמשפטיות בו הפכו חלוטות זה מכבר. עם זאת, המבקש לא זנח טענותיו בהקשר זה, ושב וטען טענות אלה לאחר שניתן פסק הבוררות, במסגרת בקשתו לביטול פסק הבוררות, כחלק מטענתו לקיומה של עילה לביטול פסק הבוררות מכוח סעיף 24(10) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ). בית המשפט לענייני משפחה שב ודחה את הטענות במסגרת פסק דינו מיום 24.12.2012 שבו דחה את בקשת המבקש לביטול פסק הבוררות וקיבל את בקשת המשיבה לאשרו [ת"ב (ת"א) 26211-10-12 ות"ב (ת"א) 53314-10-12 ת.ג נ' י.ג (24.12.2012)]. בית המשפט המחוזי דחה בפסק דינו את טענות המבקש בהקשר זה וקבע כי הן כלל אינן מצדיקות רשות ערעור, כיוון שמדובר בשאלת יישומה של הלכת ארט-בי על נסיבותיו של המקרה הספציפי. בבחינת למעלה מן הצורך בחן בית המשפט המחוזי את הטענות גם לגופן, וקבע כי מסקנתו המשפטית של בית המשפט לענייני משפחה מתיישבת עם ההלכה שנקבעה בעניין ארט-בי וכי היא מקובלת עליו בנסיבות העניין [רמ"ש 52808-01-13 י.ג נ' ת.ג (26.5.2013) (השופט ש' שוחט )].

7.

די באמור לעיל כדי לדחות את בקשת רשות הערעור בכל הנוגע לטענות בחלק הראשון, בדבר ההיכרות האישית הקודמת, שהתבססו על העובדה שהבורר ובא-כוח המשיבה מתפללים באותו בית כנסת ועל כך שהם גרים באותה שכונה. למעלה מן הצורך נציין כי קביעות בתי המשפט קמא בחלק זה מקובלות עלינו גם לגופן והן מאזנות לטעמנו בצורה נבונה ונכונה בין השיקולים השונים שיש לשקול בנסיבות העניין, באופן שעולה בקנה אחד עם ההלכה שנקבעה בעניין ארט-בי ועם החלטות נוספות של בית משפט זה שניתנו בהקשרים דומים [ראו למשל: רע"א 7191/11 אורגד ח.ש.ן בע"מ נ' משב הנדסת קירור ומיזוג אוויר בע"מ (14.12.2011); רע"א 8570/11 מנורה מבטחים חברה לביטוח בע"מ נ' pacific attiude ltd.

(11.12.2011)].

8.

אם בכל זאת שקלנו במהלך הדיון לפנינו שמא יש הצדקה ליתן רשות ערעור הרי שהדבר נבע מטענת המבקש כי היה מקום להטיל על הבורר חובת גילוי בדבר קיומם של מספר הליכי בוררות או גישור נוספים שמתקיימים לפניו במקביל להליך הבוררות בין הצדדים דנן ושבהם מופיע לפניו בא-כוח המשיבה. בהקשר זה נטען כי יש הצדקה להטיל חובת גילוי על הבורר לציין בפתח הבוררות האם וכמה הליכים נוספים כאלה מתקיימים לפניו, כיוון שככל שמדובר במספר רב של הליכים הרי שעשויה להיווצר מראית עין של "שחקן חוזר" המוכר לבורר באופן שעשוי ליצור באופן בלתי מודע הטיה לטובתו, ואולי אף לעורר מראית עין של "תלות כלכלית" בין הבורר לבין מי מבאי-כוח הצדדים. נטען כי ראוי שהצד שכנגד יהיה מודע לנתון זה ויוכל לשקול ולהחליט אם יש בו כדי להשפיע על נכונותו להתדיין לפני אותו בורר או לא.

במישור העקרוני לא מצאנו כי טענה זו הינה טענה מופרכת או משוללת יסוד, ונציין – מבלי לקבוע מסמרות – כי יש היגיון בטענה העקרונית כי מדובר בנתון ש עשוי להיות רלוונטי בחלק מהמקרים ולכן כזה שראוי שיובא לידיעת הצדדים בפתח הבוררות. זאת ועוד, לא ראינו מהו לכאורה הנזק שצפוי להיגרם להליכי בוררות מעתה ואילך אם נקבע כקביעה עקרונית כי ראוי לכלול נתון זה במסגרת הנתונים שיש לגלותם בפתח הבוררות, ולהותיר לצדדים לשקול האם יש בכך כדי לגרוע מנכונותם להתדיין לפני אותו בורר או לא.

מנגד, אין ספק שבצידה של קביעה עקרונית כזו מתעוררים קשיים שלא ראוי להתעלם מהם. מטבע הדברים, כשבית המשפט ממליץ לצדדים להעביר את הסכסוך ביניהם להליך של בוררות או גישור, ימליץ בית המשפט למנות כבורר אדם בעל ניסיון והבנה בתחום הסכסוך – בין אם מדובר בשופט בדימוס ובין אם מדובר בעורך דין מנוסה ובעל מוניטין בתחום. לפיכך בצדק קבע בית המשפט לענייני משפחה בפסק דינו מיום 19.9.2012 במקרה דנן כי היכרות מקצועית גרידא בין בורר, שמונה על ידי בית המשפט מתוקף ניסיונו ומומחיותו בתחום מסוים, בהיותו שופט בדימוס, לבין עורכי דין שפועלים באותו תחום ושיש להניח שהופיעו בעבר לפניו, הינה טבעית וצפויה, וכי אין בה כשלעצמה כדי להצדיק הטלת חובות גילוי מוגברות על הבורר או להקים עילה בדיעבד למשוא פנים או ניגוד עניינים. כפועל יוצא נראה לנו כי אין זה מופרך לקבוע שעל הצדדים להניח כהנחת מוצא במועד הסכמתם למינויו של בורר כזה – שניסיונו ומומחיותו בתחום המסוים הולכים לפניו ובגינם מינה אותו בית המשפט כבורר בסכסוך – כי מתנהלים לפניו הליכי בוררות או גישור נוספים בתחום מומחיותו, וייתכן שמי מבאי-כוח הצדדים בסכסוך הנוכחי מופיעים לפניו גם במספר סכסוכים אחרים. מכך משתמע כי לא מדובר לכאורה בנתון מהותי שיש להביאו לידיעת הצדדים בפתח כל בוררות כעניין שבעיקרון, ובוודאי לא ככזה שמקים בדיעבד בכל מקרה ומקרה טענות כנגד הבורר.

נראה לנו כי בשלב זה די בקביעה מסויגת וזהירה כי מדובר בנתון ש עשוי להיות רלוונטי לצדדים בחלק מהמקרים, ולכן ראוי שהבורר ישקול בפתח כל בוררות האם להביאו לידיעת הצדדים מראש כחלק מחובת הגילוי המוטלת עליו. ייתכן שכך ראוי, למשל, כאשר בא-כוח אחד הצדדים נוהג להופיע בהליכים רבים לפני הבורר (בעבר ובהווה) והינו מעין "שחקן חוזר", ואילו בא-כוח הצד שכנגד לא הופיע כלל לפני הבורר והינו מעין "שחקן חדש". ייתכן שכך ראוי גם במקרה שבו אחד מבאי כוח הצדדים מנהל לפני הבורר הליכים רבים אשר מהווים באותה נקודת זמן "מאסה קריטית" בפעילותו של הבורר, באופן שיוצר לכאורה מראית עין של "תלות כלכלית". ייתכנו גם מצבים נוספים, ואיננו מתיימרים בשלב זה לקבוע מסמרות או ליצור רשימה סגורה.

9.

בסופו של דבר, על אף שסברנו כי טענה זו אינה נטולת היגיון במישור העקרוני וכי ראוי גם להכריע בה לגופה בעתיד, הגענו למסקנה כי אין מקום ליתן רשות ערעור בנקודה זו במקרה דנן. הטעם שעומד ביסוד החלטתנו הינו כי הגענו למסקנה שמדובר בטענה שלא נטענה בצורה ברורה לפני בתי המשפט קמא, ולכל היותר ניתן לראותה כטענה שהועלתה בחצי פה ובמשתמע כחלק מהטענה בדבר היכרות מקצועית בין הבורר לבין בא-כוח המשיבה. כתוצאה מכך גם לא מצאו בתי המשפט קמא לנכון לדון בטענה זו כטענה נפרדת העומדת בפני עצמה. התרשמנו כי מדובר בטענה ש"תפחה" אט אט עד כדי תפיסת "מרכז הבמה" במסגרת בקשת רשות הערעור דנן (ולא למותר לציין כי המבקש החליף חלק מבאי-כוחו במסגרת המעברים בין הערכאות השונות), במקביל לניסיונותיו של המבקש לאתר באמצעות חוקרים פרטיים קשרים כאלה ואחרים בין הבורר לבין בא-כוח המשיבה. במילים אחרות, התרשמנו כי קו הטיעון של המבקש השתנה מערכאה לערכאה בהתאם לנתונים שהצליחו החוקרים הפרטיים שנשכרו על ידו לאתר, ומשאלו לא מצאו "אקדח מעשן" נגד הבורר מלבד מספר הליכי הגישור או הבוררות שבהם מופיע בא-כוח המשיבה לפניו (ומלבד העובדה שהשניים מתפללים באותו בית כנסת ומתגוררים באותה שכונה, כאמור), הפכה טענה זו לטענה המרכזית בבקשת רשות הערעור. אין בכוונתנו ליתן ידנו – מבחינה דיונית ומהותית גם יחד – להתנהלות זו, בין אם נכנה אותה "מקצה שיפורים" ובין אם נכנה אותה "מסע דיג". כל מטרתה של התנהלות זו הינה למצוא דבר מה שיטיל דופי אישי בבורר ויביא לביטול הליך הבוררות בדיעבד, ואין לזכות את המבקש ב"פרס" על התנהלות זו, אף אם מתעוררת שאלה עקרונית מעניינת בצידה.

10.

כאמור, החלטנו בסופו של דבר כי אין להעניק למבקש רשות ערעור במקרה דנן, ומשכך נותיר את הדיון וההכרעה בטענה העקרונית שעלתה בבקשת רשות הערעור – לרבות השאלות והקשיים הנובעים ממנה שהוצגו "על קצה המזלג" לעיל – בצריך עיון, עד שיגיע המקרה המתאים בעתיד שיצדיק הכרעה כזו. נדגיש כי לא בכדי העלנו שאלות ותהיות אך לצידן נקטנו בלשון זהירה ומסויגת. נסתפק בשלב זה בהעלאת השאלות והקשיים, ונותיר את התשובות והפתרונות הקונקרטיים לעתיד לבוא.

11.

אשר על כן, אנו מורים על דחיית בקשת רשות הערעור. לנוכח התוצאה אליה הגענו, יישא המבקש בהוצאות המשיבה בהליך לפנינו בסך 20,000 ש"ח.