רע"א 4932/10נחם מושב עובדים נ. אברהם אלטרגוט ואח'

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בהפ"ב 20229-03-10 מיום 15.6.2010 שניתנה על ידי כבוד השופטת ר' שטרנברג-אליעז ובמסגרתה נדחתה בקשת המבקשת להורות על ביטול פסק הבוררות שניתן בסכסוך שבינה לבין המשיבים ובקשה לעיכוב ביצוע החלטה זו. בקשה לעיכוב ביצוע שהגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי נדחתה אף היא ומכאן הבקשות שלפניי.

העובדות הצריכות לעניין

1.

בין המבקשת לבין המשיבים התגלע סכסוך בדבר זכאותם של המשיבים להיכלל בפנקס החברים של האגודה. על פי תקנון האגודה הועבר הסכסוך להכרעתו של בורר. יוער כי בין לבין שונה הרכב הוועד של האגודה, כך שהוועד שהחליט על העברת הסכסוך לבוררות (להלן: הוועד הממונה ) הוחלף, והוועד שמונה (להלן: הוועד המחליף ) היה הצד שהופיע בפועל בפני הבורר.

2.

הבורר דן בשאלת זכאותם של כל אחד מהמשיבים כ"בנים ממשיכים". בפסק הבוררות ציין הבורר כי מקורה של הבוררות בהחלטות הוועד הממונה, וכי הוגשו לו פרוטוקולים של הוועד הממונה הנוגעים לעניין. יוער כי בקשת הוועד המחליף לפטור מהתייצבות נדחתה והוא יוצג על ידי עורך הדין איתן מימוני, שהודיע כי "טענותיו מסתכמות בחומר שהגיש במסגרת בוררות זו ובטענות ב"כ הנתבע בישיבה שהתקיימה, ואין לו מה להוסיף מעבר לכך". הבורר דן בשאלת זכאותם של כל אחד מהמשיבים וקבע כי הם זכאים להיכלל בין חברי האגודה. כך למשל לגבי המשיבים 2-1 נקבע כי בהחלטה קודמת של וועד האגודה נקבע כי יש להכלילם בפנקס החברים ומכאן שלא ברור מדוע עניינם הועבר לבוררות. נקבע כי לא הובאה כל ראיה המעידה כי התקבלה החלטה מאוחרת המבטלת את ההחלטה בדבר קבלתם לאגודה. בהתייחס למשיבים 7-3 נקבע, בין היתר, כי בהחלטות קודמות קבע וועד ההנהלה באגודה כי יש לקבלם כחברים באגודה. לגבי חלק מהמשיבים אף נקבע כי חלף הזמן הקבוע בתקנה 3א(ג) לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), התשל"ג-1973 (להלן: התקנות ) לנקוט נגדם בהליכי בוררות ולכם דינם כדין חברים לכל דבר ועניין.

3.

המבקשת הגישה כאמור בקשה לבית המשפט המחוזי לביטול פסק הבורר.

החלטת בית המשפט המחוזי

4.

בית המשפט המחוזי ציין בפתח הדיון בבקשה כי ככלל התערבות בית המשפט בפסק בוררות הינה במסגרת מצומצמת של עילות הביטול הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968 (להלן: חוק הבוררות ). נקבע, כי תפקידו של בית המשפט מצטמצם בפיקוח על תקינות ההליך, "מעין בדיקה בג"צית" וכל זאת תוך הקפדה יתרה שלא להתערב בשיקול דעתו של הבורר.

5.

במקרה דנן, נקבע כי המבקשת לא הצליחה להוכיח כי מתקיימת אחת העילות לביטולו של פסק בוררות. נמצא כי פסק הבוררות מנומק היטב וכי הבורר בדק בדיקה פרטנית את מועמדותם של כל אחד מן המשיבים ועמד על שיקול הדעת המצומצם ביחס לקבלתם כחברים באגודה לעומת שיקול הדעת הרחב שקיים כאשר עסקינן במי שאינם "בנים ממשיכים". כמו כן, נקבע כי הבורר עמד על התקנות המסדירות את הסוגייה וקיבל את טענות המשיבים כי הם התקבלו לאגודה על פי החלטות קודמות, כאשר החלטת הוועד הממונה מיום 15.9.2009 (בה נקבע כי אין לקבלם כחברים באגודה וכי עניינם יועבר לבוררות) לא יכולה היתה לבטל את אותן החלטות קודמות בהן התקבלו המשיבים כחברים באגודה.

6.

בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי אין מקום לדון בכל טענות המבקשת לגבי אי סדרים בניהול האגודה. בעניין זה נקבע כי את טענותיה של המבקשת, שהינן טענות חמורות שאינן ניתנות לבדיקה במסגרת הבקשה לביטול פסק בורר, יש להעלות בפני רשם האגודות השיתופיות.

7.

לפיכך, נדחתה הבקשה להורות על ביטול פסק הבוררות.

8.

על החלטת בית המשפט המחוזי הוגשה הבקשה שלפניי ועימה, כאמור, בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה.

הטענות בבקשה

9.

המבקשת מעלה במסגרת הבקשה טענות רבות נגד פסק הבוררות והחלטת בית המשפט המחוזי. בין היתר טוענת המבקשת כי מינוי הבורר במקרה דנן נעשה בניגוד לדין ובחוסר סמכות. על פי הנטען, סעיף 3(ג) לתקנות קובע כי על הבורר ועל הבוררות להתנהל כקבוע בתקנון האגודה. בענייננו, נטען כי על פי תקנון האגודה יש לקיים בוררות זבל"א. כן נטען כי על פי התקנון של האגודה השיתופית, מושבי הפועל המזרחי, ברית סיוע – אגודה שיתופית בע"מ (להלן: הפועל המזרחי ) אינה הגוף הנקבע בתקנון כגוף המוסמך למנות בורר שלישי, מכריע. לפיכך, נטען כי במקרה דנן לא היה הסכם בוררות בר תוקף וקיימת עילה לביטולו של פסק הבוררות מכוח סעיף 24(1) לחוק הבוררות ומכוח סעיף 24(2) לחוק הבוררות, שכן הבורר נתמנה שלא כדין.

10.

עוד נטען, כי ניהול הבוררות היה בגדר "בזיון בית המשפט, הפרת צו ארעי שיפוטי" ומכאן כי קמה עילת ביטול מכוח סעיף 24(10) לחוק הבוררות.

11.

בנוסף, נטען כי הבורר אינו ראוי לאמון הצדדים באופן המצביע על משוא פנים, פגיעה במראית פני הצדק ובאמון הציבור במוסד הבוררות. לטענת המבקשת הבורר נפגש עם אדם בשם יוסף בן חמו עובר להליך הבוררות וזה האחרון הסביר לבורר כי הליך הבוררות צריך להיות מהיר. נטען, כי עמדתו של בן חמו זוכה להתייחסות בפסק הבורר וזוכה להכרה כחוות דעת לה ניתן משקל.

12.

כן נטען, כי פסק הבוררות הושג במרמה. בעניין זה טוענת המבקשת כי בפועל לא התקיימה בוררות וכי כל ההליך שנוהל הינו בגדר "הצגה מבויימת" שהצדדים לה היו מר בני דוד (שאינו עורך דין וגם על כך מלינה המבקשת) מטעם המשיבים ומן הצד השני חבריו ונאמניו של מר דוד, חברי הוועד המחליף (שלימים מינוים בוטל בהחלטת בית המשפט לעניינים מינהלים). נטען, כי חברי הוועד המחליף לא פעלו לסתירת טענותיהם של המשיבים והניחו למר דוד לעשות למעשה בבוררות "ככל העולה על רוחו". לפיכך, נטען כי יש לבטל את פסק הבוררות, בעילה הקבועה בסעיף 24(10) לחוק הבוררות. בעניין זה אף נטען, כי הבורר קיבל את טענותיהם של המשיבים כאשר המשיבים היו מודעים להחלטת רשם האגודות השיתופיות המורה לוועד הממונה לדון מחדש בכל ההחלטות שהתקבלו מיום 30.1.2008 על ידי הוועד אותו החליף הוועד הממונה, מכאן - לפי טענת המבקשת - פסק הבורר מבוסס על אותן החלטות שניתנו על ידי הוועד שהוחלף ואשר נדרשה בדיקתן.

13.

לחלופין, נטען, כי פסק הבוררות ניתן תוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי מאחר ולטענת המבקשת נמנע ממנה לשטוח טענותיה. בעניין זה מדגישה המבקשת כי בית המשפט לעניינים מינהליים קבע במסגרת הליך שהתנהל לפניו כי יש להשיב את הוועד הממונה על כנו. לאחר קבלת החלטה זו פנה הוועד הממונה לבורר וביקש להביא בפניו את "עמדת האגודה כהווייתה". לטענת המבקשת הבורר התעלם מבקשתה ונתן את פסק הבוררות.

14.

לבסוף, נטען כי פסק הבוררות מנוגד לתקנת הציבור שכן מדובר בפסק העוסק במושב שהוא מסגרת קהילתית אינטימית ורישומם של מי שאינם מתגוררים במושב כחברים או מתן אפשרות למשפחות מסוימות לצרף בניגוד לדין יותר מבן אחד כבן ממשיך, משפיע על החיים במושב וגורם לפגיעה בשוויון.

תגובת המשיבים

15.

המשיבים מתנגדים לבקשה. בין היתר נטען על ידם, כי הוועד הממונה בעצמו, בהרכבו הנוכחי, היה זה שדרש את הליך הבוררות.

16.

המשיבים אף טוענים כי הבורר לא הפר כל צו שיפוטי שכן בהחלטת כבוד השופט סובל, במסגרת ההליך שהתנהל בבית המשפט לעניינים מינהליים לא נקבע כי יש להקפיא את הליך הבוררות. בהמשך, בפסק הדין שניתן נקבע כי יש להחזיר את הוועד הממונה באמצעות ביטול החלטות המינוי של הוועד המחליף. לטענת המשיבים אין בהחלטה זו כדי לפסול את תקופת כהונתו של הוועד המחליף, את שיקול דעתו ואת החלטותיו ואין בפסק הדין כדי לפסול את הליך הבוררות או להפסיקו.

17.

בעניין זה אף נטען, כי פעולות הוועד המחליף בעניין הבוררות הן לגיטימיות ואם הוא בחר שלא להגיש טיעונים לבורר היתה זו זכותו לנהוג כך. כאשר המשיבים מדגישים כי הוועד המחליף הסתמך על הפרוטוקולים והחלטות שהתקבלו על ידי הוועד הממונה. לטענת המשיבים הוועד המחליף המשיך את מורשתו של הוועד הממונה בכל הקשור להליכי הבוררות. בנוסף, ביום 25.11.2009 נשלח מכתב לוועד הממונה להמשיך ולעמוד מול הבורר ואולם יו"ר הוועד הממונה השיב כי אין סיבה שהוועד המחליף לא ינהל את הבוררות ובהסתמך על המסמכים שהוגשו. מכאן, לטענת המשיבים, המבקשת לא סברה בזמן אמת שיש להפסיק את הליך הבוררות על אף חילופי הוועד.

18.

עוד נטען, כי המשיבים כולם חברים באגודה לנוכח העובדה שוועד האגודה לא החל בהליכי בוררות בתוך 45 ימים כמתחייב מסעיף 3א(ג) ו-(ד) לתקנות, וכפי שקבע הבורר.

19.

כן נטען, כי המבקשת למעשה מבקשת כי בית משפט זה "ייכנס לנעלי הבורר שעשה בדיקה עובדתית ומשפטית מקיפה והגיע למסקנות שהגיע אליהן". נטען, כי הבורר בדק באופן מעמיק את עניינם של כל אחד ואחת מהמשיבים ונימק באופן בהיר ומעמיק מדוע יש לקבלם כחברים ואין זה תפקידו של בית המשפט להחליף את שיקול דעתו של הבורר בשיקול דעתו שלו.

20.

בנוסף, נטען כי יש לדחות את טענת המבקשת לפיה הבורר פעל ללא סמכות. על פי הנטען, ביום 15.9.2009 התקבלה החלטה על ידי המבקשת כי יש להפנות לבוררות את המשיבים. בהמשך, ביום 11.10.2009 יו"ר הוועד הממונה כתב מכתב בו ביקש ממר מוטי מגער ממושבי הפועל המזרחי למנות בורר. בהמשך, ביום 4.11.2009 פנה מר מגער ליו"ר הוועד הממונה ואל המשיבים והודיע להם כי בתוך 20 יום עליהם למנות בורר לכל צד וכי שני הבוררים ימנו בורר מכריע. כן נמסר, כי במידה והדבר לא יצלח, מגער עצמו ימנה את הבורר המכריע. ביום 26.11.2009 הודיע מר מגער לצדדים כי מאחר ולא הגיעו להסכמה בדבר מינוי בורר מכריע, הוא ממנה את עו"ד יפתח עניא לבורר יחיד.

תגובות נוספות

21.

בתגובה לתשובת המשיבים העלתה המבקשת טענות שונות. בין היתר טענה המבקשת, כי המשיבים מנסים להטעות את בית המשפט שכן הם מפנים לתקנון של "אגודה אחרת" ולכן הקבוע בה אינו יכול להיות רלוונטי לענייננו, וכי מינוי הבורר צריך היה להיעשות כאמור בתקנון המבקשת, קרי היתה אמורה להתקיים בוררות זבל"א, דבר שלא נעשה.

22.

המשיבים בתגובה טוענים, כי התקנון אליו מפנה המבקשת, הינו תקנון המחייב אותה כחברה באגודת מושבי הפועל המזרחי. כן חוזרים המשיבים ומדגישים כי המבקשת היתה זו שפנתה אל הפועל המזרחי בבקשה שימונה בורר ואף הסכימה לבוררות דה יורה ודה פקטו.

דיון והכרעה

23.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי בקשת רשות ערעור בענייני בוררות אינה ניתנת בשגרה אלא במקרים חריגים המעוררים שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה או במקום בו נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק ולמניעת עיוות דין (ראו למשל: רע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ , פ"ד נז(6) 605,

615 (2003); רע"א 1066/06 ארסד בע"מ נ' רונן (לא פורסם, 27.3.2006) בפסקה 4). מעבר לכך, נקבע כי בקשת רשות ערעור על פסקי דין בעניין בקשה לאישור או לביטול פסק בוררות ניתנת במקרים חריגים ויוצאי דופן בלבד [ראו: רע"א 9119/07 א.ב. גרוסמן בע"מ נ' לבל (לא פורסם, 11.2.2008) בפסקה 21]. לא מצאתי כי המקרה שלפניי נמנה עם אותם מקרים חריגים. ייתכן וטענותיה של המבקשת לעניין אי הסדרים והכשלים בניהול האגודה מעוררות שאלות ציבוריות, אולם כפי שקבע בית המשפט המחוזי, בירורן של טענות אלה אינו צריך להיעשות במסגרת בקשה לביטול פסק הבוררות ועל המבקשת להעלות טענות אלה לפני רשם האגודות השיתופיות.

24.

מעבר לכך, עיון בפסק הבוררות עצמו אינו מגלה עילה להתערבותו של בית המשפט ואין מקום להורות על ביטולו. טענות המבקשת לפיה הבורר פעל בחוסר סמכות וכי הוא לא נתמנה כדין לאור האמור בתקנון האגודה, דינן להידחות. מן המסמכים שצורפו עולה כי הוועד הממונה פנה ביום 11.10.2009 בבקשה למר מגער בבקשה לפתוח בבוררות בין וועד המושב לבין המשיבים, אשר הגישו בקשה להתקבל לחברות במושב ואשר בקשתם נדחתה על ידי וועד המושב (ראו: נספח ה לבקשה וכן נספח ז לתגובת המשיבים). ביום 4.11.2009 השיב מר מגער לוועד הממונה כי לפי תקנון האגודה יש לנהל בוררות זבל"א, זה בורר לו אחד, וזה בורר לו אחד, ושניהם בוררים להם בורר שלישי מכריע. לפיכך, ביקש מר מגער כי הצדדים יודיעו בתוך 20 יום מיהם הבוררים אותם בחרו. כן צויין כי במידה ולא ימונה בורר מכריע בהתאם לאמור ותוך פרק הזמן שנקבע, ימונה הבורר המכריע על ידי הועד הפועל של הפועל המזרחי בא"י (ראו: נספח ה לבקשה ונספח ח לתגובת המשיבים). ביום 26.11.2009 שלח מר מגער מכתב נוסף לצדדים ובו נכתב כי מאחר והצדדים לא הגיעו להסכמה למינוי בורר מוסכם במועד שהוקצב להם מתוקף התקנון של המושב, הוא ממנה, מכוח סמכותו לפי סעיפים 164-163 לתקנון הפועל המזרחי, את עורך הדין עניא יפתח לבורר יחיד (ראו: נספח ה ונספח י"ט לבקשה ונספח ט לתגובת המשיבים). מכתב מינוי נשלח גם לבורר על ידי מר מגער ביום 26.11.2009 (ראו: נספח ה לבקשה ונספח ט לתגובת המשיבים).

סעיף 163 לתקנון הנזכר קובע:

"נתגלעו סכסוכים ו/או חילוקי דעות כאמור בסעיף 161 לעיל ימנה יושב ראש ההנהלה הפעילה את הבוררים במספר שיקבע. יושב ראש ההנהלה הפעילה מוסמך למנות בורר יחיד לדון בסכסוך ו/או חילוקי הדעות".

סעיף 164 לתקנון הנזכר קובע:

"נתגלע סכסוך בין חבר של חבר (או חבר לשעבר של חבר) או חבר של חבר בינם לבין עצמם או מי מטעמם ונקבע בחוק או בתקנון אותו חבר כי סכסוכים ו/או חילוקי דעות יוכרעו בבוררות כאמור באותו תקנון, יהיה יושב ראש ההנהלה הפעילה מוסמך למנות בוררים כאמור בסעיף 163 לעיל" (ראו: נספח י לתגובת המשיבים).

הנה כי כן, לצדדים ניתנה האפשרות למנות בוררים בהתאם לתקנון האגודה ולמנגנון שנקבע בו. המבקשת מציינת כי הצדדים היו מעוניינים למנות את עורך הדין יפרח עמית כבורר, אולם היא מודה כי בסופו של יום לא הושגה הסכמה בין הצדדים למינוי הבורר. לפיכך, לנוכח העובדה שהצדדים עצמם לא הגיעו להסכמות לגבי מינוי הבוררים פעל מר מגער מכוח סמכותו ומינה בורר שיכריע בסכסוך. יוער כי טענתה של המבקשת בעניין זה תמוהה שכן מהמסמכים שצירפו הצדדים מצטיירת תמונה לפיה היתה זו המבקשת שביקשה לפנות להליכי בוררות והיתה זו המבקשת שפנתה למר מגער בבקשה לפתוח בבוררות. גם אם אקבל את טענת המבקשת בעניין תחולת סעיף הבוררות הקבוע בתקנון הפועל המזרחי לא יהיה בכך כדי לשנות את המסקנה אליה הגעתי שכן, כפי שציינתי, היתה זו המבקשת שפנתה אל הפועל המזרחי בבקשה למינוי בורר ובהמשך לא הביעה התנגדות לבורר שמונה. הוועד הממונה הוזמן לישיבת הבוררות אך בחר שלא להתייצב, כאשר לו היה מתייצב לישיבת הבוררות היתה פתוחה בפניו הדרך להעלות טענות גם לגבי אופן מינויו של הבורר. ואולם, משהסכימה המבקשת לניהול הבוררות בדרך שנקבעה שוב לא ניתן כיום, לאחר שניתן פסק הבורר, כאשר הפסק אינו נושא חן בעיני המבקשת, להעלות טענות כנגד אופן המינוי של הבורר וזהותו. כידוע, "אחד העקרונות במשפט הוא, שאין אדם יכול לישון על זכויותיו ואח"כ 'להתעורר' ולטעון לקיומן. הכלל הוא, שאין אדם יכול לבקש את ביטול הפסק, אם לא עורר את טענותיו נגד ההתדיינות, או נגד הפסק, בהזדמנות הראשונה" (ראו: סמדר אוטולנגי בוררות – דין ונוהל כרך ב' 1147 (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005) וראו והשוו גם: שם, בעמ' 1153). בעל דין שלא העלה את הטענה בדבר מינוי הבורר בשעת הדיונים, על אף ידיעתו בדבר המינוי הפגום כביכול, יהיה מנוע לטעון לאחר מכן שהמינוי לא היה כשורה (ראו והשוו: שם, בעמ' 1002).

25.

בנוסף, לא מצאתי כי במקרה דנן קמה עילה לביטול הפסק מכוח סעיף 24(10) לחוק הבוררות. טענתה של המבקשת לפיה פסק הבוררות ניתן במרמה מאחר והוועד הממונה לא ייצג את המבקשת בהליכים אלא הוועד המחליף, הינה טענה תמוהה. גם כאן, מהמסמכים שצורפו על ידי הצדדים עולה כי הוועד המחליף החליט בישיבת ההנהלה ביום 19.11.2009 כי יש לזמן "את שלושת חברי הוועד הממונה הקודם, בעניין הזמנה לבוררות הבנים הממשיכים" (ראו: נספח ה לבקשה ונספח ט"ז לתגובת המשיבים). בהמשך, ביום 25.11.2009 פנה הוועד המחליף במכתב לוועד הממונה ובו נכתב כי כמי שקיבלו את ההחלטה לשלוח את המשיבים לבוררות, הם מתבקשים להתייצב מול הבורר ולהציג את עמדתם בסוגיה זו (ראו: נספח ה ונספח ט"ז לבקשה ונספח י"ז לתגובת המשיבים). בתגובתו מיום 30.11.2009 ציין הוועד הממונה בין היתר:

"...מאחר שזהו נושא סטטוטורי ומרכזי בחיי הקהילה והאגודה אינני רואה סיבה מדוע אינכם יכולים לטפל בעניין במיוחד שהייצוג הפרונטאלי יהיה על ידי עורך דין.

אני מניח שמשרד הרשם בחר בכם בגלל מקצועיותכם וניסיונכם הרבים כך שללא ספק תוכלו להתמודד עם הנושא..." (ראו: נספח ה לבקשה ונספח י"ח לתגובת המשיבים).

מכאן, שיש לדחות את טענת המבקשת לפיה פסק הבוררות ניתן תוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי. מהמסמכים הנזכרים לעיל עולה כי הוועד הממונה זומן על ידי הוועד המחליף להתייצב להליכי הבוררות אולם הוא בחר שלא לעשות כן משיקוליו שלו. לצדדים ניתנה אפשרות להציג את ראיותיהם בפני הבורר. הוועד הממונה היה זה שבחר שלא להתייצב ולהשאיר את הטיפול בידי הוועד המחליף, אשר סבר כי ניתן להסתפק בהחלטות ובפרוטוקולים שניתנו על ידי הוועד הממונה ואף טען שמאחר ולא הוא קיבל את ההחלטה בעניינם של המשיבים אין לו את הכלים "להגן או לתקוף את ההחלטה לגבי המשיבים" (ראו: נספח ט"ו לבקשה). בנסיבות אלה, לא ניתן להצביע על פגם שנפל בפסק הבוררות, כאשר הבורר הסתמך וניתח את הראיות שהוצגו בפניו.

26.

לא מצאתי מקום להרחיב בטענת המבקשת בדבר בזיון בית משפט ואם סבורה היא כי עומדת לה טענה זו עליה לנקוט בהליכים המתאימים.

27.

לבסוף, המבקשת העלתה טענות לגבי פגיעה בזכות הטיעון שלה שבמקורה בהחלטות ביניים שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי. לא מצאתי כי יש מקום להתערבות בסוגיה זו שכן כפי שציינתי בתחילה, אין עניין זה מגלה שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית המצדיקה מתן רשות ערעור.

28.

לפיכך, לאור הנימוקים שהובאו לעיל ולפיהם היתה זו המבקשת שפנתה להפועל המזרחי בבקשה להתחיל בהליכי בוררות ולאחר מינוי הבורר לא העלתה טענה בדבר מינוי פסול ואף לא התייצבה לבוררות, על אף שזומנה על ידי הוועד המחליף, הרי שדין הבקשה להידחות, וממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. המבקשת תישא בהוצאות המשיבים ובשכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ש"ח.