רע"א 657/21קריית הרשב"י נ. אברהם ביטון

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט ע' טאהא ) בהפ"ב 45155-09-19 ובהפ"ב 26525-08-20 מיום 30.12.2020, במסגרתו נדחתה בקשת המבקשת לביטול פסק בוררות ואושרה בקשת המשיב לאישור פסק הבוררות.

1.

המבקשת היא עמותה הפועלת בקרית הרשב"י במושב מירון. במסגרת פעילותה הקימה המבקשת שכונת מגורים במקרקעין הידועים כגוש 13688 חלקה 77 במושב מירון, שבה 24 דירות (להלן: הפרויקט ). המב קשת רשומה כבעלת הזכויות במקרקעין.

2.

בשנת 1983 העבירה המבקשת את הזכויות בדירה מס' 1 בפרויקט למר עמרם הורוביץ (להלן: עמרם ) במסגרת הסכם הלוואה. בהתאם להסכם ההלוואה, עמרם ויתר על ריבית בעבור ההלוואה ובתמורה ניתנה לו הזכות לגור בדירה לתקופה של 50 שנה תוך מתן אופציה לרכישת הדירה כנגד סכום ההלוואה (להלן: הסכם ההלוואה ). במהלך השנים התעוררו מחלוקות בין הצדדים בקשר להסכם ההלוואה והם פנו להליך בוררות לפני בית דין צדק של העדה החרדית. בשנת 2003 ניתן פסק בוררות בו נקבע כי הדירה שייכת למשפחת הורוביץ ועל העמותה להעביר על שמם את הזכויות בדירה (להלן: פסק בוררות הבד"צ ( .

3.

עמרם הלך לעולמו ומי מבני משפחתו המשיכו להחזיק ולגור בדירה. ביום 7.3.2017 חתמו יורשיו של שבתאי הורביץ, אחיו של עמרם, על הסכם להעברת זכויותיהם בדירה לידי המשיב. בהמשך התגלעו מחלוקות בין המשיב לבין המבקשת בנוגע למהות זכויותיו בדירה והיקפן.

4.

בשלב מסוים נודע למבקשת כי המשיב בונה בחצר שמחוץ לדירה והיא פנתה לבית משפט השלום בבקשה למתן צו מניעה שיאסור עליו את הבנייה. ביום 9.4.2017 התקיים דיון בבקשה ובו הצדדים הסכימו לפנות להליך בוררות. עוד הוסכם כי המבקשת תוכל להעלות בהליך הבוררות שלוש טענות בלבד והמשיב יוכל להעלות כל טענה ותביעה הקשורה לדירה. כמו כן, המשיב התחייב כי ככל שייקבע בהליך הבוררות שהבנייה בשטח החיצוני הצמוד לדירה גורמת נזק למבקשת, הוא יהרסה ויפצה את המבקשת בגינה. המבקשת אף הצהירה כי היא אינה מערערת על כך שהדירה שייכת למשפחת הורביץ.

5.

ביום 30.8.2018 נחתם הסכם בין הצדדים לבוררות לפני מותב ב"בית דין לממונות מגיני ארץ" (להלן: הבוררים ). בהחלטה מאותו יום הורו הבוררים כי מאחר שיורשי משפחת הורביץ מכרו את הדירה לחברת ביטון מילר (להלן: החברה ) , חברה בבעלותם של המשיב ואדם נוסף בשם יעקב מילר (להלן: מילר ) , על המבקשת להעביר את הדירה לידי החברה. עוד נקבע כי על החברה לרשום את הזכויות בדירה על שמה במרשם המקרקעין. עד לרישום הזכויות האמור הוציאו הבוררים צו מניעה האוסר על ביצוע פעולות בשטח החיצוני השנוי במחלוקת. ביום 15.11.2018 ניתנה החלטה נוספת של הבוררים, בה נקבע כי הזכויות בדירה, בגינות ודרכי הגישה והמעבר לדירה שייכות למשיב ולמילר וכי על המבקשת להעביר את הזכויות בדירה לידיהם.

6.

המשיב הגיש ביום 18.9.2019 בקשה לאישור פסק הבוררות. המבקשת מצידה הגישה ביום 12.8.2020 בקשה לביטולו. בבקשת הביטול טענה המבקשת כי הבוררים חרגו מסמכותם, שכן המחלוקת שבה הוסמכו להכריע כלל לא עסקה בזכויות הצדדים בדירה ובשטחים החיצוניים. על כן, מתקיימת עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(3) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ). עוד טענה המבקשת כי הבוררים לא הכריעו באחד מהנושאים שנמסרו אליהם להכרעה (סעיף 24(5) לחוק הבוררות); כי הבוררים לא נתנו לה הזדמנות נאותה לטעון את טענותיה ולהביא ראיותיה (סעיף 24(4) לחוק הבוררות); וכי פסק הבוררות נוגד את החוק ועל כן קיימת עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(10) לחוק הבוררות, לפיה קיימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו עוד ערעור. לבסוף, המבקשת ביקשה להעביר את הבוררים מתפקידם בהתאם להוראות סעיף 11 לחוק הבוררות, בטענה כי הם לא נהגו כלפיה בנאמנות והם אינם ראויים עוד לאמונה.

7.

בית המשפט דחה את בקשת המבקשת לביטול פסק הבוררות ואישר אותו כפי שביקש המשיב. בפסק דינו קבע בית המשפט כי טענות המבקשת הן טענות "ערעוריות" באופיין שאינן מצדיקות את ביטול פסק הבוררות. הצדדים הסמיכו את הבוררים לדון במחלוקת שהתגלעה ביניהם בכל הנוגע לדירה ולשטח הצמוד לה והמותב הכריע במחלוקת בגדר סמכויותיו, על בסיס החומר שהונח לפניו ולאחר ששקל את עמדות הצדדים וטענותיהם. גם טענותיה של המבקשת כי פסק הבוררות נוגד את תקנת הציבור או שקיימת עילה המצדיקה ביטולו של פסק דין חלוט נדחו. העובדה שהבוררים לא קיבלו את טענות המבקשת אף שהיא מאמינה בצדקתן אינה עילה לביטול פסק הבוררות. פסק הבוררות אושר אפוא והמבקשת חויבה בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 25,000 ש"ח למשיב.

מכאן הבקשה שלפנַי.

8.

המבקשת טוענת כי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נפלו מספר שגיאות: בית המשפט ביסס את פסק דינו על תגובה ותצהיר שהגיש המשיב לאחר הדיון שנערך, בניגוד לדין; בית המשפט טעה בקביעתו העובדתית כי המבקשת הסכימה לתוכנו של פסק בוררות הבד"צ ביחס לזכויות במקרקעין; פסק הבוררות מעניק זכות למילר, שכלל לא היה צד להליך הבוררות; היה מקום לקבל את הבקשה לביטול פסק הבוררות מכוח העילות הקבועות בסעיפים 24(3), 24(4), 24(9) ו-24(10) לחוק הבוררות; בפסק הדין גם אין כל התייחסות לבקשת המבקשת להעביר את הבוררים מתפקידם.

9.

לאחר עיון הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיב. רשות ערעור בענייני בוררות תינתן במקרים חריגים בלבד, מקרים שבגדרם מתעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או משיקולי צדק ולשם מניעת עיוות דין (ראו לאחרונה: רע"א 8002/20 מחאמיד נ' מעוצה מקומית מג'אר , פסקה 7 (17.2.2021); רע"א 8816/20 הלה מגדלי משרדים בע"מ נ' מגדלי עסקים (אחזקות) בע"מ , פסקה 6 (7.1.2021); רע"א 1662/20 מוסיוף נ' חברת יהלומי אלול בע"מ , פסקה 14 (19.4.2020). דברים אלו מקבלים משנה תוקף בייחוד מקום שבו בקשת רשות הערעור נסובה על החלטה בבקשה לביטול או אישור פסק בוררות (רע"א 5448/20 אמירי זכרון יעקוב בע"מ נ' האחים אבו עיאש בע"מ , פסקה 17 (23.9.2020); רע"א 3735/20 רוטנשטיין נ' זורח , פסקה 10 (22.7.2020)). המקרה שלפנַי אינו נמנה בגדר אותם חריגים. הבקשה נטועה בנסיבות של המקרה הקונקרטי והיא נעדרת השלכות החורגות מעניינם הפרטי של הצדדים, המבקשת אף אינה טוענת לכך. נוסף לכך, לא מצאתי כי נגרם למבקשת עיוות דין.

10.

למעלה מן הצורך אציין כי עיון בטענות המבקשת מעלה כי צדק בית המשפט המחוזי בקבעו כי הבקשה לביטול הסתכמה בטענות "ערעוריות" באופיין שאינן מהוות עילה לביטול פסק בוררות.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.