רע"א 6176/21 ישראל לוי נ. קליין מיכאל

לפנַי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ע' אבמן-מולר ) בהפ"ב 30983-12-19 מיום 26.5.2021 במסגרתו התקבלה בקשת המשיב לביטול פסק ביניים שניתן ביום 30.10.2019 על ידי הבוררים הרבנים מ' בורזיקובסקי, א' שטיינברג וש' כהן (להלן: הבוררים ).

1.

בין מבקש 1 (להלן: לוי ) לבין המשיב התגלע סכסוך כספי אותו הסכימו הצדדים להעביר להכרעת הרכב הבוררים. ביום 30.10.2019 (א' חשוון התש"פ) ניתן פסק ביניים שעסק במערכת היחסים שבין המשיב לבין לוי ומבקש 2, שלא היה צד להסכם הבוררות (להלן: בבזרה ; השניים יחדיו ייקראו להלן: המבקשים ). בפסק הביניים נקבע כי על המשיב לשלם כספים למבקשים, שכן הוא "חייב באחריות הכספים של התובעים [המבקשים] שהופקדו בחשבון בארה"ב" וכי לצורך קביעת הסכום המדויק של החוב יש לקיים דיון נוסף.

2.

המשיב הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לביטול פסק הביניים מכוח סעיפים 24(1) ו-24(4) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ). ביטול פסק הביניים מכוח סעיף 24(1) לחוק הבוררות, שעניינו היעדר הסכם בוררות בתוקף, נתבקש ביחס לבבזרה בלבד. המשיב טען כי לא נחתם בין השניים הסכם בוררות והבוררים מעולם לא קנו סמכות לדון בתביעה כלשהי בינו לבין בבזרה. לעניין עילת הביטול מכוח סעיף 24(4) לחוק הבוררות כאשר "לא ניתנה לבעל דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו", טען המשיב כי הוא ולוי הסכימו שעד מטעמו יעיד לפני הבוררים שלא בנוכחות הצדדים. העד הופיע לפני הבוררים אך המשיב טען כי לא נערך על ידי הבוררים פרוטוקול כלשהו בעניין עדותו ואין הצדדים יודעים מה נאמר על ידו. זמן מה לאחר שמיעת עדותו של העד, התקבל פסק הביניים כאשר לצדדים לא ניתנה הזדמנות לסכם את טענותיהם והפסק הומצא בהפתעה מבלי שהמשיב ציפה לו.

3.

בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה לבטל את פסק הביניים. ביחס לעילת הביטול מכוח סעיף 24(1) לחוק הבוררות ציין בית המשפט כי אין מחלוקת שלא נחתם הסכם בוררות בין המשיב לבין בבזרה, בניגוד לדרישת סעיף 1 לחוק הבוררות. מעבר לכך, נמצא כי המשיב אמר מפורשות ובאופן נחרץ החל מהדיון הראשון לפני הבוררים, כי הוא מסכים להליך בוררות עם לוי בלבד ולא עם בבזרה. בית המשפט ציין כי המשיב אמנם הסכים כי אם יתברר שבבזרה קשור לתביעה יוכלו הבוררים לצרפו, אך היה עליהם לעשות כן בדרך של החתמת הצדדים על הסכם בוררות או לכל הפחות באמירה מפורשת שתבהיר למשיב את השינוי במעמדו של בבזרה. לפיכך, נוכח היעדרו של הסכם בוררות בר תוקף בין המשיב לבין בבזרה, נקבע כי פסק הביניים בטל ביחס אליו. באשר לעילת הביטול מכוח סעיף 24(4) לחוק הבוררות ציין בית המשפט כי גם כאשר מסכימים הצדדים לשמיעת עד שלא בנוכחותם, כבענייננו, או בנוכחות צד אחד בלבד, אין הדבר פוטר את הבורר מהחובה להעביר לצדדים את תוצאות חקירתו של העד על מנת שניתן יהיה להגיב על כך. בנסיבות העניין מצא בית המשפט כי מתקיימת גם עילת הביטול שבסעיף 24(4) לחוק הבוררות והורה על ביטולו של פסק הביניים.

4.

מכאן הבקשה שלפנַי. המבקשים טוענים כי הצדדים הסמיכו את הבוררים, בין היתר, לדון בשאלה האם בבזרה הוא צד להליך הבוררות. בנוסף נטען כי המשיב הסכים לצרף את בבזרה בהתנהגות, שכן הוא הסכים לנוכחותו בהליך הבוררות. המשיב גם מושתק מלטעון נגד פסק הביניים, שכן לא התריע לפני הבוררים עובר למתן הפסק בדבר היעדר סמכותם לפסוק בסכסוך בינו לבין בבזרה, וטענת היעדר הסמכות נטענה בשיהוי. באשר לביטול פסק הבוררות מכוח סעיף 24(4) לחוק הבוררות, טוענים המבקשים כי המשיב הוא זה שביקש כי העד יופיע וייתן את עדותו שלא לפני הצדדים. לשיטתם, פשיטא כי לא נערך פרוטוקול שכן עריכת פרוטוקול הייתה חושפת את זהותו של העד. מעבר לכך, אין כל חובה לערוך פרוטוקול בהליך בוררות. עוד נטען כי "החובה לאפשר לצדדים לטעון טענותיהם אינה חובה מוחלטת" ועל המבקש ביטול פסק בעילה זו להוכיח שלא התנהגותו היא שגרמה לאי-מתן הזדמנות כאמור. בענייננו טוענים המבקשים כי המשיב שקט על שמריו ולא פנה בשום אופן אל הבוררים בעניינו של העד. על כן טוענים המבקשים כי יש להפוך את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולאשר את פסק הביניים, ולחלופין להורות על השבת ההליך לבוררים על מנת שישלימו אותו.

5.

דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיב. רשות ערעור בענייני בוררות תינתן רק במקרים שבהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים לסכסוך, או כאשר שיקולי צדק או מניעת עיוות דין מחייבים התערבותו (ראו לאחרונה: רע"א 4448/21 ברנן נ' דרול , פסקה 8 (6.7.2021); רע"א 3979/21 אמסלם נ' אלון , פסקה 7 (1.7.2021)). הדברים נכונים ביתר שאת כאשר נושא בקשת רשות הערעור הוא אישור או ביטול פסק בוררות (ראו: רע"א 657/21

קריית הרשב"י נ' ביטון , פסקה 9 (24.3.2021); רע"א 1751/21 כנס נ' ועקנין , פסקה 7 (17.3.2021)). הבקשה שלפנַי, שנסובה כל כולה סביב הסכסוך הפרטני בין הצדדים, אינה עומדת באמות מידה אלה.

6.

למעלה מן הצורך, גם לגופם של דברים אין ממש בטענות המבקשים. בכל הנוגע לעילת הביטול שעניינה סעיף 24(1) לחוק הבוררות, המבקשים אינם חולקים על כך שבבזרה לא היה צד להסכם הבוררות שנחתם בין הצדדים, אך טוענים כי המשיב הסכים לבוררות עימו בהתנהגות. ברם, כפי שציין בית המשפט המחוזי, עיון בפרוטוקול הבוררות מגלה כי המשיב עמד לכל אורך הדרך על כך שהוא אינו מוכן לבוררות בבית הדין מול בבזרה אלא מול לוי בלבד. כך למשל, במסגרת הדיון הראשון ציין המשיב: "אני בחרתי בבית הדין הזה רק אם [הטעות במקור – ד.מ.] ישראל לוי" (עמ' 1 לפרוטוקול הדיון). בהמשך הסכים המשיב שהבוררים יכריעו האם בבזרה נדרש כצד להליך הבוררות אך דרש להביא טוען רבני במקרה שאכן כך ייקבע. וכך נאמר:

"בורר: אם יתברר שהוא חלק מהענין אתה תסכים לצרף אותו

משיב: כן...אבל אני רוצה להביא טוען רבני

בורר: אנחנו נחתום על הסכם" (עמ' 3 לפרוטוקול הדיון).

חרף האמור, בבזרה צורף להליך הבוררות ללא חתימה על הסכם בוררות וגם לא ניתנה למשיב הזדמנות לטעון את טענותיו באמצעות טוען רבני. בנסיבות אלה, בבזרה אכן לא היה צד להליך הבוררות וצדק בית המשפט המחוזי בבטלו את פסק הביניים ביחס אליו.

7.

באשר לביטול פסק הבוררות מכוח סעיף 24(4) לחוק הבוררות, אמנם הצדדים היו רשאים להסמיך את הבוררים לשמוע עדויות ללא נוכחותם. אולם, גם במצב דברים זה חלה על הבוררים החובה ליידע את הצדדים על אודות תוכן העדויות, וליתן להם הזדמנות להגיב אליהן. משתוכן העדות נותר חבוי מעיני המשיב, נמנעה ממנו האפשרות לדעת כנגד אילו טענות עליו להתגונן ונפגעה יכולתו להגיב ולהביא ראיות במטרה לסתור את דברי העד. הלכה היא כי אף אם פטרו הצדדים את הבוררים מניהול הבוררות בהתאם לכללי הפרוצדורה, הם אינם רשאים להחריג את הבוררות מכללי הצדק הטבעי (ראו: רע"א 8692/14 יצחקוב נ' גילקרוב , פסקה 14 (8.3.2015); רע"א 1531/14 אבו דעוף נ' אבו דעוף , פסקה 15 (14.7.2014)). משכך, דין הבוררות היה להתבטל בהתאם לסעיף 24(4) לחוק הבוררות מחמת הפגיעה באפשרותו של המשיב להעלות את טענותיו ולהביא את ראיותיו.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.