רע"א 6264/21טל הל יסכה בע"מ נ. נ.ע.ב סחר וניהול בע"מ

לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט י' גריל ) ברע"א 46667-05-21 מיום 27.5.2021, במסגרתה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על החלטת בית משפט השלום בחיפה (הרשמת הבכירה א' הדר ) בת"א 24311-10-20 מיום 23.3.2021. בגדרי החלטתו של בית משפט השלום, בין היתר, נדחתה בקשת המבקשת לסילוק התביעה שהוגשה נגדה על הסף מחמת תניית בוררות ולהעברת מקום הדיון לנוכח תניית שיפוט ייחודית, והתקבלה בקשתה החלופית לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה, אותה העמיד בית המשפט על סך של 10,000 ש"ח.

הרקע לבקשה וטענות המבקשת

1.

המבקשת והמשיבה הן חברות העוסקות בשיווק בשר ומוצריו. בשנת 2018 החלו בין השתיים יחסים עסקיים במסגרתם סיפקה המבקשת למשיבה מוצרי עוף בכמויות שונות בזמנים שונים.

2.

ביום 14.10.2020 הגישה המשיבה תביעה לאכיפת הסכם נגד המבקשת. במסגרת התביעה צוין כי בחודש מאי 2020 התקשרה המשיבה עם חברת הדס סברינה בע"מ (להלן:

סברינה ), חברה קשורה למבקשת, בהסכם למכירת עסק שהפעילה המשיבה בקריית ביאליק (להלן: הסכם סברינה ). לטענת המשיבה, במסגרת ההסכם נקבע בין היתר כי מסך התמורה שהתחייבה סברינה לשלם למשיבה, יקוזזו חובות של המשיבה למבקשת שעמדו במועד עריכת הסכם סברינה על סך של כ-6.1 מיליון ש"ח. לטענת המשיבה, בין החובות שקוזזו נכלל גם חוב בסך של כ-2.8 מיליון ש"ח (בתוספת מע"מ) בגין מוצרי עוף שונים שרכשה מהמבקשת, אשר פורטו בחשבונית מס שצורפה לכתב התביעה (להלן: החשבונית ), אותם התחייבה המבקשת להעביר למשיבה מעת לעת לפי דרישה. כנטען בכתב התביעה, חרף העובדה שהחוב על פי החשבונית קוזז, היא לא קיבלה את מלוא הסחורה שהמבקשת התחייבה לספק לה. במסגרת התביעה ציינה המשיבה כי אמנם בחשבונית צוין כי סמכות השיפוט הבלעדית בכל תביעה הנובעת ממנה נתונה לבתי המשפט שבמחוז דרום בלבד, אולם מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד בהתאם לסעיף 4(9) לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982 (להלן: חוק החוזים האחידים ) ולפיכך הוא אינו מחייב.

3.

ביום 24.1.2021 הגישה המבקשת בקשה לסילוק התביעה על הסף. בין היתר טענה המבקשת כי יש להורות על העברת התובענה לבוררות לאור תניית בוררות שנקבעה בסעיף 9.1 להסכם סברינה על פיו כל מחלוקת בין הצדדים תועבר לבירור לפני בורר המוסכם על הצדדים וזאת בהתאם להוראת סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ) העוסק בעיכוב הליכים בתובענה שהוגשה לבית המשפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות. כמו כן, הסמכות לדון בתביעה נתונה לבתי המשפט במחוז דרום, וזאת בשים לב לתניית השיפוט הקבועה בחשבונית ובהינתן הוראות תקנות סדר הדין האזרחי – הן תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות הישנות ) והן תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות ). בנוסף, על המשיבה היה לצרף את סברינה כצד לתביעה ואף מטעם זה יש להורות על מחיקתה. לחלופין ביקשה המבקשת כי המשיבה תחויב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה בהליך, בין היתר מאחר שסיכויי ההליך נמוכים ושמצבה הכלכלי של המשיבה אינו מן המשופרים.

4.

ביום 23.3.2021 ניתנה החלטת בית משפט השלום בבקשה. בית המשפט קבע תחילה כי קמה חזקה כי תניית השיפוט הקבועה בחשבונית היא תנאי מקפח בחוזה אחיד, וכי המבקשת לא עמדה בנטל לסתור חזקה זו. באשר לטענת המבקשת להעברת ההליך לבוררות, נקבע כי הסכם סברינה קובע מפורשות כי ככל שלא יסכימו הצדדים על בורר, כל צד יהא רשאי לפנות לערכאות משפטיות בהתאם לכל סעד חוקי המגיע לו. שעה שעולה כי אין הסכמה בין המבקשת למשיבה לעניין זהות הבורר, הרי שהמשיבה הייתה רשאית להגיש את התביעה לבית המשפט. באשר לטענות המבקשת להיעדר סמכות מקומית על בסיס התקנות הישנות והתקנות החדשות, נקבע כי המבקשת הודתה כי בבעלותה משחטה בישוב שלומי, המצוי בתחום השיפוט של מחוז חיפה, ומשכך יש לבית המשפט סמכות מקומית לדון בתביעה. לצד האמור, בית המשפט נעתר לבקשתה החלופית של המבקשת לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה, וקבע כי יש להעמיד את הערובה על סך של 10,000 ש"ח.

5.

על החלטה זו הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. במסגרת הבקשה הלינה המבקשת על כך שבית משפט השלום נמנע מלהעביר את ההליך שבין הצדדים לבוררות חרף תניית הבוררות בהסכם סברינה. נטען כי יש לפרש את הסכם הבוררות באופן שבו בהיעדר הסכמה בין הצדדים לעניין זהות הבורר, רשאי כל צד לפנות לבית המשפט המוסמך בבקשה מתאימה למינוי בורר. עוד הלינה המבקשת על כך שבית המשפט לא נעתר לטענותיה לעניין היעדר סמכותו המקומית, ועל כך שקבע ערובה שאינה משקפת את מצבה הכלכלי של המשיבה ושאינה הולמת את גובה התביעה. המבקשת אף הלינה על כך שבית משפט השלום לא נתן כל ביטוי בהחלטתו לבקשתה להורות על מחיקת התביעה גם מחמת שסברינה לא צורפה כצד לה.

6.

ביום 27.5.2021 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת רשות הערעור. באשר לסוגיית הבוררות נקבע, כי הסכם סברינה מתייחס מפורשות לאי-הסכמה בין הצדדים לעניין זהות הבורר ומורה כי במצב שכזה יוכל כל צד לפנות לערכאות משפטיות בהתאם לכל סעד חוקי המגיע לו, ומשכך המשיבה הייתה רשאית להגיש את התביעה לבית המשפט. בית המשפט המחוזי אף דחה את טענות המבקשת לעניין תניית השיפוט הייחודית בקבעו כי היא לא עמדה בנטל להוכיח כי לא מדובר בתניה מקפחת בחוזה אחיד, והוסיף כי גם בהתאם להוראות התקנות הישנות לבית המשפט בחיפה יש סמכות מקומית לדון בתובענה. באשר לגובה הערובה בה חויבה המשיבה נקבע כי בית משפט השלום ערך את האיזון הנדרש בין הצורך להבטיח באופן הולם את הוצאות המבקשת לבין הצורך שלא לנעול את שערי בית המשפט לפני המשיבה, והגם שסכום הערובה שנקבע הוא על הצד הנמוך, אין הצדקה להתערב בו. באשר לטענות המבקשת כי לא ניתן ביטוי בהחלטת בית משפט השלום לעניין צירוף סברינה לתביעה, נקבע כי למבקשת עדיין עומדת האפשרות להגיש בקשה לבית משפט השלום בעניין זה ומשכך לא נפגעה כל זכות דיונית שלה.

7.

מכאן הבקשה שלפנַי, במסגרתה חוזרת המבקשת על הטענות שהועלו לפני בית המשפט המחוזי. בתמצית, לטענת המבקשת שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא העביר את ההליך לבוררות. הפרשנות שיש ליתן לסעיף 9.1 להסכם סברינה היא כי במצב שבו לא הגיעו הצדדים להסכמה על זהות הבורר, הם יפנו לבית המשפט המוסמך לשם קביעת זהותו של הבורר, ולכך בלבד. פרשנות זו תואמת את ההיגיון, את אומד דעת הצדדים ואת תכליתו של סעיף 5 לחוק הבוררות. עוד שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא העביר את התביעה לבית המשפט המוסמך במחוז דרום. לגישתה, תניית השיפוט המצויה בחשבונית אינה מהווה תניה מקפחת בחוזה אחיד, ועל כל פנים בשים לב להוראות התקנות הישנות והתקנות החדשות, לבית המשפט במחוז חיפה אין כל זיקה להליך. לבסוף שגה בית המשפט בכך שהעמיד את הערובה שנפסקה למשיבה על סך של 10,000 ש"ח בלבד, וזאת נוכח היעדר ההלימה בין גובה הערובה שנקבעה לבין גובה התביעה, וכן בשים לב להוראות הדין והפסיקה בעניין. לדידה של המבקשת, הערובה שנקבעה אף נמוכה באופן יחסי ממקרים אחרים בהם חויבו חברות תובעות בהפקדת ערובה. לבסוף, שוב מלינה המבקשת על כך שבית משפט השלום לא נתן כל ביטוי בהחלטתו לבקשתה לעניין אי-צירופה של סברינה לתביעה. לגישת המבקשת, יש ליתן רשות ערעור מפני שפסק דינו של בית המשפט המחוזי מרוקן מתוכן את הוראות סעיף 5 לחוק הבוררות.

דיון והכרעה

8.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, מצאתי כי דינה להידחות אף ללא צורך בקבלת תשובת המשיבה.

9.

הלכה היא כי רשות ערעור בענייני בוררות תינתן במקרים חריגים בלבד, המעוררים שאלה משפטית עקרונית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים, או במקרים בהם נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין (ראו למשל לאחרונה: רע"א 6188/21 בית יוסף יזמות נדל"ן בע"מ נ' א.י. פרויקטים ויזמות בע"מ , פסקה 7 (22.9.2021); רע"א 6176/21 לוי נ' קליין , פסקה 5 (14.9.2021)). הלכה זו חלה מקל וחומר כאשר מדובר בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי", כאשר החלטת בית המשפט המחוזי מושא הבקשה ניתנה בשבתו כערכאת ערעור על החלטה או פסק דין של בית משפט השלום (ראו למשל: רע"א 3313/18

אברמוביץ נ' גלית , פסקה 7 (16.5.2018); רע"א 1838/15 קדרון נ' שער הגבינות שיווק מזון בע"מ , פסקה 9 (31.3.2015)). טענותיה של המבקשת נסובות כולן על נסיבותיו הפרטניות של המקרה, ואף ניסיונה להצדיק מתן רשות ערעור מתמקד בסוגיה אחת מיני רבות המועלות בבקשתה. מקרה זה אינו נמנה אפוא על המקרים החריגים המצדיקים התערבות של ערכאת הערעור, קל וחומר שעה שמדובר בענייני בוררות ובבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבקשת רשות ערעור.

10.

למעלה מן הצורך, גם לגופם של דברים לא מצאתי ממש בטענות המבקשת. תחילה באשר לטענה כי היה מקום להורות על העברת התביעה להליך בוררות לנוכח תניית הבוררות שבהסכם סברינה. תניית הבוררות אליה מתייחסת המבקשת מעוגנת בסעיף 9.1 להסכם סברינה, הקובע כך:

"היה ויתגלעו חילוקי דעות, ספקות, סכסוכים או טענות (להלן: "המחלוקת") בין הצדדים להסכם זה, ו/או בין כל אדם הבא מכוחם או מטעמם, לרבות אודות פירושו, משמעו, ביצוע קיומו או הפרתו של הסכם זה או בדבר הזכויות והחיובים, כולם או מקצתם, של הצדדים להסכם זה, ו/או בנוגע לחברה ו/או התנהלותה – תובא המחלוקת לבירור בפני בור[ר] המוסכם על הצדדים. היה ולא תגובש הסכמה כל צד יהא רשאי לפנות לערכאות משפטיות בהתאם לכל סעד חוקי המגיע לאותו צד ." (ההדגשות הוספו – ד.מ.).

פרשנות המבקשת לפיה הצדדים רשאים לפנות לבית המשפט המוסמך רק לשם לקבלת סעד אחד בלבד – מינוי בורר – אינה מתיישבת עם לשונו של הסעיף, על פיה הצדדים רשאים לפנות לערכאות משפטיות "בהתאם לכל סעד חוקי". אף אם תאמר כי פרשנות זו עשויה להביא לכך שבפועל סכסוכים בין הצדדים לא יתבררו במסגרת של בוררות, אין בכך כדי להצדיק פרשנות אשר אינה מתיישבת עם לשון ההסכם בין הצדדים. שהרי בוררות יונקת את חיותה ואת כוחה רק מהסכמת הצדדים. משכך, ובפרט בשים לב להלכה לפיה התערבות ערכאת הערעור בהחלטה הנוגעת לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות תיעשה במקרים בהם נפלה טעות של ממש בלבד (ראו למשל: רע"א 6142/21 מגה אור החזקות בע"מ נ' שובל הנדסה ובניין בע"מ , פסקה 7 (14.9.2021); רע"א 5555/20 נוף כנרת פוריה בע"מ נ' בסיס , פסקה 6 (1.9.2020); רע"א 7070/20 אשכולות אגודה שיתופית חקלאית להתיישבות קהילתית בע"מ נ' מועצה אזורית הר חברון , פסקה 5 (3.12.2020)), אין כל ממש בטענות המבקשת בעניין זה.

11.

באשר לטענות המבקשת לעניין סמכות השיפוט המקומית. כאמור לעיל, על החשבונית שהנפיקה המבקשת למשיבה צוין כי "סמכות השיפוט הבלעדית בכל תביעה הנובעת מחשבונית זו נתונה לבית המשפט שבמחוז דרום בלבד ". במסגרת בקשתה מלינה המבקשת על קביעת הערכאות קמא כי מדובר בתניה מקפחת בחוזה אחיד. אין לקבל זאת. סעיף 9(4) לחוק החוזים האחידים מורה כי "תנאי המתנה על הוראת דין בדבר מקום שיפוט או המקנה לספק זכות בלעדית לבחירת מקום השיפוט או הבוררות שבהם יתברר סכסוך" חזקה שהוא מקפח. משעה שבענייננו אין מחלוקת כי תניית השיפוט הקבועה בחשבונית מתנה על הוראת דין בדבר מקום שיפוט, קמה חזקה כי מדובר בתנאי מקפח (וראו: רע"א 1108/10 מאיר חברה למכוניות ומשאיות בע"מ נ' ברפי , פסקאות 7-5 (7.4.2010) (להלן: עניין ברפי ); רע"א 5860/16 Facebook Inc.

נ' בן חמו , פסקאות 31-28 (31.5.2018) (להלן: עניין בן חמו )). אמנם, לא מדובר בחזקה חלוטה, אך על מנת לסתור אותה נדרשת המבקשת להראות כי "מכלול תנאי החוזה ונסיבות אחרות" מוליכים למסקנה כי התניה אינה מקפחת בנסיבות העניין ( עניין ברפי , שם; עניין בן חמו , שם ). אכן, במסגרת זו ניתן להראות, למשל, כי מירב הזיקות הקבועות בתקנה 3 לתקנות הישנות (או במקבילתה – תקנה 7 לתקנות החדשות) מוליכות למסקנה כי למקום השיפוט המוסכם סמכות גם מכוח הדין. אולם אין די בכך. על מנת לסתור את החזקה נדרש גם להראות כי אין בתניית השיפוט כדי להרתיע את הלקוח – המשיבה בענייננו – מעמידה על זכויותיו המשפטיות ( עניין ברפי , שם; עניין בן חמו , שם ). אלא שהמבקשת אפילו לא ניסתה לטעון לכך, ועל כן לא נפל כל פגם במסקנתו של בית משפט השלום, שאומצה גם על ידי בית המשפט המחוזי, לפיה המבקשת לא סתרה את חזקת הקיפוח.

12.

אף אין לקבל את טענת המבקשת כי גם בשים לב להוראות התקנות הישנות והתקנות החדשות, לבית המשפט במחוז חיפה אין כל זיקה להליך. בית המשפט המחוזי קבע בהקשר זה כי משעה שהוסכם בין הצדדים כי אספקת המוצרים תיעשה בכתובתה של המשיבה בעכו, המשתייכת למחוז חיפה, מתקיימות שלוש מהחלופות הקבועות בתקנה 3 לתקנות הישנות. המבקשת לא טענה דבר נגד קביעה זו, והפנתה טענותיה שוב נגד קביעת בית משפט השלום, אשר ביסס את סמכותו המקומית על כך שלמבקשת משחטה בישוב שלומי המצוי בתחום השיפוט של מחוז חיפה. די בכך כדי להביא לדחיית טענותיה של המבקשת בהקשר זה, ומכל מקום בסעיף 1 לכתב ההגנה מטעמה ציינה המבקשת מפורשות כי היא " מבעליהן של שתי משחטות ומפעלים לבשר עוף ומוצריו, הממוקמות... בישובים באר טוביה בדרום ושלומי בצפון...". טענותיה של המבקשת לעניין הסמכות המקומית דינן, אפוא, להידחות.

13.

באשר לגובה הערובה שקבע בית משפט השלום. קביעת סכום הערובה נתונה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ראו למשל: רע"א 2016/21 (ס.א.מ) נופ"י - קבוצת ניהול בע"מ נ' גרשון-אלבוים , פסקה 4 (2.5.2021); רע"א 10671/08 CME Devices LLC

נ' קיסריה אלקטרוניקה רפואית בע"מ , פסקה 12 (2.3.2009); רע"א 3686/05 גאלי אחזקות בע"מ נ' פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ , פסקה 4 (26.7.2005)). בשים לב לשיקולים השונים הצריכים להילקח בחשבון בעת קביעת סכום הערובה (וראו לעניין זה: רע"א 10376/07 ל. נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ , פסקה 13 (11.2.2009)), ובכלל זה זכות הגישה לערכאות של המשיבה, אין מדובר במקרה הנמנה על המקרים החריגים המצדיקים התערבות של ערכאת הערעור, ודאי לא ב"גלגול שלישי".

14.

ולבסוף, באשר לטענות המבקשת לעניין אי-צירופה של סברינה לתביעה. כפי שציין בית המשפט המחוזי בהקשר זה, בית משפט השלום קבע בהחלטה מיום 28.4.2021 במסגרתה זומנו הצדדים לישיבת קדם משפט, כי כל בעל דין המבקש להגיש בקשה, רשאי לעשות כן עד ליום 4.8.2021, וכי הרשות הייתה נתונה בידי המבקשת להגיש בקשה מתאימה לבית משפט השלום. ברם, מועד זה חלף והמבקשת נמנעה מלהגיש בקשה כאמור. בנסיבות אלה, אין למבקשת להלין אלא על עצמה.

הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.