רע"א 2227/22סלים מוהדב נ. יוסף מגדיש

לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת י' שבח ) ברע"ב 33615-11-21 מיום 2.2.2022, בה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופטת ה' פלד ) בת"א 59989-02-21 מיום 25.7.2021.

1.

ברקע לבקשה, הליך בוררות שהתנהל בין המבקש למשיב, על רקע מחלוקת שהתגלעה ביניהם בקשר להסכם לביצוע עבודות שיפוץ בבית שבבעלותו של המבקש (להלן: ההסכם ). ביום 4.2.2021 ניתן פסק בוררות בהעדר הגנה לטובת המשיב. המשיב הגיש בקשה לאישור הפסק ביום 15.2.2021 לבית משפט השלום בירושלים (ת"א 31268-02-21), ואילו המבקש הגיש לבית משפט השלום בתל אביב-יפו בקשה לביטול הפסק (ת"א 59989-02-21) בהסתמך על

עילות שונות המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות או החוק ). התובענה לאישור הפסק נמחקה לאחר שהתקבלה בקשת המבקש למוחקה לאור תניית שיפוט מקומית שנקבעה בהסכם, והדיון בנוגע לביטול פסק הבוררות המשיך להתנהל בבית משפט השלום בתל אביב-יפו. ביום 15.7.2021 נדחתה בקשת המבקש לביטול פסק הבוררות, לאחר שנדחו טענותיו כי הבורר נתמנה שלא כדין ופעל שלא בסמכות וכי תכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור. בהמשך לכך, בהחלטה מיום 25.7.2021 אושר פסק הבוררות.

2.

על החלטה זו הגיש המבקש ביום 15.11.2021 בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. הפעם טען המבקש בעיקר כי לא היה מקום לאשר את פסק הבוררות שעה שעל פי ההסכם, הצדדים הסכימו כי ניתן יהיה לערער על פסק הבוררות לפני בורר נוסף בהתאם למנגנון הקבוע בסעיף 21א לחוק, ואילו הפסק אושר עוד טרם חלף המועד להגשת ערעור כאמור. ביום 2.2.2022 הבקשה נדחתה משנמצא כי היא אינה מעלה כל שאלה משפטית רוחבית וגם לא נמצא כי נגרם למבקש עיוות דין. נקבע כי אין מקום לטרוניית המבקש, אשר היה מיוצג לאורך כל הדרך, ובחר להגיש בקשה לביטול פסק בוררות לפי סעיף 24 לחוק, מבלי שהעלה לפני בית משפט השלום טענה כי פסק הבוררות אינו ניתן לאישור מן הטעם שניתן לערער עליו.

3.

מכאן לבקשה שלפנַי בה נטען כי יש לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי, וזאת לאור המדיניות המשפטית המבקשת לקדם את מוסד הבוררות, לאור מהותו ומעמדו של מוסד הבוררות ועל מנת לשמר את עצמאותו. נטען כי אין מקום למנוע מן המבקש לממש את זכותו הדיונית להגשת ערעור בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים ולהוראות חוק. שגה בית המשפט בכך שבא חשבון עם המבקש על כך שהגיש בקשה לביטול פסק הבוררות, שעה שעל פי הוראות הדין, זו הדרך המתאימה להתמודד עם בקשה לאישור פסק. גם לא ניתנה הדעת להתנהלות המשיב, אשר נהג בחוסר תום לב. לטענת המבקש, מקרה זה מעורר שאלה משפטית החורגת מעניינם של הצדדים, נוכח "לאקונה משפטית" בנוגע לאופן הפעולה של צד לבוררות בשל פעולה משפטית החוסמת אותו ממימוש זכויותיו על פי חוק הבוררות, בדגש על זכות הערעור לפי סעיף 21א לחוק.

4.

דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיב. רשות ערעור על החלטת בית משפט בענייני בוררות תינתן במשורה, כאשר מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים לסכסוך או לשם מניעת עיוות דין. הדברים אמורים ביתר שאת כאשר מדובר בבקשת רשות ערעור במעין "גלגול רביעי" (רע"א 6727/18 דנא נ' קניון קרית הממשלה בבאר שבע ש.ר ., פסקה 6 (5.11.2018); רע"א 6264/21 טל הל יסכה בע"מ נ' נ.ע.ב סחר וניהול בע"מ , פסקה 9 (6.10.2021)). בקשה זו אינה נמנית עם המקרים החריגים המצדיקים סטייה מהאמור.

5.

אוסיף כי אין מקום לטענת המבקש כי לא היה מקום לאשר את פסק הבוררות נוכח זכות הערעור שהייתה נתונה לו מכוח סעיף 21א לחוק הבוררות. המבקש לא העלה בזמן אמת, בהליך בבית משפט השלום, כל טענה בדבר האפשרות הנתונה לו להגיש ערעור על פסק הבוררות כעילה המצדיקה אי-היענות לבקשת המשיב לאישור הפסק. אדרבה, המבקש העלה בבקשה לביטול פסק הבוררות טענות בקשר להתקיימותן של עילות המצדיקות ביטול הפסק , לגופו של עניין. גם בהליך בבית משפט השלום בירושלים, בו העלה המבקש טענות בעניין הסמכות המקומית, לא נזכרה טענה בקשר לזכות הערעור הנתונה לו לפי סעיף 21א לחוק הבוררות. אין לו למבקש אפוא להלין אלא על עצמו על כך שרק לאחר אישור הפסק, "נזכר" בזכות הנתונה לו לפי ההסכם לערער על פסק הבוררות, וביקש להחיותה מן המעמקים. זאת לא ניתן לעשות.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה אין צו להוצאות.