רע"א 4649/21גלובל גרין גרופ (אך דוד) בע"מ נ. א.ס.פ.י חברה לקידום פרויקטי

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ש' גלר ) בהפ"ב 8714-06-20 מיום 2.5.2021, בו התקבלה בקשת המשיבה לאישור פסק ביניים (להלן: פסק הביניים ) שניתן על ידי הבורר עו"ד גבריאל מויאל-מויאר (להלן: הבורר ) ביום 1.4.2020, במסגרתו חויבה המבקשת בהפקדת ערבות בסך של 20,320,000 ש"ח.

1.

הרקע להליך הבוררות בין הצדדים אינו רלוונטי ולצורך הכרעה בבקשה די בעובדות שפורטו לעיל.

2.

לאחר שניתן פסק הביניים הגישה המשיבה בקשה לאישורו על ידי בית המשפט המחוזי. המבקשת התנגדה לאישורו, תוך שציינה כי היא אינה מבקשת את בטלותו אלא היא מבקשת כי פסק הביניים יוחזר לבורר לצורך הכרעה בשאלת אופן ביצועו. המבקשת טענה כי לבית המשפט סמכות לתת הוראות לבורר מכוח סעיף 24(10) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ), שמקנה לבית המשפט סמכות לבטל פסק בוררות כאשר "קיימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד". בהקשר זה העלתה המבקשת טענות שונות לגופו של פסק הביניים.

3.

בפסק דין מפורט ומנומק אישר בית המשפט המחוזי את פסק הביניים ודחה את התנגדותה של המבקשת. צוין כי הדרך לקבלת הסעד המבוקש – החזרת פסק הביניים לבורר – הייתה באמצעות הגשת בקשה נפרדת לביטולו. משעה שהמבקשת לא הגישה בקשה כאמור ובהיעדר טעמים אחרים לדחיית הבקשה לאישור פסק הביניים, יש מקום לאשרו. למעלה מן הצורך דן בית המשפט בטענת המבקשת כי מתקיימת עילת ביטול מכוח סעיף 24(10) לחוק הבוררות ודחה אותה.

4.

מכאן הבקשה שלפנַי בה טענה המבקשת כי נפלו שגיאות רבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. בשולי הבקשה נטען כי שגה בית המשפט בקבעו כי בהיעדר בקשה נפרדת יש לאשר את פסק הביניים. לשיטתה, ה"אשם" בכך שלא הוגשה בקשה נפרדת לביטול נופל לפתחו של בית המשפט. וכדבריה: "מדובר בפלונטר שנוצר ביוזמתו של בית המשפט". מעבר לכך, המבקשת גם לא ביקשה את ביטולו של פסק הביניים, אלא רק כי בית המשפט יחזירו לבורר וייתן לו הוראות לשם השלמתו. המבקשת סברה כי יש ליתן רשות ערעור משיקולי צדק.

5.

דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה.

6.

רשות ערעור על החלטות ופסקי דין בענייני בוררות תינתן רק במקרים חריגים המעוררים שאלה בעלת היבט עקרוני החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או במקרים בהם נדרשת התערבותו של בית המשפט משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין (ראו לאחרונה: רע"א 3979/21 אמסלם נ' אלון , פסקה 7 (1.7.2021); רע"א 3624/21 אופק נ' קוריאל , פסקה 2 (27.6.2021) ). הדברים נכונים ביתר שאת כאשר הבקשה נסובה על פסקי דין שעניינם אישור או ביטול פסק בוררות (רע"א 657/21 קריית הרשב"י נ' ביטון , פסקה 9 (24.3.2021); רע"א 1751/21 כנס נ' ועקנין , פסקה 7 (17.3.2021)) ועל החלטות הנוגעות לסכום ערבות, החלטה המצויה בשיקול דעתה המובהק של הערכאה הדיונית – הבורר בענייננו (השוו: רע"א 4247/19 בן חיים נ' שלום , פסקה 13 (6.8.2019); רע"א 4638/11 דוד נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ , פסקה 6 (9.8.2011)).

7.

למעלה מן הצורך אציין כי צדק בית המשפט המחוזי בכך שדחה את התנגדות המבקשת לאישור פסק הביניים. סעיף 23(ב) לחוק הבוררות קובע כי בית המשפט לא ייזקק להתנגדות לאישור פסק בוררות אלא בדרך בקשה לביטולו. תקנה 9 לתקנות סדרי הדין בעניני בוררות, התשכ"ט-1968 קובעת כי בקשה "לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו , לתקנו או להחזירו לבורר תוגש בדרך המרצה". בענייננו, אין חולק כי המבקשת לא הגישה המרצת פתיחה כאמור ועל כן לא היה הכרח כלל לדון בטענות הביטול שהעלתה מכוח סעיף 24(10) לחוק הבוררות (ראו: רע"א 2488/14 ניר יוסטר, עו"ד נ' גיא סגלוביץ, עו"ד , פסקה 17 (31.12.2014); רע"א 4394/11 עוקשי נ' עוקשי , פסקה 12 (25.7.2013)).

הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.