פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
2860/21
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקשים:
1. נוף צורים תשע"ד בע"מ
2. יסודות צור בע"מ
3. הלל יחזקאל יעקבסון
נ ג ד
המשיבים:
1. אריה גלבנציץ
2. אביטל צליק (גולובנציץ)
3. שלמה מאיר גולובנציץ
4. יצחק גלובנציץ
5. מיכל גולובנציץ
בקשת רשות ערעור על
פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 17.2.2021 בהפ"ב 9435-03-20
שניתן על ידי כבוד השופטת ע' אבמן-מולר
בשם המבקשים:
עו"ד אברהם אברמן; עו"ד חיה
שפיגל; עו"ד כרמל צ'רקה-הורוביץ
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 17.2.2021, בהפ"ב 35389-02-20, והפ"ב 9435-03-20 (השופטת ע' אבמן-מולר ), שבגדרו נדחתה בקשת המבקשים לביטול פסק בוררות שניתן נגדם.
2.
בין הצדדים נכרתה מערכת הסכמים, שנועדה להסדיר את יחסיהם בקשר למקרקעין שבבעלות המשיבים, ורכישת זכויות בהם לטובת הקמת פרוייקט בנייה בבית שמש. בעקבות מחלוקת שנתגלעה ביניהם, פנו הצדדים להליך בוררות, שהתנהל לפני הבורר עו"ד יוסף בן דור. במסגרת זו, הוסמך הבורר להכריע בכל סכסוך בין הצדדים, "בעניין ההתקשרויות אשר ביניהם" . ביום 10.2.2020 – לאחר שהבורר דן בדבר ובחן את טענות הצדדים – ניתן פסק הבוררות, ובגדרו התקבלו חלק מתביעות המשיבים. המבקשת 1 (להלן: המבקשת ) חויבה בתשלומים שונים, ונדרשה גם לפנות את משרדיה, אשר הוקמו על גבי המקרקעין המדוברים. סמוך לאחר מכן, הגישו המשיבים בקשה לאישור פסק הבוררות, ואילו המבקשים ביקשו את ביטולו, בין היתר מחמת טענתם לבירור נושאים שאינם בסמכות; בשל אי-מתן הזדמנות נאותה להשמעת טענות והצגת ראיות; בהעדר התייחסות לחלק מן הנושאים שעמדו על הפרק; ובהיות פסק הבוררות נעדר הנמקה מספקת (זאת מכוח העילות שבסעיפים 24(3)-24(7) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968).
3.
ביום 17.2.2021, אישר בית המשפט המחוזי את פסק הבוררות, בד בבד עם דחיית הבקשה לביטולו. נקבע כי הבורר לא חרג מסמכותו, שכן הסעדים שנפסקו נובעים מהסכסוך בין הצדדים, שנמסר כאמור להכרעת הבורר. כמו כן, גם טענת המבקשים, כי לא ניתנה להם הזדמנות נאותה להביא את ראיותיהם – נדחתה, משנמצא כי היתה לצדדים אפשרות להציג ראיות ולהשמיע טענות, והם אכן מימשו את האפשרות ועשו זאת. עוד נפסק, כי מפסק הבוררות עולה שלא נעלמו מעיני הבורר כלל הנושאים אשר עמדו לפניו להכרעה, הגם שהנמקתו ביחס לחלקם הייתה תמציתית וקצרה.
4.
מכאן הבקשה שלפנַי, שבמסגרתה שבים המבקשים על טענותיהם, כי הליך הבוררות התנהל באופן בלתי תקין; כי לא ניתנה להם הזדמנות להציג לפניו את טענותיהם ולהגיש את ראיותיהם; וכי הבורר אף בחר להתעלם מן הראיות שלבסוף הוגשו לו. עוד נטען, כי מתן רשות הערעור דרוש כדי למנוע עיוות דין, נוכח הנזק הרב שנגרם למבקשים, אשר חויבו בתשלום סך של כ-40,000,000 ש"ח למשיבים.
5.
לאחר שבחנתי את פסק הבוררות ואת פסק הדין של בית המשפט המחוזי, ולאחר ששקלתי את טענות המבקשים, באתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, וזאת מבלי צורך להידרש לתשובה מאת המשיבים. הלכה פסוקה ידועה היא, כי רשות ערעור בענייני בוררות תינתן במקרים חריגים בלבד, אשר נמצא כי הם מעוררים שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או משיקולי צדק, לשם מניעת עיוות דין (ראו למשל, לאחרונה: רע"א 8397/20 אנקונינה נ' נוריאלי , פסקה 8 (3.1.2021); רע"א 657/21 קריית הרשב"י נ' ביטון , פסקה 9 (24.3.2021)). דברים אלו מקבלים משנה-תוקף, כאשר עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטה בבקשה לביטול או לאישור פסק בוררות (רע"א 8816/20 הלה מגדלי משרדים בע"מ נ' מגדלי עסקים (אחזקות) בע"מ , פסקה 6 (7.1.2021); רע"א 7848/20
אפרידר יוזמה והשקעות בע"מ נ' עזבון המנוחה מזל יזדי , פסקה 6 (3.12.2020)). הבקשה שלפנַי אינה מגלה כל שאלה משפטית בעלת השלכות רוחב, והיא נטועה כל כולה בדל"ת אמותיו של המקרה הנדון, גם אם המימד הכספי – משמעותי. כמו כן, לא שוכנעתי כי בנסיבות נגרם למבקשים עיוות דין.
אשר על כן, דין הבקשה להידחות – והיא נדחית בזאת.
משלא נתבקשה תשובה, לא אעשה צו להוצאות.
ניתנה
היום, א' בסיון התשפ"א (12.5.2021).
ש ו פ ט