פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
7848/20
לפני:
כבוד השופט ד' מינץ
המבקשת:
אפרידר יוזמה והשקעות בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. עזבון המנוחה מזל יזדי
2. יהודה יזדי
3. אברהם יזדי
4. יוסף יזדי
5. עזבון המנוחה לאה גוטרמן
6. עמית גוטרמן
7. אוריה באר
8. עמוס יזדי
9. יונתן באר
10. חגי קולטון
11. אליהו קולטון
12. ישראל קולטון
13. שרה נאמן
14. אליהו נאמן
15. עזבון המנוח אריה הופמן
16. עדינה הופמן
17. יהל שחר
18. אהובה באר
19. דבורה נרקיס
20. נילי ברקן- גולן
21. מתי גולן
22. עוזיאל עציוני
23. אברהם כלי
24. אפרים כלי
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופטת י' שבח, סג"נ) מיום 14.10.2020
בהפ"ב
4856-05-20
בשם המבקשת:
עו"ד רימון תלחמי; עו"ד
איתן טוקר
החלטה
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת י' שבח , סג"נ) ביום 14.10.2020 בהפ"ב 4856-05-20 במסגרתו נדחתה בקשת המבקשים (להלן: הקבלן ) לביטול פסק בוררות שניתן על ידי השופט (בדימ') אורי גורן (להלן: הבורר ).
1.
הבקשה שלפנַי מתמקדת בסוגיה מצומצמת ועל כן אפרט את הרקע לה בתמצית. ביום 20.12.2005 נחתם הסכם בין הקבלן למשיבים, בעלי קרקע במתחם "הגוש הגדול" בתל אביב, שעניינו הקמת בניין 77 במתחם (להלן: ההסכם ). על פי ההסכם, התחייב הקבלן כי "עבודות הבנייה יסתיימו, הפרוייקט על כל חלקיו יושלם וטופס 4 מעיריית תל אביב יומצא לא יאוחר מאשר 24 חודש ממועד חתימת הסכם זה".
2.
הסכסוך בין הצדדים התמקד בטענות המשיבים בקשר למועד השלמת הבנייה ומסירת הדירות לידיהם ומנגד בטענות הקבלן לאי השלמת מלוא התמורה המוסכמת וחילוט שלא כדין של ערבות בנקאית. בהתאם לתניית הבוררות בהסכם, מינה יו"ר ועד מחוז תל-אביב של לשכת עורכי הדין את השופט (בדימ') גורן לשמש כבורר בסכסוך בין הצדדים.
3.
עיקר המחלוקת בין הצדדים נסבה על בניין 78, שבמרתפו מוקמו, על פי התכניות, המערכות החיוניות לבניין 77 אשר היו אמורות להתחבר באזור התפר שבין שני הבניינים. נוכח קשר זה, השלמת בניין 77 נקשרה בקשר הדוק למועד השלמת העבודות הרלוונטיות בבניין 78. ביחס לכך, הבורר פסק כי בניית בניין 78 הושלמה רק בחודש מרץ 2008 ועל כן הקבלן אינו אחראי לכך שעד למועד זה לא נמסרו הדירות בבניין 77. עם זאת, הבורר דחה את טענת הקבלן לפיה התרשלותם של המשיבים היא שהביאה לדחייה במועד המסירה וקבע כי הקבלן הפר את התחייבותו להשלים את המסירה ולמסור את הדירות בבניין לידי המשיבים במועד המסירה שנקבע בהסכם. על כן, ביום 30.1.2020 נתן הבורר את פסקו והטיל על הקבלן חובה לפצות את המשיבים בסך כולל של 4,616,620 ש"ח.
4.
הקבלן הגיש בקשה לביטול פסק הבוררות בשלל טענות. בין היתר, טען כי הבורר לא נימק את קביעתו כי בחודש מרץ 2008 הושלם בניין 78 ועל כן החל ממועד זה יש למנות את האיחור במסירת הדירות על ידי הקבלן. נטען, כי בשל היעדר ההנמקה קמה עילת ביטול מכוח סעיף 24(6) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ) וכן מכוח סעיף 24(3), העוסק בחריגת הבורר מסמכות ומכוח סעיף 24(10), על פיה ניתן לבטל פסק בוררות אם קיימת עילה על פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור.
5.
בית המשפט המחוזי דחה את בקשת הביטול וקבע כי פסק הבוררות מנומק דיו. צוין כי הבורר נצמד ללשון ההסכם, לפיה על הקבלן להשלים את הבנייה תוך 24 חודשים ממועד החתימה על ההסכם. נוכח העובדה שההסכם נחתם בחודש דצמבר 2005, התקופה למסירת הדירות חלפה בחודש דצמבר 2007 ואילו אישור האיכלוס ניתן רק בחודש ינואר 2011, הקבלן איחר אפוא ב-37 חודשים במסירת הדירות. ברם, הבורר מצא לנכון להפחית שלושה חודשים מתוך תקופת האיחור נוכח קביעתו כי בניין 78 הושלם רק בחודש מרץ 2008. גם אם שיעור הפחתה זה אינו מנומק דיו, נקבע שמדובר בהפחתה לטובת הקבלן ולחובת המשיבים ולכן לא ברור על מה מלין הקבלן. מעבר לכך, לדעת בית המשפט הבורר נימק די הצורך את קביעתו ואף אם טעה טעות עובדתית, הרי שמדובר בטענה ערעורית שאינה מקימה עילת ביטול. גם טענות הקבלן כי היעדר ההנמקה בסוגיה האמורה מהווה חריגה מסמכות או שקמה עילת ביטול מכוח סעיף 24(10) לחוק הבוררות נדחו.
מכאן הבקשה שלפנַי, במסגרתה טוען הקבלן, בשנית, כי הבורר לא נימק די הצורך את קביעתו כי בניין 78 הושלם בחודש מרץ 2008 ולכן קמה עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(6) לחוק הבוררות. לשיטתו, יש ליתן רשות ערעור לצורך שמירה על אמון הציבור במוסד הבוררות.
6.
דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים. הלכה מושרשת היא כי מתן רשות ערעור בענייני בוררות תוענק במשורה, רק כאשר מתעוררת שאלה החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או במקרה שבו ההתערבות נדרשת משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין (ראו לאחרונה: רע"א 7270/20 בלחסן נ' בן דוד , פסקה 9 (29.11.2020); רע"א 7156/20 ליפמן נ' בסרב , פסקה 10 (25.11.2020) ). הלכה זו יפה בפרט כאשר מתבקשת רשות ערעור על פסקי דין שעניינם ביטול או אישור פסק בוררות (רע"א 4572/20 שמש נ' גגות וחיפויים בע"מ , פסקה 10 (23.9.2020); רע"א 5448/20 אמירי זכרון יעקב בע"מ נ' האחים אבו עיאש בע"מ , פסקה 17 (23.9.2020) ). הבקשה שלפנַי אינה מעלה כל שאלה החורגת מעניינם של הצדדים ומצדיקה את קבלתה. הקבלן אף לא טען אחרת. לשיטתו, מתן רשות ערעור נדרש על מנת "לשמור על אמון הציבור במוסד הבוררות". אולם דומני, כי לא החשש מפני פגיעה באמון הציבור במוסד הבוררות הוא שהוליד את הבקשה דנא, אלא חוסר שביעות רצונו של הקבלן מתוצאת פסק הבוררות. אולם חוסר שביעות רצון זה, עם כל הכבוד, אינו עילה להתערבות בפסק.
הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ז
בכסלו התשפ"א (3.12.2020).
ש ו פ ט