רע"א 7270/20 מירב בן דוד בלחסן נ. שמעון בן דוד

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ב' טולקובסקי , סג"נ) בהפ"ב 41127-05-20, הפ"ב 7981-06-20 והפ"ב 7755-06-20 מיום 10.9.2020 במסגרתו נדחתה בקשה לביטול פסק בוררות שניתן על ידי השופט (בדימ') יצחק שנהב (להלן: הבורר ).

1.

הרקע להליך הוא סכסוך בין שלושה אחים: מבקשת 1 (להלן: מירב ); מבקש 3 (להלן: שומרי ); ומשיב 1 (להלן: שמעון ). מבקשת 2 (להלן: חברת בן דוד ) היא חברה משפחתית העוסקת בבניין ובייזום פרויקטים. מירב ושומרי הם בעלי מניות בה. משיבה 2 (להלן: חברת בי.די.אס ) היא חברה בבעלותו של שמעון שבבעלותה נכס מקרקעין הידוע כחלקה 12 בגוש 9046 בנתניה (להלן: המגרש ). שומרי ושמעון הם גם בעלי דירות צמודות שביניהן הפריד קיר משותף בנתניה (להלן: דירות המגורים ). בתחילה שררו השלום והאחווה בין האחים, ובהסכמת שמעון אף הוסר הקיר המפריד בין דירות המגורים ושומרי ומשפחתו עשו שימוש גם בדירת שמעון. אולם ברבות השנים התגלעה מחלוקת בנוגע להלוואות הדדיות ששמעון נתן לחברת בן דוד וכספים שהועברו לשמעון על ידי אביהם של האחים, הרצל ז"ל (להלן: האב המנוח ) באמצעות אותה חברה.

2.

בעקבות המחלוקות פנו האחים להליך גישור לפני עו"ד שחר ולנר (להלן: המגשר ) , שייצג את הצדדים בעבר וביום 12.6.2017 נחתם הסכם גישור (להלן: הסכם הגישור ), בו נקבע כי לאחר קיזוז הלוואות הדדיות בין שמעון והאב המנוח, עומד חובו של האב לשמעון על סך של 3,090,000 ש"ח (להלן: החוב ) ונקבע מנגנון לתשלום החוב באופן ששמעון ושומרי יפעלו למכירת דירות המגורים, באחת משתי דרכים הנתונות לבחירתו של שמעון: הראשונה, שתי הדירות תמכרנה כיחידה אחת ושמעון יקבל את מחצית התמורה וכן סך של 3,090,000 ש"ח מתוך חלקו של שומרי בתמורה. השנייה, שמעון ירכוש את דירתו של שומרי לפי שווי של 4,000,000 ש"ח, כך שישלם לשומרי בפועל רק סך של 910,000 ש"ח, תוך קיזוז החוב. חלקו השני של הסכם הגישור עסק במכירת המגרש, ובו נקבע כי שמעון מסכים למכור את הפרויקט בסכום של 30 מיליון ש"ח, לכל הפחות, ושומרי יקבל שליש מרווחי המכירה.

3.

בחלוף כשנה ממועד החתימה על הסכם הגישור, הגיש שמעון נגד שומרי תביעה בה דרש כי שומרי ומשפחתו יפנו את דירת המגורים שלו. בין היתר נטען בתביעה כי שומרי הפר את הסכם הגישור, שכן לא הסכים למכור את דירתו לשמעון בתמורה לסכום שנקבע בהסכם הגישור. הדיון בתביעה הועבר להליך בוררות לפני הבורר.

4.

לאחר העברת הדיון בתביעת הפינוי לבוררות הוגשו, בהסכמת הצדדים, שתי תביעות נוספות להכרעת הבורר: הראשונה, תביעה כספית על סך של 3,175,225 ש"ח שהגישו מירב וחברת בן דוד נגד שמעון וחברת בי.די.אס לפיצויים שנגרמו לטענתם בגין סירובו של שמעון למכור את המגרש בהתאם להסכם הגישור; והשנייה תביעתו של שמעון נגד שומרי, מירב וחברת בן דוד לפיצויים בגין הפרת הסכם הגישור וכן תשלום דמי שימוש ראויים בדירת המגורים.

5.

בפסק ביניים מיום 4.2.2020 (פסק הבוררות תוקן ביום 13.5.2020 ותוקן בשנית ביום 31.5.2020, אך תיקונים אלה אינם נתקפים במסגרת הבקשה דנא)

דן הבורר בשלוש שאלות עיקריות: האם הסכם הגישור בטל מעיקרו עקב פגם בכריתתו; האם החיובים בהסכם הגישור הם חיובים שלובים; האם הסכם הגישור הופר על ידי מי מהצדדים.

6.

הבורר דחה את טענת שמעון וחברת בי.די.אס כי הסכם הגישור בטל מעיקרו מפני שהמגשר היה מצוי בניגוד עניינים, בשל אינטרס כספי שהיו לו במכירת המגרש. הבורר קבע כי החיובים השונים בהסכם הגישור אינם חיובים שלובים; כי כוונת הצדדים בעת החתימה על הסכם הגישור הייתה כי דירות המגורים תימכרנה תחילה בהתאם לאופציות שנקבעו בהסכם הגישור והחוב יוחזר לשמעון לאחר מכירת המגרש, בהתאם לשיקול דעתו העסקי, תוך 12 חודשים; כי שומרי הוא זה שהפר את הסכם הגישור בכך שסירב למכור את דירת המגורים לשמעון. כמו כן נדחתה טענתו של שומרי כי שמעון לא הציע לרכוש את דירתו כאשר נקבע כי הפרתו של שומרי את הסכם הגישור היא הפרה יסודית; נדחתה גם טענתו כי שמעון הפר את הסכם הגישור מכיוון שלא מכר את המגרש. על כן, נוכח קביעתו של הבורר כי הסכם הגישור הופר הפרה יסודית על ידי שומרי, נפסק כי ההסכם בוטל כדין על ידי שמעון, למעט סעיפים מסויימים שאינם רלוונטיים לבקשה שלפנַי.

7.

המבקשים הגישו שתי בקשות לביטול פסק הבוררות לפי סעיפים 24(3), 24(5), 24(6) ו-24(7) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ). בתמצית, המבקשים טענו בעיקר כי הבורר חרג מסמכותו כאשר פסק בנוגע למכירת המגרש, ללא הנמקה מספקת ומבלי שניתנה להם הזדמנות נאותה להביא את ראיותיהם. בין היתר טענו המבקשים כי הבורר לא איפשר להם לזמן את המגשר לעדות במסגרת הליך הבוררות וכנגד אף זקף זאת לחובתם. בית המשפט דן בכלל הטענות ודחה את הבקשה על כל רכיביה. באשר לטענה לחריגה מסמכות, נקבע כי הבורר לא חרג מסמכותו כאשר פסק בנוגע למכירת המגרש, אלא פעל בהתאם לסמכות שהוקנתה לו לדון ולהכריע בתביעות שהונחו לפניו, ובכלל זה בשאלת תוקפו של הסכם הגישור לרבות הפרק העוסק במכירת המגרש. מעבר לכך, נוכח העובדה שהמשיבים עתרו לסעד של ביטול הסכם הגישור בשל פגם בכריתתו או בשל הפרתו, הקביעה כי הפרת הסכם הגישור בכל הנוגע למכירת דירות המגורים הצדיקה גם את ביטול הפרק בהסכם הגישור העוסק במכירת המגרש אינה מהווה חריגה מסמכותו של הבורר ואף אינה חורגת מהסעדים שנתבעו. אך גם אם הקביעה האמורה שגויה, אין בכך כדי לבסס עילה לביטול פסק הבוררות, מחמת חריגה מסמכות או פסיקה בניגוד לדין המהותי, כנטען על ידי המבקשים.

בית המשפט גם דחה את טענת המבקשים כי נפגעה זכות הטיעון שלהם בהליך הבוררות, כי הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו או כי פסק הבוררות נעדר הנמקה מספקת. ביחס לטענה בקשר לזימונו של המגשר לעדות, ציין בית המשפט כי הבקשה הוגשה שלא כדין, שעה שעל עדותו של המגשר מוטל חיסיון והוא מנוע ממתן עדות במסגרת הליך הבוררות. פסק הבוררות אושר אפוא והמבקשים חוייבו לשאת בהוצאות המשיבים בסך של 20,000 ש"ח.

מכאן הבקשה שלפנַי.

8.

בתמצית, המבקשים שבים על הטענות שנטענו לפני בית המשפט המחוזי, לפיהן הבורר חרג מסמכותו; לא הכריע בכל הסוגיות שנמסרו להכרעתו; מנע מהם לטעון באופן ראוי את טענותיהם ובכך גרם להם עיוות דין. לשיטתם, השאלה הנוגעת לחריגת הבורר מסמכותו היא שאלה עקרונית ועיוות הדין שנגרם להם מצדיקים מתן רשות ערעור בעניינם.

9.

דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובה. הלכה ידועה כי רשות ערעור בענייני בוררות תוענק במשורה, רק כאשר מתעוררת שאלה החורגת מעניינם של הצדדים, או במקרה שבו ההתערבות נדרשת משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין (ראו לאחרונה: רע"א 7089/20 שייקה עברי אחזקות בע"מ נ' שוורצמן-קיסר , פסקה 7 (19.11.2020)). כוחה של הלכה זו יפה בפרט כאשר מתבקשת רשות ערעור על פסקי דין שעניינם ביטול או אישור פסקי בוררות (ראו לדוגמה: רע"א 7278/20 סופרקום בע"מ נ' און טרק אינובישנס בע"מ , פסקה 14 (19.11.2020)). המבקשים מנסים לעטות מחלצות עקרוניות לטענותיהם, אך למעשה הבקשה נטועה כל כולה בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה ואינה מעלה כל שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים המצדיקה קבלתה. הבקשה מתמקדת בטענות ערעוריות במהותן כלפי פסק הבוררות, שאין בקשה לביטול פסק בוררות האכסניה המתאימה להידרש אליהן, קל וחומר שאין מקום ליתן רשות ערעור בעניינן לאחר שנדונו לעומק על ידי בית המשפט המחוזי.

10.

באופן דומה, לא מצאתי כי יש ממש בטענות המבקשים לעיוות דין. טענה זו נסובה בעיקר בקשר לכך שהבורר

לא איפשר להם לזמן את המגשר לעדות. ברם, בית המשפט המחוזי ציין כי כלל לא הוגשה בקשה לזימונו של המגשר על ידי המבקשים אלא על ידי שומרי בלבד, ובכל מקרה המגשר היה מנוע מלהעיד בנסיבות העניין בשל תפקידו בהליך הגישור. המבקשים טוענים כי הבורר לא הסתמך על נימוק זה בדחותו את בקשתם לזמן את המגשר ועל כן מדובר בהתערבות שלא כדין בפסק הבוררות. אך אף אם אניח לטובתם של המבקשים כי אכן כך הדבר – ואינני סבור כן – לא ברור כיצד שגיאה זו מצדיקה מתן רשות ערעור.

11.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.