רע"א 8565/18 אהרון כהן נ. ס. בני הגליל (1991) בע"מ

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ע' עיילבוני ) בהפ"ב 53792-01-18; ת"א 23273-01-14; ה"פ 523-03-17 מיום 24.7.2018, במסגרתו נדחתה בקשת המבקשים לביטול פסק בוררות.

1.

מבקשת 2 (להלן: חברת כהן ) הגישה תביעה נגד משיבה 1 (להלן: חברת בני הגליל ) לפירוק שיתוף או רכישת מניות ביחס למשיבה 2 (להלן: החברה ), המצויה בבעלות משותפת של השתיים. ביום 23.3.2015 הסכימו הצדדים להפנות את כל המחלוקות שביניהם לבוררות לפני כב' השופט (בדימ') נ' ממן (להלן: הבורר ).

2.

ביום 24.7.2016 ניתן פסק הבוררות. בתמצית, במסגרת הוראותיו האופרטיביות של פסק הבוררות נקבע כי יש ליתן לחברת כהן הזדמנות לחזור בה מבקשתה לפרק את החברה, ואם היא לא תעשה כן מניותיה יירכשו על ידי החברה תמורת סך של 4.7 מיליון ש"ח, בניכוי חוב בגין יתרת הלוואה שנטלה חברת כהן בסך של 700,000 ש"ח (הסיפא נמחק בהמשך בהחלטה מתקנת מיום 16.1.2017, לאחר שחברת כהן החזירה את הלוואת הבעלים שקיבלה) (להלן: פסק הבוררות הראשון ).

3.

ביום 13.12.2016 ניתן פסק בוררות משלים (להלן: פסק הבוררות השני ) , במסגרתו קבע הבורר כי חברת כהן לא עמדה בדרישה להמשיך לשתף פעולה עם חברת בני הגליל ועל כן מנגנון המכירה ייכנס לתוקפו, כך שמניותיה של חברת כהן יירכשו על ידי החברה, וכי התמורה תשולם במזומן בתוך 60 יום מהמצאת פסק הבורר המשלים לידי בא-כוחה. ביום 19.12.2016 הגישה חברת בני הגליל בקשה לאישור פסק הבוררות הראשון ובמסגרתה כרכה גם בקשה לאישור פסק הבוררות השני. חברת כהן הודיעה לבית המשפט ביום 15.3.2017 כי היא מתנגדת לאישור פסק הבוררות השני.

4.

במסגרת דיון שהתקיים לפני בית המשפט ביום 22.3.2017 אושר פסק הבוררות הראשון, בהסכמת הצדדים, וביום 27.9.2017 אושר פסק הבוררות השני, תוך שמירת זכותם של הצדדים לפנות לבורר בכל בקשה הקשורה להליכים ביניהם.

5.

בניגוד למצופה, בכך לא תם ונשלם ענייננו. ביום 3.12.2017 נתן הבורר פסק בוררות משלים נוסף (להלן: פסק הבוררות השלישי ). במסגרת פסק זה, נקבע כי ביום 6.3.2017 הפקידה חברת בני הגליל לחשבונה של חברת כהן סך של 4,524,500 ש"ח, הסכום שנקבע כתמורה בעד מניותיה של החברה בניכוי הוצאות ושכ"ט שנפסקו לטובתה בתוספת מע"מ. עוד נקבע כי ביום 27.9.2017 הפקידה חברת בני הגליל סך נוסף בסך של 175,000 ש"ח, להשלמת מלוא הסכום המגיע לחברת כהן, בהתאם לפסק הבוררות. על כן, חרף התנגדות חברת כהן, קבע הבורר כי החברה שילמה את הסכום שנקבע בעבור רכישה חוזרת של מניות חברת כהן וכי בנסיבות אלה אין לחברת כהן עוד זכויות בחברה.

6.

ביום 23.1.2018 עתרה חברת כהן לבית המשפט בבקשה כי יורה על תיקון פסק הבוררות השלישי ועל ביצוע התמחרות בין הצדדים לרכישת מניות הצד שכנגד בחברה. לחלופין התבקש בית המשפט להורות על ביטולו של פסק הבוררות השלישי.

7.

בפסק דינו מצא בית המשפט המחוזי כי אין יסוד לבקשתה של חברת כהן לביטול פסק הבוררות השלישי, וכי התנהלותה, בייחוד לאחר הפקדת הכספים לחשבונה, נגועה בחוסר תום לב. כל זאת מתוך מטרה להביא ל"דחיית הקץ" ומתוך ניסיון להיאחז, תוך שימוש לרעה בהליכי משפט, בזכויותיה ה"היסטוריות" בחברה.

8.

בית המשפט מצא כי עיקר טענותיה של חברת כהן הן טענות "ערעוריות" ולא נמנות על עילות הביטול הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ). לגופם של דברים, קבע בית המשפט כי אין ממש בטענת חברת כהן, והיא העלתה את טענותיה בעניין תשלום הכספים באיחור, בחסר ובקיזוז הוצאות בזמן אמת. לא רק שטענות אלה לא נטענו לפני הבורר, אלא שבבקשה שהוגשה לפני הבורר, טענה חברת כהן כי הכספים כלל לא שולמו לה. טענות "ערעוריות" נוספות של חברת כהן נדחו אף הן על ידי בית המשפט המחוזי. למעלה מכך, בית המשפט קבע כי אף אם הייתה עילת ביטול מכוח סעיף 24 לחוק הבוררות, הרי שלא נגרם לחברת כהן עיוות דין ועל כן היה מקום לדחות את הבקשה, בהתאם לקבוע בסעיף 26 לחוק הבוררות.

מכאן הבקשה שלפנַי.

9.

המבקשים טוענים כי שגה בית המשפט המחוזי באשרו את פסק הבוררות השלישי ובכך, לשיטתם, נתן תוקף להפרת הוראות פסק הבוררות הראשון על ידי המשיבות. לעמדתם, היה על הבורר להורות על פירוק החברה ולא לאשר את רכישת חלקה של חברת כהן בה על ידי חברת בני הגליל. המבקשים חזרו גם על הטענה כי החברה לא הייתה רשאית לקזז את ההוצאות שנפסקו לטובתה מהסכום שהועבר לידיהם וכי הרכישה החוזרת על ידי החברה נעשתה שלא בהתאם להוראות חוק החברות, התשנ"ט-1999. באשר לעילת הביטול, טוענים המבקשים כי חלה בעניינם עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(9) לחוק הבוררות, שעניינה ביטול פסק בוררות הנוגד את תקנת הציבור.

10.

דין הבקשה להידחות, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבות.

11.

כידוע, בקשת רשות ערעור על החלטות ופסקי דין של בית המשפט בענייני בוררות תינתן רק במקרים חריגים המעוררים שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה, או במקרים בהם נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק או מניעת עיוות דין. דברים אלה מקבלים משנה תוקף כאשר הבקשה נסובה על החלטה לאשר או לבטל פסק בוררות (ראו למשל: רע"א 6907/18 בנדיאקו בע"מ נ' צחביראשווילי (10.10.2018)). בענייננו, לא מצאתי כי המקרה דנא נמנה על גדר המקרים החריגים האמורים. בדומה להליך לפני בית המשפט המחוזי, גם בבקשה שלפנַי שבים המבקשים ומעלים טענות "ערעוריות" במהותן, שאין מקום להידרש להן במסגרת בקשה לביטול פסק בוררות. עוד אציין כי עילת הביטול שבסעיף 24(9) לחוק הבוררות, עליה השליכו המבקשים יהבם, מפורשת בצמצום והמקרים בהם יבוטל פסק בוררות מכוח עילה זו הם חריגים שבחריגים (ראו: רע"א 2561/16 בראון נ' גונשיורובסקי , פסקה 12 (26.10.2015); רע"א 6727/10 עיריית אופקים נ' האוסף חברה לשירותים בע"מ , פסקה 28 (6.10.2010)).

12.

מעבר לכך, אבקש להעיר בקצרה על אורכה של הבקשה. הבקשה דנא השתרעה על פני 33 עמודים כאשר אורך פסק דינו של בית המשפט המחוזי מושא הבקשה עומד על כמחצית ממספר עמודים זה. יתרה מכך, מפסק דינו של בית המשפט המחוזי עולה כי גם בהליך שם עשה בא-כוחם של המבקשים דין לעצמו והגיש סיכומי השלמת טיעון בהיקף של עשרה עמודים, בניגוד להוראת בית המשפט שקבעה כי סיכומי הצדדים לא יעלו על חמישה עמודים. עם התנהלות מעין זו אין להשלים. זמן שיפוטי – שהוא, למעשה, זמנו של הציבור וזמנם של יתר המתדיינים – אינו הפקר (ראו: רע"א 615/11 סופר מדיק (מדיק לייט) נ' ANTON HUBNER CMBH & CO. KG (27.3.2011)). סדרי הדין והחלטות בתי המשפט הקוצבים את היקפם של כתבי טענות וסיכומים נועדו, בין היתר, למנוע בזבוז זמן שיפוטי. בענייננו, הדבר בא לידי ביטוי בהוראת תקנה 403 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הקובעת כי בקשת רשות ערעור תפרט בצורה תמציתית את הנימוקים עליהם היא נסמכת. הבקשה דנא אינה עומדת באמת מידה זו.

דין הבקשה להידחות כאמור. בהתחשב בהתנהלותם הדיונית, המבקשים ישלמו ביחד ולחוד הוצאות בסך של 7,500 ש"ח לטובת אוצר המדינה.