רע"א 6467/18 שמעון חזן נ. נתנאל גרופ בע"מ

לפנַי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' כהן ) ברע"ב 47712-05-18 מיום 24.7.2018, במסגרתו נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק בוררות שניתן על ידי הבורר ז' הרטבי (להלן: הבורר ).

1.

בתמצית, המבקשים הם בעלי זכויות לבניית 6 יחידות דיור בחלקה 82 גוש 6781 בחולון (להלן: המקרקעין ). בשנת 2010 התקשרו המבקשים בחוזה עם המשיבה, חברה יזמית, אף היא בעלת זכויות בחלקה. במסגרת החוזה נקבע כי המשיבה תעניק שירותי בנייה למבקשים בתמורה לתשלום סכום "עלויות הבנייה הישירות". בחלוף הזמן התגלע סכסוך בין הצדדים על אודות הפרשנות שיש ליתן למונח זה. המבקשים טענו כי "עלויות הבנייה הישירות" צריכות להיקבע על פי השומה שערך שמאי המשיבה לבנק המלווה (להלן: דו"ח אפס ) בו נקבע כי עלות בניית הפרויקט כולו עומדת על סך של 42,941,000 ש"ח, סכום המשקף עלות ממוצעת של בניית דירה בסך של 588,232 ש"ח (לא כולל מע"מ). מסכום זה סברו המבקשים כי יש לנכות רווח קבלני בשיעור של 10%. מנגד, המשיבה טענה כי מונח זה כולל הוצאות נוספות כגון הוצאות מימון, על כן עלות בניית כלל הפרויקט עומדת על סך של 54,366,000 ש"ח, סכום המשקף עלות ממוצעת של בניית דירה בסך של 744,000 ש"ח (לא כולל מע"מ), ממנו יש לנכות רווח קבלני בשיעור של 2%. משלא הגיעו להסכמה בעניין, ובהתאם להוראות החוזה הקובעות כי מחלוקות בין הצדדים ימסרו להכרעת בורר, פנו הצדדים להליך בוררות.

2.

ביום 4.12.2014 נתן הבורר החלטת ביניים לפיה נקבע כי "עלויות הבנייה הישירות" יכללו: עלויות הבנייה; הוצאות תכנון; בדיקות ומדידות; עלויות פיקוח וניהול הנדסי; הוצאות בלתי צפויות מראש בשיעור של 3%. כל זאת בניכוי רווח קבלני אותו העמיד הבורר על 3.5%, ובתוספת עמלת ליווי בנקאי ועלויות חיבור הדירה לחשמל. את עלויות אלו העמיד הבורר על סך כולל של 44,793,260 ש"ח, סכום המשקף עלות ממוצעת של בניית דירה בסך של 609,500 ש"ח, בצירוף מע"מ והפרשי הצמדה כפי שנקבע בחוזה. עוד נקבע כי המשך הבוררות יעסוק בתוצאות החישוביות של ההכרעות הקודמות, הווי אומר בחישובים הכספיים הנובעים מהכרעת הבורר.

3.

המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור על החלטה זו ומשזו נדחתה הגישו בקשה רשות ערעור לבית משפט זה, אף היא נדחתה (רע"א 5060/15 חזן נ' נתנאל גרופ בע"מ (29.10.2015)). חרף זאת, מיאנו המבקשים מלקבל את הכרעת הבורר ובהמשך הליכי הבוררות המשיכו בהעלאת טענות על אודות סדרת הפרות מצד המשיבה אשר הביאו, לטענתם, לביטול החוזה מעיקרו. ביום 27.3.2018 ניתן פסק הבורר המלא בו נדחו טענות המבקשים כי המשיבה הפרה את החוזה. משכך, קבע הבורר כי עליהם להשלים את יתרת התמורה למשיבה לצד שכר טרחת עורך דין.

4.

משתוצאת פסק הבוררות לא הייתה לרוחם של המבקשים, הללו ביקשו רשות לערער עליו לפני בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ובמסגרתה התבקש ביטול פסק הבוררות. בפסק הדין, דן בית המשפט בשאלה האם יש מקום להיעתר לבקשה, בשים לב להוראות סעיף 29ב לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ) הקובעות כי רשות ערעור על פסק בוררות תינתן רק במקום בו נפלה טעות יסודית ביישום הדין אשר יש בה כדי להביא לעיוות דין. בית המשפט בחן את כלל טענות המבקשים וקבע כי באף אחת מהסוגיות שהעלו המבקשים לא עולה כי נפלה טעות יסודית בהכרעת הבורר. עוד נקבע כי פסק הבוררות דן בכל טענות המבקשים תוך נימוק הכרעתו כדבעי.

נגד פסק דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור שלפנַי.

5.

בקשת רשות הערעור שהגישו המבקשים כוללת טענות למכביר נגד פסק הבוררות ונגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי. על מנת שלא להאריך היכן שניתן לקצר, אביא אך את עיקרי הדברים.

6.

המבקשים טוענים כי חרף תנאי ההסכם בין הצדדים, לפיהם מקום שבו יתגלו חילוקי דעות בין הצדדים יובא העניין להכרעת בורר אשר יהא כפוף לדין המהותי, דן הבורר במחלוקת בניגוד לדיני הראיות. נטען כי הבורר התעלם באופן מודע ממסמכים אשר הונחו לפניו המעידים כי אין לפרשנותה של המשיבה למונח "עלויות הבנייה הישירות" על מה להישען. עוד נטען כי הן בית המשפט והן הבורר התעלמו ממספר הפרות יסודיות של החוזה בין הצדדים: המשיבה נמנעה מלהמציא לידי המבקשים דו"ח אפס, או הערכה שמאית אחרת, ועשתה זאת רק לאחר שהבורר הורה לה לעשות כן; המשיבה נמנעה ממסירת הדירות לחזקתם של המבקשים בזמן; המשיבה בנתה שלא על פי תקן קבלני מתאים כפי שהתחייבה בחוזה. הפרות אלו, לטענת המבקשים, זכו להתעלמות בפסק הבורר. כל אלו, לטענת המבקשים, עולים לכדי עיוות דין חמור.

דיון והכרעה

7.

לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, בבקשה ובצרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף מבלי להיזקק לתשובת המשיבה.

8.

כידוע, בקשות רשות ערעור על החלטות ופסקי דין של בית המשפט בענייני בוררות ניתנת אך במקרים חריגים, כאשר מעוררת הבקשה שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם של הצדדים, או במקרים בהם נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין (רע"א 6428/18 עזרן נ' בר מור יזמים בע"מ , פסקה 9 (10.10.2018); רע"א 5507/18

ג'ו דן מור בע"מ נ' תהל מהנדסים ויועצים בע"מ , פסקה 12

(13.8.2018 )). עיון בבקשה דנן אינו מגלה כל שאלה עקרונית או עיוות דין המצדיקים בירור שיפוטי נוסף. אדרבה, עיון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מעלה כי זה דן באריכות בטענות הצדדים והכרעתו מנומקת היטב.

9.

למעלה מן הצורך, אציין כי צדק בית המשפט המחוזי שאין מקרה זה נופל בגדר המקרים המצדיקים ליתן רשות ערעור לפי סעיף 29ב לחוק הבוררות. הוראות הסעיף מלמדות באופן ברור כי לא ניתן להשיג מכוחו על כל טעות או קביעה של בורר. על מנת לקבל רשות כאמור, יש לעמוד בשלושה תנאים מצטברים: נפלה בפסק הבוררות טעות יסודית; עניינה של טעות זו ביישום הדין; יש בטעות כדי לגרום לעיוות דין (ראו: רע"א 154/18 לנדקו ישראל יזום וניהול בע"מ נ' מועצה מקומית באר יעקב , פסקה 20 (15.3.2018); רע"א 1242/15

מ.אדלר הנדסה בע"מ נ' קטן , פסקה 9 (12.4.2016) ). בענייננו פסק הבורר עוסק בפרשנות החוזה בין הצדדים. הכרעתו מתבססת על טיעוני הצדדים, האסמכתאות השונות אשר נשענו עליהם וחוות דעתו של השמאי הממשלתי הראשי, והיא מנומקת היטב. אף אם היה מוכח כי במקרה זה נפלה שגגה בפרשנות חוזה במסגרת פסק בוררות, הרי שאין מדובר בטעות יסודית ביישום הדין המצדיקה מתן רשות ערעור בפני בית משפט.

10.

יתרה מכך, לא מצאתי ממש בטענות המבקשים לגופו של פסק הבורר. באשר לטענת המבקשים כי המשיבה אחראית למספר הפרות יסודיות של החוזה, כפי שפורט באריכות בפסק הבורר, לא נגרם למבקשים כל נזק מהשיהוי במסירת דו"ח אפס לידם. גם באשר לטענת המבקשים על אודות התקן הקבלני של המשיבה נקבע כי לא נגרם כל נזק למבקשים. משכך, ברי כי אין מדובר בהפרות יסודיות של החוזה בין הצדדים.

סוף דבר, הבקשה נדחית. מאחר שלא נתבקשה תגובת המשיבה, אין צו להוצאות.