רע"א 6584/19 משה אברמוביץ נ. חברת סוטרה בע"מ

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט הבכיר א' ואגו ) בהפ"ב 22709-11-18 מיום 26.8.2019, שדחה את בקשת המבקש לאשר פסק בוררות שניתן על ידי הרב משה רוזנפלד (להלן: הרב רוזנפלד ).

1.

בין המבקש לבין המשיבה נכרת הסכם ביחס למקרקעין המצויים ביישוב נוה תמרים. אין מחלוקת בין הצדדים כי המבקש העביר למנהלי המשיבה סכום של מאות אלפי דולרים כחלק מעסקת המקרקעין.

2.

בין הצדדים התגלע סכסוך בקשר לעסקה, אשר נדון לפני הרב רוזנפלד. תיעוד של הסכם בוררות שנערך בין הצדדים, אם נערך, לא נשמר על ידי מי מהצדדים. ביום 29.1.2007 חתם הרב רוזנפלד על "פסק דין בעניין השקעה בנווה תמרים" (להלן: הפסק ). ביום 11.11.2018, כ-12 שנים לאחר מתן הפסק, הגיש המבקש בקשה לאישורו כפסק בוררות לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. ביום 5.12.2018, לאחר שנמחקה לבקשת המשיבה בקשה לביטול הפסק שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, הגישה המשיבה הודעה בהליך מושא הבקשה שכותרתה "בקשה לביטול פסק בורר". במסגרת הבקשה התנגדה המשיבה לאישור הפסק, בטענה שלא נחתם כלל הסכם בוררות בין הצדדים ובשל השיהוי הקיצוני שחל בהגשת בקשת האישור. עוד טענה המשיבה כי יש לבטל את הפסק מכוח עילות שונות הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ). המבקש טען לעומת זאת, כי מכיוון שהמשיבה לא הגישה את בקשת הביטול בדרך של המרצת פתיחה, כנדרש, אלא הסתפקה בהודעה במסגרת הליך האישור, אין להיזקק כלל לטענת ביטול לפי סעיף 24(1) לחוק הבוררות, שעניינה הסכם בוררות לאו בר-תוקף.

3.

ביום 26.8.2019, לאחר קיום הליך הוכחות ושמיעת עדים, ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, במסגרתו נדחתה בקשת האישור שהגיש המבקש ונקבע כי הפסק, ככל שמבוקש להגדירו כפסק בוררות - בטל. ראשית, בית המשפט דחה את טענת המבקש כי אין להידרש כלל לבקשת הביטול מכיוון שזו לא הוגשה כבקשת ביטול נפרדת ועצמאית מבקשת האישור. נקבע כי יש ליתן משקל לעובדה שהמשיבה הגישה תחילה בקשת ביטול נפרדת לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, אשר נמחקה כאמור. בנסיבות אלה, המחדל במעשיה של המשיבה הוא דיוני בעיקרו, וממילא אין לתת לו משקל רב מכיוון שההתנגדות לאישור פסק כללה גם נימוקים "חיצוניים" שאינם מצריכים הגשת בקשת ביטול נפרדת. עוד צוין, כי המבקש זנח טענה מקדמית זו במהלך ההליך וחזר עליה רק בסיכומי התשובה, דבר שעשוי להקים מניעות מהסתמכות עליה בתום ההליך.

4.

לגופם של דברים, בית המשפט קבע כי המבקש לא עמד בנטל, שאינו פשוט, להוכיח קיומו של הסכם בוררות על אף שאין בנמצא הסכם בכתב. על אף שחלק מהנוגעים בדבר, וביניהם הרב רוזנפלד, העידו כי הסכסוך אכן נמסר לבוררות של הרב, נמצא כי האמירות בקשר לקיומו של הסכם בוררות בכתב הן עמומות, וקרובות יותר להעיד על קיומו של מעין הסכם בעל-פה. תימוכין לכך נמצאו בין היתר בעובדה שבמסגרת הפסק אין אזכור להסכם בוררות בכתב ונכתב שם: "לאחר שנתבקשתי על ידכם להיות בורר ביניכם ... ולאחר שהסכמתי ...". כן ציין בית המשפט כי בטיוטת בקשת אישור מיום 23.6.2009, אשר צורפה למכתב שנשלח מטעם המבקש למשיבה, לא נזכר דבר קיומו של הסכם בוררות וכל שנכתב הוא כי "הצדדים פנו לבורר מוסכם מר משה רוזנפלד על מנת שיפסוק בסכסוך בין הצדדים". בנסיבות אלה, מצא בית המשפט כי אינו יכול לקבוע פוזיטיבית שאכן היה בין הצדדים הסכם בוררות או הסכם בכתב, כנדרש בחוק הבוררות, והנסיבות אף מצביעות על כך שלא היה מסמך כאמור. על כן, נקבע כי הפסק אינו ניתן לאישור מכיוון שלא ניתן על ידי בורר כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הבוררות ובין הצדדים לא היה הסכם בוררות בר-תוקף.

מכאן הבקשה שלפנַי.

5.

בתמצית, המבקש טוען כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר נדרש לבקשת הביטול למרות שלא הוגשה בהתאם להוראות חוק הבוררות. עוד נטען כי אף אם היה ממש בקביעתו של בית המשפט כי לא הוכח קיומו של הסכם בוררות, אין בכך כדי לאיין את סמכותו של בית המשפט לאשר את הפסק מבלי לדון כלל בטענה כי המשיבה הייתה מנועה מלהעלות טענה זו. מעבר לכך, טען המבקש נגד קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות שקבע בית המשפט המחוזי, ובראשן הקביעה שככל הנראה לא נחתם הסכם בוררות בכתב בין הצדדים. לבסוף, נטען כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר לא דן בהוראת סעיף 26(א) לחוק הבוררות, הקובע כי בית המשפט רשאי לדחות בקשת ביטול פסק בוררות על אף קיומה של אחת מעילות הביטול אם היה סבור שלא נגרם עיוות דין.

6.

לאחר עיון בבקשה ובנספחים שצורפו לה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה. כידוע, רשות ערעור על החלטות ופסקי דין של בית המשפט המחוזי בענייני בוררות אינה ניתנת כעניין שבשגרה, אלא רק במקרים חריגים המעוררים שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או במקרים בהם התערבותו של בית משפט זה נדרשת לשם מניעת עיוות דין או משיקולי צדק (ראו לדוגמה: רע"א 7201/18

מודן נ' מכבי שירותי בריאות (28.10.2018) ). בענייננו, לא מצאתי כי הבקשה דנא עומדת באמות מידה אלה ודי בכך להוביל לדחייתה.

7.

למעלה מן הצורך ובתמצית, אציין כי בית המשפט המחוזי קבע – בצדק – כי טענת המשיבה לאי קיומו של הסכם בוררות היא טענה "חיצונית" לחוק הבוררות. זאת, לעומת טענה לביטול פסק בוררות לפי סעיף 24(1) לחוק הבוררות הדן בהסכם בוררות קיים, אך נעדר תוקף (ראו: סמדר אוטולנגי בוררות דין ונוהל 992-987 (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005)) . על כן, בניגוד לטענת המבקש, אין כל מניעה להעלותה במסגרת תגובה לבקשה לאישור פסק בוררות, אף מבלי להגיש בקשה נפרדת לביטולו (ראו: רע"א 2979/98 ליפא י' קמינר עו"ד נ' אמנון בן-משה , פ"ד נב(4) 274, 277 (1998); רע "א 2488/14 ניר יוסטר, עו"ד נ' גיא סגלוביץ, עו"ד , פסקה 17(ב) (31.12.2014)). שעה שנשמט קו טיעון זה של המבקש, יתר טענותיו הינן ערעוריות באופיין ומתייחסות לאופן יישומו של בית המשפט המחוזי את ההלכות שנקבעו בפסיקת בית משפט זה על עובדות המקרה הקונקרטי. טענות אלה אינן מצדיקות הענקת רשות ערעור.

8.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.