רע"א 8586/16 רע"א 8586/16

לפנַי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט כ' מוסק ) ברע"א 29803-10-15

מיום 3.8.2016 אשר דחה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (השופטת

ע' כהן ) בה"פ 5073-05-13 מיום 27.8.2015, בו נדחתה בקשת המבקש לביטול פסק הבוררות (הבורר מ' שפרן )

אשר ניתן במסגרת הליך בוררות שנוהל בין הצדדים.

רקע

1.

המבקש והמשיבים 1 ו-2 התקשרו בהסכם להקמת המשיבה 3, היא חברת א.פ.ד בע"מ (להלן: החברה ), במטרה להקים מרכז מסחרי בעיר אלעד. נקבע כי המבקש יהיה מנהלה של החברה. בחודש יולי 2007 הגישו המשיבים 1 ו-2 תביעה לבית משפט השלום כנגד החברה והמבקש, וטענו, בין היתר, להתנהלות לקויה מצד המבקש כמנהל החברה. בד בבד הגישו המשיבים 1 ו-2 גם בקשה למתן צו מניעה זמני נגדו.

2.

במסגרת תגובתו לבקשה למתן צו מניעה זמני, עתר המבקש לעיכוב ההליכים בהתאם לסעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1986 (להלן: חוק הבוררות ), ולהעברת ההתדיינות בין הצדדים לבוררות. המשיבים 1 ו-2 התנגדו להעברת ההליך לבוררות, ואולם בדיון שנערך בבית משפט השלום ביום 11.7.2007, הצליחו הצדדים להגיע להסכמה באשר לניהול ההליך בבוררות, וכן הסכימו כי הרב נפתלי נוסבוים יקבע את זהות הבורר. בהמשך לכך, נבחר הרב מנדל שפרן לשמש כבורר (להלן: הבורר ).

3.

הליך הבוררות התנהל במשך שש שנים. יצוין, כי במהלכו, מונה רואה החשבון גרינהויז (להלן: רו"ח גרינהויז ) ככונס לנכסי החברה, תחילה באופן זמני, ולאחר מכן עד למתן פסק הבוררות הסופי. ביום 12.3.2013 ניתן פסק הבוררות, בו נקבע, בין היתר, כי המשיב 1 זכאי לקבל מהחברה סכום של 1,382,000 ש"ח בצירוף ריבית של ארבעה אחוזים לשנה מסוף חודש ספטמבר 2010, והמבקש חייב לחברה סכום של 217,002 ש"ח.

4.

המבקש לא השלים עם תוצאות פסק הבוררות, ופנה לבית משפט השלום בבקשה לבטלו. נטען על ידו, בין היתר, כי פסק הבוררות ניתן בהיעדר הנמקה; כי זכות הטיעון שלו נפגעה; כי פסק הבוררות ניתן בניגוד לדין תורה; כי פסק הבוררות ניתן לאחר שחלף המועד לנתינתו; וכי חלה פגיעה בכללי הצדק הטבעי. במהלך הדיונים העלה המבקש טענה נוספת, לפיה בית משפט השלום נעדר סמכות עניינית לדון בבקשתו, ועל כן יש להעבירה לבית המשפט המחוזי. בית משפט השלום דחה את הבקשה ואישר את פסק הבוררות. בית המשפט קבע כי משהעלה המבקש טענה לחוסר סמכות עניינית שנה וחצי לאחר פתיחת ההליך – אין מקום לקבלה. מעבר לכך, נקבע כי ההליך הועבר לבוררות נוכח הסכמה שהתגבשה בין הצדדים במהלך דיון בבית משפט השלום, ובטרם נדונה בכלל השאלה האם יש מקום לעכב את ההליכים מכוח סעיף 5 לחוק הבוררות, ועל כן הסמכות לדון בבקשה נתונה לו. יתר טענותיו של המבקש, באשר לתחולתן של עילות ביטול נוספות בהתייחס לפסק הבוררות, נדחו גם הן.

5.

המבקש הגיש ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, בו חזר על טיעוניו. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, וקבע כי ההליך הועבר לבוררות על ידי בית משפט השלום מכוח סעיף 79ב(א) לחוק בתי המשפט חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט ), ומשכך

הסמכות לדון בבקשה לביטול פסק הבוררות נתונה לו. מעבר לכך, נקבע כי בית משפט השלום נתן דעתו לסוגיית מינויו של רו"ח גרינהויז ככונס הנכסים ולסוגית הסתמכות הבורר על עמדתו, וכי לא נפל כל פגם בהחלטת בית המשפט באופן המצדיק התערבות בה.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי.

תמצית הטענות בבקשה

6.

המבקש טוען – באמצעות בא-כוחו, עו"ד חיים סודקביץ – כי הערכאה המוסמכת לדון בבקשתו לביטול פסק הבוררות היא בית המשפט המחוזי, ולא בית משפט השלום, וכי טענה זו הועלתה על ידו מיד לאחר שנתגלה לו אודות היעדר הסמכות. כן נטען, כי יש לבטל את פסק הבוררות בשל הטענות הבאות: מינויו של רו"ח גרינהויז ככונס נכסי החברה היה שגוי, נוכח העובדה שהמשיבים 1 ו-2 שכרו את שירותיו באותו ענין בטרם החל הליך הבוררות, ועל כן היה מצוי במצב של ניגוד עניינים מובנה; פסק הבוררות הוכרע דה-פקטו על ידי רו"ח גרינהויז, ולא על ידי הבורר; הבורר חרג מסמכותו משכלל בהחלטתו גם את החברה, אשר לא הייתה צד להליך הבוררות; פסק הבוררות ניתן בהיעדר הנמקה ובהיעדר מתן זכות טיעון הולמת למבקש ביחס לדו"חות החשבונאיים אשר הוגשו; ופסק הבוררות ניתן בניגוד לדין תורה.

דיון והכרעה

7.

לאחר שעיינתי בבקשת מתן רשות הערעור, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת אף מבלי להיזדקק לתגובת המשיבים.

8.

הלכה ידועה היא, כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים חריגים, בהם מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או במקרים בהם נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק או מניעת עיוות דין. משוכה זו גבוהה עוד יותר, עת עסקינן בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" על פסקי דין והחלטות של בתי המשפט בענייני בוררות [ראו: רע"א 5519/16 דנה נכסים א.מ. בע"מ נ' אר. אס. איי חברה לבניין בע"מ , פסקה 11 (10.10.2016)]. לא זו אף זו, הבקשה שלפנַי היא למעשה בקשה ב"גלגול רביעי", שכן הסכסוך הוכרע זה מכבר בהליך בוררות, ולאחר מכן פסק הבוררות אושר בבית משפט השלום ועבר את שבט ביקורתו של בית המשפט המחוזי [ראו: רע"א 6730/12 נפתלי נ' מרדכי , פסקה 4 (30.10.2012)]. ברור, אפוא, כי בנסיבות אלה תינתן רשות ערעור רק במקרים החריגים שבחריגים. הבקשה שלפנ ַ י אינה נמנית על אותם מקרים. היא אינה מעוררת שאלה עקרונית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, וכן לא מתעורר חשש שמא נגרם למבקש עיוות דין, באופן המצדיק מתן רשות ערעור, בייחוד נוכח העובדה שטענותיו של המבקש נשמעו והוכרעו הן בהליך הבוררות, הן בבית משפט השלום והן בבית המשפט המחוזי כערכאת ערעור.

עם זאת, ולמעלה מן הצורך, ראיתי לנכון להתייחס לטענת המבקש לפיה בית משפט השלום נעדר סמכות לדון בבקשתו לביטול פסק הבוררות. טענת חוסר הסמכות הועלתה על ידי המבקש לראשונה לאחר למעלה משנה וחצי ממועד פתיחת ההליך בבית משפט השלום, כאשר הוא עצמו הגיש את ההליך לערכאה זו. בית משפט השלום דן בטענת חוסר הסמכות והחליט לדחותה, ובית המשפט המחוזי הותיר הכרעה זו על כנה. גם אני סבור כי לא היה מקום לקבל טענה זו, אשר הועלתה כאמור זמן רב לאחר פתיחת ההליך, ולאחר שהתקיים דיון מלא וענייני בערכאה הדיונית, שהסתיים במתן פסק דין לגופו של עניין. קבלת טענה זו הייתה מובילה לביטול פסק דינו של בית משפט השלום וניהול הליך חדש בבית המשפט המחוזי. אין חולק כי זוהי תוצאה בלתי יעילה, אשר הייתה גוררת התדיינות ממושכת ומיותרת על חשבון זמן שיפוטי יקר [ראו לעניין זה: רע"א 4472/10 Proneuron Biotechnologies Inc. נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ , פסקאות כו-כז (6.10.2010); רע"א 4198/10 איבגי נ' גבאי , פסקה 21 (25.12.2012); רע"א 7393/16 בולג נ' פולמן , פסקה 35 (פורסם בנבו, 12.2.2017)]. יפים לעניינו, על דרך ההיקש, דבריו של השופט ת' אור בע"א 1049/94 דור אנרגיה (1988) בע"מ נ' חמדן , פ"ד נ(5) 820, 829 (1997): "נראה לי, שככל שמדובר במערכת בתי המשפט הרגילים, רצוי לקבוע כלל, שלאחר שבית-משפט דן בעניין ונתן פסקו, שוב לא תוכל לצוף ולעלות שאלת הסמכות העניינית בכל שלב נוסף של הדיון".

יתר על כן, ולמעלה מן הצורך, אציין כי גם קביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה בית משפט השלום קנה סמכותו לדון בעניין דנא מכוח סעיף 79ב(א) לחוק בתי המשפט, מקובלת עלי. נקבע כי הסכמת הצדדים לפנות להליך הבוררות נתגבשה במהלך הדיון שנערך לפני בית משפט השלום, ורק לאחר התערבותו. כך גם נקבע כי ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים היו הסכמות חדשות המנותקות מסעיף הבוררות הנכלל בהסכם המייסדים שנחתם ביניהם. קביעותיו אלה של בית המשפט המחוזי ניתנו לאחר דיון מעמיק, מפורט ומנומק, ואיני מוצא מקום להתערב בהן.

9.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית בזאת. משלא נתבקשה תגובת המשיבים, אין צו להוצאות.