רע"א 5519/16 דנה נכסים א.מ. בע"מ נ. אר. אס. איי חברה לבניין בע"מ

1.

לפנ ַ י בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ו' פלאוט ) ברע"א 4320-05-16 מיום 23.6.2016, אשר במסגרתו התקבלה בקשת רשות ערעור וכן התקבל הערעור שהגישה המשיבה על החלטתו של בית משפט השלום ברמלה (השופט ז' ימיני ) בת"א 1493-07-15 מיום 17.4.2016. במוקד המחלוקת בין הצדדים עומדת השאלה האם יש לעכב את ההליכים בתביעה שהגישה המבקשת כנגד המשיבה בבית משפט השלום, בהתאם לסעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ). בית משפט השלום דחה את הבקשה לעיכוב ההליכים, אולם בית המשפט המחוזי הפך את התוצאה וקבע כי יש לעכבם.

תמצית הרקע העובדתי ופסיקות בתי המשפט קמא

2.

המבקשת, חברת דנה נכסים א.מ. בע"מ, והמשיבה, חברת אר.אס.איי חברה לבניה בע"מ, הן בעלות זכויות בנכס המצוי ברחוב אבא הלל סילבר 1 בעיר לוד (להלן: הנכס ). בשנת 2004 חתמו החברות (להלן: הצדדים ) על הסכם שיתוף וחלוקה (להלן: הסכם שיתוף ) ובו הסכימו כי במקרה ויתגלעו ביניהן מחלוקות בכל הנוגע להסכם השיתוף, הן יפנו לבורר על מנת שיכריע במחלוקות.

3.

ואכן, בין הצדדים התגלעו סכסוכים שונים בגין ניהול הנכס והשיתוף בו, וביום 27.12.2012 ניתן פסק דין בתביעה שהתנהלה ביניהם במסגרת תא"ח 1902-11-12, ובו נקבע כי לאור הסכמת הצדדים, כל ההליכים התלויים ועומדים ביניהם, וכן ההליכים העתידיים ככל שיהיו, הנוגעים ליחסי השיתוף ביניהם, יתבררו בבוררות בפני השופט בדימוס שאול מנהיים (להלן: הבורר ). לאחר מכן פנו הצדדים אל הבורר וניהלו בפניו הליך בוררות.

4.

במקביל להליך הבוררות, הגישה המשיבה לבית משפט השלום תביעה כספית נוספת כנגד המשיבה בסך 2,000,000 ש"ח במסגרת ת"א 3806-04-14 (להלן: התביעה הכספית ). ביום 22.5.2014, ובמסגרת הליך הבוררות, הגיעו הצדדים להסכמה כי הליכי הבוררות יעוכבו עד להכרעת בית המשפט בתביעה הכספית, וכן הוסכם שאין בהסכמה זו כדי לגרוע מזכותם לנקוט הליכים משפטיים בנוגע לעילות שנוצרו לאחר הגשת התביעות בבוררות.

5.

בהמשך לכך, הגישה המבקשת לבית משפט השלום תביעה כספית נוספת (להלן: התביעה הכספית השנייה ) כנגד המשיבה, על סך של כ-800,000 ש"ח, בטענה כי המשיבה הפרה את חובותיה בגין שיתוף וניהול הנכס בכך שלא שילמה, בין היתר, את הוצאות וועד הבית ותשלומי הארנונה וכן כי היא מקבלת שלא כדין דמי אחזקה ישירות מחברת פלאפון, אך אינה מעבירה כספים אלו למבקשת. זוהי התביעה נשוא הבקשה שלפני.

6.

המשיבה הגישה לבית משפט השלום בקשה לעיכוב הליכים של התביעה הכספית השנייה, בהתאם לסעיף 5 לחוק הבוררות. בבקשה נטען, כי בניגוד לטענת המבקשת שהליך הבוררות בין הצדדים בוטל, למעשה הליך הבוררות תלוי ועומד, וזאת בהמשך לבקשה המוסכמת להשהות את הליכי הבוררות שהוגשה על ידי שני הצדדים ביום 22.5.2014, ואשר אושרה על ידי הבורר. על כן, ומכיוון שהתביעה הכספית השנייה נוגעת כולה ליחסי השיתוף בין הצדדים, טענה המשיבה כי יש לעכב את ההליכים בה עד לסיום הליכי הבוררות.

מנגד טענה המבקשת, כי המשיבה נהגה בחוסר תום לב בכך שמחד הגישה בעצמה תביעה לבית משפט השלום, ומנגד טענה לעיכוב הליכים בשל קיומו של הליך בוררות. עוד טענה המבקשת, כי המשיבה נקטה צעדים שנועדו לעכב ולהכשיל את הליכי הבוררות, וזאת על מנת להמשיך וליהנות מהכנסות שכר הדירה שהיא מקבלת מן הדיירים העושים שימוש בנכס.

7.

ביום 17.4.2016 דחה בית משפט השלום (השופט ז' ימיני ) את בקשת המשיבה לעיכוב ההליכים. בית המשפט מצא כי הליכי הבוררות מתנהלים בין הצדדים בעצלתיים, אם בכלל, ועל כן אין להם תרומה ממשית לפתרון המחלוקות ביניהם בזמן קצר. נוכח זאת, נקבע כי אין מקום להורות על עיכוב ההליכים בתביעתה של המבקשת.

8.

המשיבה הגישה בקשת רשות ערעור על ההחלטה לבית המשפט המחוזי. ביום 23.6.2016 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי (השופטת ו' פלאוט ), במסגרתו ניתנה רשות ערעור, והערעור התקבל לגופו. בית המשפט קבע כי התביעה שהגישה המבקשת עוסקת ביחסי השיתוף בין הצדדים, ונוכח הסכם השיתוף ותניית הבוררות בו, וכן נוכח פסק הדין מיום 27.12.2012, היה על הצדדים לפנות להליך בוררות לצורך בירור המחלוקות שעלו בתביעה זו. עוד קבע בית המשפט, כי בעניין דנן מתקיימים התנאים המפורטים בסעיף 5(א) לחוק הבוררות המצדיקים עיכוב ההליכים בבית משפט השלום, ועל כן שגה בית משפט השלום משקבע כי אין מקום לעיכוב ההליכים. בנוסף, בית המשפט המחוזי קבע כי בית משפט השלום לא בחן ולא נימק מהו אותו "טעם מיוחד" המנוי בסעיף 5(ג) לחוק הבוררות, המצדיק הימנעות מעיכוב ההליכים בתביעה, וכן כי לא נבחנה הטענה שבשלב זה עוכבו הליכי הבוררות בהסכמת הצדדים, ומשכך אין הם מתקיימים עד להכרעה בתביעה הכספית. עוד נקבע, שקביעת בית משפט השלום, כי הליכי הבוררות מתנהלים בעצלתיים, אינה עולה לכדי "טעם מיוחד" המצדיק הימנעות מעיכוב ההליכים. בית המשפט המחוזי קבע, אם כן, כי לא מתקיים כל "טעם מיוחד" המצדיק המשך ניהול התביעה בבית משפט השלום, ועל כן יש לבררה במסגרת הליכי הבוררות. בשולי הדברים, ציין בית המשפט המחוזי כי החלטתו של בית משפט השלום הייתה קצרה, לא מנומקת ולא נבחנו בה טענות הצדדים כנדרש.

נוכח האמור לעיל, קבע בית המשפט המחוזי כי יש מקום להורות על עיכוב ההליכים בתביעה שהגישה המבקשת עקב קיומו של הליך הבוררות בין הצדדים.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפנ ַ י.

תמצית בקשת רשות הערעור

9.

במסגרת בקשת רשות הערעור דנן, שבה המבקשת על הטענות שהעלתה בבית משפט השלום. לטענתה, המשיבה פועלת לעיכוב הליכי הבוררות, ולא עושה דבר על מנת לשלם את החוב אותו היא חבה. עוד נטען כי המשיבה מנצלת את התמשכות הליכי הבוררות על פני חמש שנים, ובמהלכן נהנית מהכנסות משכר דירה שהיא מקבלת ישירות מן הדיירים, ללא כל תשלום מצידה עבור הוצאות של שכר הדירה של המשרד בו היא יושבת וכן אי תשלום חשבונות מים וחשמל,

הוצאות ועד הבית ותשלומי הארנונה לגבי השטחים המשותפים. כמו כן, נטען כי המשיבה מקבלת שלא כדין דמי אחזקה ישירות מחברת פלאפון, אך אינה מעבירה כספים אלו למבקשת. בנוסף טוענת המבקשת, כי בית המשפט המחוזי שגה משלא נתן את דעתו להסכמה הברורה בין הצדדים כי הם רשאים לנקוט בהליכים משפטיים אחד כלפי השני בנוגע לעילות שנוצרו לאחר הגשת התביעות בבוררות. באשר לקביעה כי פסק דינו של בית משפט השלום היה קצר ולא מנומק; טוענת המבקשת כי היה על בית המשפט המחוזי להחזיר את ההחלטה לבית משפט השלום על מנת שזה יפרט וינמק את החלטתו.

דיון והכרעה

10.

לאחר עיון בבקשה, ובפסקי הדין של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, ללא צורך בקבלת תשובת המשיבה.

11.

בפני בעל דין המגיע לבית משפט זה בבקשת רשות ערעור, במסגרת "גלגול שלישי" על החלטות בענייני בוררות, עומדת משוכה כפולה אשר רק מקרים חריגים ביותר יצלחו אותה. ראשית , רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בענייני בוררות תינתן רק במקרים חריגים, בהם מתעוררת שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או במקרים בהם נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק או מניעת עיוות דין. הלכה זו חלה ביתר שאת כאשר עסקינן בהחלטה הנוגעת לעיכוב ההליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות אשר "אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בה אלא אם נפלה בה טעות של ממש " [ע"א 913/16 כלי נ' עציוני , פסקה 8 (21.4.2016). ראו גם: רע"א 3169/16 אדרעי נ' קיבוץ מנרה – אגודה שיתופית חקלאית בע"מ , פסקה 6 (20.6.2016)].

שנית , מדובר כאמור בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי", וכידוע בנסיבות אלו על בעל הדין לצלוח את משוכת הלכת חניון חיפה

ולהראות כי מתעוררת בעניינו שאלה בעלת חשיבות כללית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או שנדרשת התערבות של בית המשפט לשם מניעת עיוות דין [ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982). ראו גם: רע"א 1838/15 קדרון נ' שער הגבינות שיווק מזון בע"מ , פסקה 9 (31.3.2015); ע"א 1260/15 פלוני נ' פלוני , פסקה 10

(17.6.2015)]. כלל נוסף אשר השתרש בפסיקה וראוי להזכירו בענייננו, הוא כי "אין בהתערבותו של בית המשפט המחוזי בהכרעתו של בית משפט השלום, כשלעצמה, כדי להצדיק מתן רשות ערעור" [ע"א 3643/12 מג'ארבה נ' בן ששון , פסקה 9 (18.6.2012); רע"א 8841/12 מיטבחי מילניום בע"מ נ' ש. אנפה בע"מ , פסקה 9 (30.1.2013)].

הבקשה שלפנ ַ י אינה נמנית על אותם מקרים חריגים המצדיקים הענקת רשות ערעור בענייני בוררות ב"גלגול שלישי". הבקשה אינה מעוררת שאלה עקרונית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, ואף לא מתעורר חשש שמא נגרם עיוות דין כתוצאה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי. למעלה מן הצורך יצוין, כי ניתן ללמוד מהסכם השיתוף שנחתם בין הצדדים, וכן מפסק הדין של בית משפט השלום מיום 27.12.2012 ומהסכמת הצדדים מיום 22.5.2014 בדבר השהייה של הליכי הבוררות, שאכן הצדדים התכוונו לנהל את כל ההליכים, לרבות הליכים עתידיים, הקשורים ליחסי השיתוף ביניהם, בהליכי בוררות. משההחלטה לעכב את ההליכים בתביעה הכספית השנייה נתונה לשיקול דעתו הרחב של בית המשפט ומאחר שהיא סבירה בנסיבות העניין, בפרט בהתחשב במשוכה הכפולה שעל המבקשת לעבור, לא מצאתי הצדקה להתערב בה.

12.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.