פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
3169/16
לפני:
כבוד השופט י' דנציגר
המבקשים:
1.
מיכאל אדרעי
2. רעות קריצלר אדרעי
נ ג ד
המשיבים:
1.
קיבוץ מנרה – אגודה שיתופית חקלאית בע"מ
2. רשות מקרקעי ישראל
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 15.3.2016 בת"א 21669-02-16 שניתנה על
ידי כבוד השופט ע' טאהא.
בשם המבקשים: עו"ד
מאיר זנטי
החלטה
לפ נַ י בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט
ע' טאהא ) בת"א 21669-02-16 מיום 15.3.2016, במסגרתה התקבלה בקשת המשיבה 1 לעיכוב הליכים מכוח סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968
(להלן: חוק הבוררות ) .
רקע והליכים קודמים
1.
ביום 13.8.2015 נחתם בין המבקשים למשיבה 1 "הסכם חברות" המסדיר את תנאי קבלתם של המבקשים כחברים בקיבוץ מנרה. בד בבד עם החתימה על הסכם החברות נחתם בין הצדדים "נספח דיור" (להלן: ההסכם ),
במסגרתו התחייבה המשיבה 1 להעמיד לרשות המבקשים בית הבנוי על יחידת קרקע בשטח קיבוץ מנרה. בתמורה התחייבו המבקשים לשלם סכום של 424,000 ש"ח. סעיף 8 להסכם כלל תנית בוררות. בשל מחלוקת שהתגלעה בין הצדדים תבעו המבקשים את המשיבה 1 בטענה כי בבית שהתחייבה לשפץ עבורם התגלו ליקויים חמורים הנאמדים במאות אלפי שקלים.
על כן, עתרו המבקשים למתן צו עשה המורה למשיבה 1 למסור להם את החזקה בבית ולאפשר להם להמשיך ולשפצו בעצמם, וכן תבעו פיצוי כספי בגין הפרת ההסכם הנטענת. בד בבד עם הגשת התביעה, הגישו המבקשים בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבה 1 לבצע כל דיספוזיציה במצב הזכויות בנכס עד להכרעה במחלוקת שהתגלעה בין הצדדים. המשיבה 1 הסכימה למתן צו המניעה הזמני ובמקביל הגישה בקשה לעיכוב הליכים נוכח תנית הבוררות שבהסכם.
החלטת בית המשפט המחוזי
2.
המבקשים התנגדו לבקשה לעיכוב הליכים בהתבסס על ארבע טענות מרכזיות. ראשית , המבקשים טענו כי המשיבה 1 דחתה דרישה מוקדמת שלהם להפנות את הסכסוך להליך של בוררות ומשכך היא מנועה מלבקש עיכוב הליכים, נוכח האמור בהוראת סעיף 5 לחוק הבוררות. שנית , נטען כי ניהול בוררות יהיה בלתי יעיל מאחר שכל החלטה שתינתן על ידי הבורר תהא בלתי אכיפה נגד המשיבה 2, שהיא הגוף המוסמך להכריע בסוגיית זכאותם של המבקשים לקבל לרשותם את המגרש והבית הבנוי עליו.
שלישית , המבקשים טענו כי ההסכם מכפיף כל החלטה של הבורר להחלטותיה של האסיפה הכללית של הקיבוץ ובגין כבילה זו של שיקול דעתו של הבורר, הוא חסר כל תוקף. רביעית , נטען כי תנית הבוררות משחררת את הבורר מדיני הראיות ומהדין המהותי, בעוד שהסכסוך במקרה דנן מחייב שמיעת ראיות על פי החוק.
3.
בית המשפט המחוזי דחה כל אחת מטענות המבקשים. ראשית , נקבע כי המשיבה 1 כלל לא התנגדה לקיום בוררות. יתרה מכך, נקבע כי במכתב מיום 8.12.2015, אשר הועבר על ידי בא-כוח המשיבה 1 לבא-כוח המבקשים, עולה כי המשיבה 1 ביקשה לכבד את הקבוע בתנית הבוררות. כן נקבע כי בעובדה שמכתב זה לא הוזכר על ידי המבקשים בשום צורה יש מידה מסוימת של חוסר תום לב. שנית , בית המשפט קבע כי הטענה בדבר חוסר נפקותו של פסק בוררות עתידי בהתייחס למשיבה 2 היא חסרת בסיס ואף מועלית בחוסר תום לב מובהק. זאת, מאחר שהסכסוך שבין הצדדים הוא סכסוך פנימי ואינו נוגע כהוא זה למשיבה 2, שעה שטרם החל כל הליך לשיוך דירות בקיבוץ. זאת ועוד, נקבע כי גם טענתם השלישית
של המבקשים אינה יכולה לעמוד. זאת, מאחר ש מדובר בסכסוך מסחרי גרידא, ללא כל קשר למוסדות הקיבוץ ולהחלטות האסיפה הכללית שלו, כך שלא ניתן לטעון כי הבורר שימונה יהיה כבול בשיקול דעתו. כן נקבע כי טענה זה אף אינה מתיישבת עם טענת המבקשים, כי הם היו מוכנים להעברת הסכסוך להליך של בוררות לפני הגשת התביעה .
רביעית , נקבע כי אין ממש בטענה כי עצם שחרור הבורר מהדין המהותי ומדיני הראיות מצדיק את אי העברת הסכסוך לבוררות. לפיכך, קיבל בית המשפט את בקשת המשיבה 1 לעיכוב הליכים כאמור.
טענות הצדדים בבקשה
4.
המבקשים שבים ועומדים על ארבע הטענות אותן העלו לפני בית המשפט המחוזי, תוך שהם טוענים כי בקשתם דנן מעוררת שאלות עקרוניות וחורגת מעניינם הפרטני.
דיון והכרעה
5.
לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להיזקק לתשובת המשיבים.
6.
כידוע, מתן רשות ערעור בענייני בוררות תינתן במשורה ובמקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה עקרונית , משפטית או ציבורית, החורגת מדלת אמות עניינם הפרטי של הצדדים, או במקרים שבהם נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק או מניעת עיוות דין [ראו: רע"א 5067/09 שרבט נ' שרבט , פסקה 26 ( 3.1.2011 ); רע"א 7443/12 שרבט נ' שרבט , פסקה 7 (23.4.2013)] . יתרה מכך. כאשר מדובר בהחלטה הנוגעת לעיכוב ההליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, על המבקש רשות לערער להוסיף ולשכנע כי מדובר בהחלטה אשר נפלה בה טעות של ממש [ראו למשל: רע"א 4809/15
בונייך בניה פיתוח והשקעות בע"מ נ' מאיר ,
פסקה 6 והאסמכתאות שם (16.7.2015); רע"א 4229/15 ברזסקי נ' רוזנטל ,
פסקה 10 (10.11.2015)]. הבקשה דנן רחוקה עד מאוד מלעמוד במשוכה זו. אותן "שאלות עקרוניות" שלטענת המבקשים בקשתם מעוררת עוסקות כולן בתוקפה הפרטני של תנית הבוררות במסגרת ההסכם בעניינם, ונוכח התנהלותם הקונקרטית של הצדדים. בבחינת למעלה מן הצורך, אציין כי דין הבקשה להידחות גם לגופה. סבורני כי במקרה דנן מדובר בתנית בוררות שרירה וקיימת וכי אין בטענות המבקשים כדי לפגוע – ולוּ במאומה – בתוקפה. המכתב מטעמה של המשיבה 1 מיום 8.12.2015
אל המבקשים מצביע בצורה ברורה על רצונה לכבד את תנית הבוררות הקבועה בסעיף 8 להסכם. ניסיון המבקשים להתעלם ממכתב זה בעת התנגדותם לבקשה לעיכוב הליכים הינו חסר תום לב וממילא אינו יכול להועיל להם. יתר קביעותיו של בית המשפט המחוזי מקובלות עלי גם כן במלואן.
סוף דבר
7.
הבקשה נדחית בזאת. משלא נתבקשה תשובה, איני עושה צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ד בסיון
התשע"ו (20.6.2016).
ש
ו פ ט