רע"א 5774/12 יהודה פלח נ. עו"ד יוסי דרור כונס בית מגורים

א.

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת שטופמן) ברע"א 44622-12-11 מיום 8.7.12, בה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב (השופט סובל) ברצ"ע 6342-12-11 מיום 19.12.11, במסגרתה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים על החלטתו של רשם ההוצאה לפועל (הרשם נועם רף) אשר דחה את בקשתם של המבקשים לבטל את החלטתו מיום 10.11.11 בה אושרה מכירה של נכס שבבעלותם לצד ג'.

רקע והליכים

ב.

המבקשים 2-1 הם בעלים של בית מגורים (להלן הנכס ). המשיב 1 - הוא כונס בית המגורים. המשיב 2 - בנק לאומי למשכנתאות בע"מ, הוא הזוכה. המשיב 3 הוא הקונה.

ג.

המבקשים חבים למשיב 2 סך של 800,000 ₪. במסגרת זו, הגיש כונס הנכסים לרשם ההוצאה לפועל (ביום 30.10.11) בקשה לאישור מכירת הנכס לצד ג' בסך 3,400,000 ₪. הרשם קבע (החלטה מיום 30.10.11) כי הבקשה תועבר לתגובת המבקשים תוך 10 ימים מקבלתה. למבקשים ניתנה הזכות לפדות את הנכס ולשלם את חובם במסגרת זמן זו. ביום 10.11.11, בהיעדר תגובה מן המבקשים, אישר רשם ההוצאה לפועל לבקשת הכונס את המכר. ביום 15.11.11 הודיעו החייבים לרשם על רצונם לפדות את הנכס וביקשו כי יבטל את החלטתו מיום 10.11.11 בה אושר מכר הנכס לצד ג'. נטען, כי ההחלטה מיום 30.10.11 הגיעה למשרדו של בא כוחם רק ביום 14.11.11. רשם ההוצאה לפועל דחה טענה זו (החלטה מיום 1.12.11) על יסוד אישור שהציג הכונס בדבר מסירתה של ההחלטה מיום 30.10.11 במשרדו של בא כוח המבקשים ביום 31.10.11. בנוסף, בקשת המבקשים לפדיון הנכס נדחתה גם לגופה. המבקשים טענו כי הם "פועלים כעת כדי להשיג משכנתא ועושים סקר שוק אך כמובן שעשרה ימים אינם זמן סביר ובודאי שלא ניתן להתארגן בתחום זמנים זה. על כן מבוקש לאשר 90 יום לצורך השגת מקורות מימון". אולם הרשם סבר, כי אין מדובר בהודעת פדיון שכן אין סיפק בידי המבקשים לגייס את הסכום המבוקש (2 מיליון ₪), בין היתר, כיון שכנגד המבקש 1 עומדים 33 תיקי הוצאה לפועל (לא כולל תיקי משכנתא) בסך כולל של 15,000,000 ₪ וכנגד המבקשת 2 עומדים תיקים שסכומם המצטבר עומד על 1.4 מליון ₪ (לא כולל תיקי משכנתא). הרשם ראה בהודעת המבקשים לפדיון הנכס דרך לעכב את המכר, ללא בטוחה שתאפשר זאת.

ד.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית משפט השלום. בית המשפט (השופט סובל; החלטה מיום 19.12.11) דחה את הבקשה מן הטעמים שבהחלטתו של הרשם. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע המכר. הבקשה לעיכוב ביצוע המכר נדונה בבית המשפט המחוזי (השופטת גנות) ונתקבלה. בית המשפט הורה על עיכוב ביצוע המכר למשך 45 יום, כדי לאפשר למבקשים לפדות את הנכס. על החלטה זו, לעניין עיכוב הביצוע, הוגשה בקשת רשות ערעור מטעם המשיבים לבית משפט זה – רע"א 130/12; הבקשה נדונה כערעור והתקבלה ביום 13.2.12 (כפי שיפורט בהמשך). במקביל, הבקשה לרשות ערעור על החלטת השופט סובל נדונה בפני בית המשפט המחוזי (השופטת שטופמן; החלטה מיום 8.7.12). המבקשים חזרו על טענותיהם והוסיפו, כי כונס הנכסים לא המתין 10 ימים כפי שהורה בית המשפט, אלא 9 ימים. כן נטען, כי בין כונס הנכסים לבין צד ג' "נרקמה קנוניה", לפיה אותו צד ג', שאינו "מציע אמיתי" אלא מתווך, עשה יד אחת עם הכונס לשם מכירת הנכס לצד ד' בסכום של 6 מליון ₪; אולם בדיון בפני בית המשפט נזנחה טענת הקנוניה. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור מן הטעם שלא ראה ליתן רשות ערעור בגלגול שלישי. לגופו של עניין, בית המשפט אמנם קיבל את הטענה כי היה על הכונס להמתין יום נוסף טרם הגשת הבקשה לאישור המכר, אולם קבע, כי לא היה בכך כדי לשנות מן העובדה שלא היה מקום לבטל את אישור המכר לצד ג'. הוטעם, כי הודעתם של המבקשים לפיה בכוונתם לפדות את הנכס אין בה ולא כלום, ומטרתה היתה "לדחות את הקץ ולמנוע, שוב, את מימוש הנכס". לפיכך נדחתה בקשת רשות הערעור.

הבקשה

ה.

המבקשים חזרו בבקשתם על עיקרי טענותיהם מן הערכאות הקודמות. נטען, כי כונס הנכסים לא המתין עשרה ימים כנדרש (סעיף 9 לבקשה) ואף לא מסר למבקשים את החלטת הרשם לאישור המכר וכן העתק מבקשתו שלו לאישור המכר (סעיף 13 לבקשה). עוד נטען, כי כונס הנכסים הטעה ביודעין ובמכוון בהקשר לוח הזמנים את רשם ההוצאה לפועל (סעיפים 15-14 לבקשה). עוד נטען, כי היה על הרשם לאפשר למבקשים פרק זמן של 90 ימים כבקשתם, בדומה לשהות שניתנה לצד ג' לשם גיוס הסכום (סעיפים 22-21 לבקשה). ועוד נטען, כי טעה בית המשפט המחוזי משקיבל את הטענה לפיה טעה הרשם בכך שהקדים ביום אחד את אישור המכר, היה עליו לקבוע כי החלטתו של הרשם בטלה מעיקרא (החל מסעיף 72 לבקשה). נטען גם, כי במניין 10 הימים על פי החלטתו של הרשם, לא נדרשו המבקשים בהכרח לפדות את הסכום, שכן על פי ההחלטה ניתנה להם הזכות לעתור כנגדה, או לפדות את הנכס; לשיטתם, בכך שעתרו כנגדה (בהודעה מיום 15.11.11), פטרו עצמם מן החובה לפדות אותה. כן נתבקש לעכב את הליכי הפינוי. לחילופין נטען, כי היה על הרשם לבחון את זכאותם לדיון חלופי בהתאם להוראת סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל.

דיון והכרעה

ו.

בבקשה, המתפרסת על פני 38 עמודים, תקפו המבקשים בכל דרך אפשרית את התנהלותו של כונס הנכסים וטענו בכל לשון, כי הטעה את רשם ההוצאה לפועל ואת יתר הערכאות השיפוטיות. בהקשר זה ציין בית המשפט המחוזי, כי "מן הראוי לציין כי בא כוחם של המבקשים לא חזר בפניי, בישיבת יום 9.2.12, על טענותיו בעניין ה'קנוניה' שנרקמה לטענתו בין כונס הכנסים לבין הרוכש. וטוב שכך. סבורה אני כי טענה זו נטענה בעלמא, ללא כל תימוכין ואין לי כל אפשרות להתייחס אליה...". המדובר בבקשה למתן רשות ערעור בגלגול רביעי, ודומה כי אין צורך לחזור בפירוט על ההלכה הנהוגה לעניין זה, שמשמעה "במשורה שבמשורה". היה על המבקשים למקד את טענותיהם כך שיעמדו בתנאי ה"מסננת המשפטית" של הלכת חניון חיפה (רע"א 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) , פ"ד לו(3) 123) בגרסתה "המחמירה" בגלגול רביעי (ראו בר"ש 9092/10 עו"ד איטח אהרון נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין (לא פורסם); בר"ש 5568/12 המבורגר נ' ועדת האתיקה (לא פורסם) ; רע"א 9885/06 שלטי הגליל מ.ס (1996) בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ – סניף כרמיאל (לא פורסם)). מקרה זה במובהק אינו מאלה שלגביהם יינתן גלגול שיפוטי רביעי.

ז.

המבקשים טוענים כי הרשם הטעה את רשם ההוצאה משלא עמד במניין הימים הדרוש עד לדרישת אישור המכר, וכי משקיבל טענה זו היה עליה לראות את אישור המכר כבטל. בית משפט זה נתן דעתו לדברים אלה, במותב תלתא, זה מכבר ברע"א 130/12 שדנה בהחלטת בית המשפט המחוזי לעניין עיכוב הביצוע:

"אף לגופו של עניין, לטעמנו, לא היה מקום לקבל את בקשת המשיבים למצות את זכותם לפדות את הנכס, ולפיכך יש לקבל את הערעור. ראשית, כאמור, בהחלטת רשם ההוצאה לפועל נקבע כי הוצג בפניו אישור מסירה להחלטה מיום 30.10.2011, לבא-כוח המשיבים עוד ביום 31.10.2011. לפיכך, נדחתה טענת המשיבים כי מכירת הנכס אושרה במעמד צד אחד מבלי להמתין לתגובתם. בית משפט השלום, חזר אף הוא על אותה קביעה עובדתית ודחה את טענות המשיבים בהקשר זה. אלא, שבית המשפט המחוזי לא קיבל קביעה זו והעדיף את עמדת המשיבים שלפיה קיבלו את ההחלטה רק ביום 14.11.2011, מבלי להתייחס כלל לאישור המסירה אליו התייחסו שתי הערכאות שקדמו לו. בנוסף, לא נימק בית המשפט המחוזי את קביעתו שלפיה הצעת המשיבים מיום 15.11.2011 היא 'הצעה אופרטיבית לפדות את הנכס'. זאת, בניגוד לקביעתו של בית משפט השלום שאימצה את מסקנת רשם ההוצאה לפועל, שלפיה כלל לא מדובר בהצעת פידיון, שכן אין בה ציון של מועדים לביצוע התשלום, מקדמה, או הצהרה על יכולת תשלום. לטעמנו, מסקנתו של בית משפט השלום בהקשר זה, כי ההודעה אינה אלא 'תרגיל מובהק בסחבת אין סופית לדחיית הקץ' היא מסקנה ראויה בנסיבות העניין שלא היה טעם מספק לסטות ממנה, בייחוד כאשר מדובר בהליכים הנמשכים על פני שנים רבות" (רע"א 130/12 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' פלח (לא פורסם) מפי השופט ג'ובראן).

ח.

למעשה, ההחלטות הנתקפות בבקשה נדונו איפוא במידה רבה לגופן בבית משפט זה, והבקשה הנוכחית מבקשת לפתוח מחדש את אשר הוכרע. דבר זה אינו בגדר האפשר. אין איפוא בבקשה הנוכחית כדי לשנות מן הטעמים שניתנו אז ולהצדיק רשות ערעור נוספת, בגלגול רביעי. בנוסף, לא מצאתי להידרש במסגרת זו לטענתם החלופית של המבקשים באשר לזכאותם הנטענת לדיון חלופי בהתאם להוראת סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, שלא באה בגדרה של החלטתו של בית המשפט המחוזי. למותר לציין כי בקשת רשות ערעור לבית משפט זה אינה ערכאת ערעור על החלטות הרשם.

ט.

בנסיבות, אין בידי להיעתר לבקשה למתן רשות ערעור, וממילא לבקשה לעיכוב ביצועו של הפינוי.