רע"א 794/16 רע"א 794/16

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 11.1.2016 ברע"א 55193-10-15 (כב' השופטת ב' בר-זיו ), בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה מיום 20.10.2015 ברע"צ 12547-10-15 (כב' השופטת מ' קלמפנר נבון ), אשר דחה בקשת רשות ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל (כב' הרשמת א' אזולאי חנוביץ ; להלן: הרשמת ) בתיק איחוד 08-99525-12-7, במסגרתה נדחתה בקשת המבקש לאישור הסדר פשרה ונקבע כי יש להמשיך בהליכי מכר זכויותיו של המבקש בנכס מקרקעין. עסקינן אפוא, בבקשת רשות ערעור ב"גלגול רביעי".

רקע והליכים קודמים

1.ביום 29.12.2005 נפתח על-ידי המשיב 1 (להלן: הזוכה ) תיק הוצאה לפועל נגד המבקש. בהמשך, במהלך שנת 2012, נפתח תיק איחוד נגד המבקש, במסגרתו מונה המשיב 3 ככונס נכסים (להלן: הכונס ) על מקרקעין שלמבקש יש בהם זכויות (להלן: המקרקעין ). כל זאת, לאחר שכבר בגדרי התיק הפרטני של הזוכה מול המבקש ביצע הכונס תפקיד זה, קיים הליך התמחרות והגיש בקשה לאישור מכר המקרקעין למשיב 2 (להלן: הקונה ), אשר הגיש את ההצעה הגבוהה ביותר תמורתם – 280,000 ש"ח. במסגרת תיק האיחוד, הגיש הכונס בקשה לאישור המכר אשר החל בתיק הפרטני מול הזוכה. ביום 15.9.2014 התקיים דיון בנוכחות הכונס, בא-כוח המבקש והקונה, ובסיומו ניתנה החלטה במעמד הצדדים לפיה נקבע כי יש להמשיך בהליכי מכירת המקרקעין לקונה. בהמשך, ובהתאם להוראות הרשמת, המציא הכונס למבקש הודעה במסירה אישית, במסגרתה ניתנה לו ההזדמנות לפדות את הנכס בסכום שאושר למכירתו (להלן: הודעת הפדיון ). המבקש לא הגיב להודעה. בהמשך, הגיש המבקש בקשה לאישור הסדר פשרה בינו ובין הזוכה ולפיו ישלם המבקש מידי חודש 10,000 ש"ח לתיק האיחוד והליכי הכינוס יבוטלו. הכונס בתגובה התנגד לאישור ההסדר וביקש להורות על המשך הליכי מכר המקרקעין.

2.ביום 21.9.2015 דחתה הרשמת את הבקשה לאישור הסדר הפשרה, לאחר שקבעה כי אישורו יהיה משום "העדפת נושים ברורה ומובהקת". באשר להליכי מכר המקרקעין נקבע, כי לא יתכן שהמבקש יחזיק בבעלותו זכויות במקרקעין בשווי 280,000 ש"ח למצער, כאשר גובה החוב בתיק האיחוד עומד על כמיליון ש"ח. בהקשר זה אף הובהר, כי לא הוגש כל ערעור על ההחלטה לאישור המשך הליכי המכר שניתנה כשנה קודם לכן, כאשר המבקש אף לא מימש את זכות הפדיון שניתנה לו. בנסיבות אלה נקבע, כי יש להמשיך בהליכי המכר שאחרת יהיה בכך משום פגיעה בלתי מידתית בקונה.

3.כלפי החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית משפט השלום. בבקשתו טען, בין היתר, כי יש להורות על ביצוע התמחרות חוזרת, בה יוכל להשתתף אף הוא, שכן לגישתו נרקמה קנוניה נגדו על-ידי הכונס, וכי התמורה שעל הקונה לשלם עבור המקרקעין אינה תואמת את שוויים. ביום 20.10.2015 דחה בית משפט השלום את הבקשה. בפסק הדין צוין, כי הבקשה מהווה למעשה השגה על ההחלטה מיום 15.9.2014 להמשך הליכי המכר, ולכן מדובר בניסיון מלאכותי להאריך את המועד לכך, כאשר זו כבר הפכה לחלוטה. נקבע, כי הליך ההתמחרות בוצע כדין, ועל-פי שומה עדכנית, ולכן יש לדחות את טענות המבקש ביחס לשווי המקרקעין, אשר לא נתמכו בשמאות מטעמו. בהקשר זה הובהר, כי אף טענות המבקש לעניין תרמית שביצע הכונס לא נתמכו בראיות מתאימות. נוכח האמור נקבע, כי החלטת הרשמת איזנה כראוי בין אינטרס המבקש להגנה על קניינו על-ידי השגת תמורה אופטימלית, לבין אינטרס ההסתמכות של הקונה, ועל כן אין מקום להתערב בה. לבסוף העלה בית המשפט תהיות באשר להתנהלות המבקש בתיק האיחוד המתנהל נגדו, כאשר זה מבכר שלא לפרוע חובותיו, אף שיש ביכולתו לעשות כן בהתאם להצהרותיו.

4.כלפי פסק דין זה הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, כמו גם בקשה לעיכוב ביצוע ובקשה להתיר לו לעיין בכל המסמכים שבידי הכונס. לאחר קיום דיון בבקשה לעיכוב הביצוע במעמד הצדדים, הורה בית המשפט על עיכוב ביצוע החלטת הרשמת ועל הגשת תגובות המשיבים, וזאת לאחר שהביע חשש באשר להקפדה על תקינות ההליכים בלשכת ההוצאה לפועל, בהתאם למסמכים שעמדו לפניו. ואולם, לאחר הגשת תשובות המשיבים לבקשת רשות הערעור, ביום 11.1.2016 דחה בית המשפט את בקשת המבקש, לאחר שהשתכנע כי אין בסיס לטענות המבקש בדבר העוול שנגרם לו, וכי כל מטרתו היא לעכב ולטרפד את מימוש המקרקעין שבבעלותו.

כלפי החלטה זו הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור דנא.

הבקשה

5.בבקשה דנא מבקש המבקש כי אורה על ביטול מכר המקרקעין, ולחלופין על עריכת התמחרות חוזרת בה ישתתף. בבקשתו שוטח המבקש טענות רבות הנוגעות הן לפגמים שנפלו לשיטתו בהליכים שהתנהלו בעניינו בלשכת ההוצאה לפועל, והן לאופן ההידרשות לבקשותיו בערכאות הקודמות. אפרט להלן בתמצית את עיקר טענות המבקש.

לטענתו, בא-כוחו בהליכי ההוצאה לפועל ייצג אותו באופן כושל ורשלני, כאשר כלל לא יידע אותו בדבר ההחלטה לאשר את המשך מכר המקרקעין בפרט, ובדבר שאר פרטי ההליך בכלל. עוד נטען, כי לאחר שהומצאה לו הודעת הפדיון, פנה המבקש לכונס על-מנת להסדיר את העניין והוא שהפנה אותו, בכוונת מרמה, לזוכה, לשם הגעה להסדר פשרה. בהקשר זה טוען המבקש, כי הליך המכר כולו היה בגדר קנוניה של הכונס והקונה נגדו, כאשר התמורה שנקבעה אינה מגיעה לכדי שליש מערך הזכויות במקרקעין. כמו כן, מצביע המבקש על פגמים שונים שנפלו בהליך ההוצאה לפועל. בין היתר, נטען כי הכונס לא יידע את המבקש על ניהול ההליכים בעניינו, בפרט לעניין מכירת המקרקעין. לגישתו, יש בפגמים עליהם הצביע כדי להצדיק את ביטול הליך הכינוס. לטענת המבקש, הערכאות הקודמות שדנו בבקשותיו, לא התייחסו לטענותיו לגופן ולא בחנו את הפגמים שנפלו בהחלטת הרשמת ובהליכים שקדמו לה. זאת ועוד, נטען כי בית המשפט המחוזי נתן את החלטתו ללא שאפשר למבקש להגיש תשובה לתגובות המשיבים תוך חריגה מסדרי הדין, וזאת לאחר שהמשיבים צרפו לתגובותיהם מסמכים חדשים עליהם התבסס בית המשפט בקביעותיו. לבסוף טוען המבקש, כי על בית משפט זה לקבל את הבקשה ולהתערב בקביעות הרשמת, משום שבקשתו מעלה שאלות עקרוניות, בין היתר, באשר לסמכותו של כונס נכסים בהליך הוצאה לפועל, כל זאת כאשר לגישתו מדובר במקרה חריג בו פעלה לשכת ההוצאה לפועל בניגוד לדין.

לשלמות התמונה יצוין, כי בגוף הבקשה דנא ביקש המבקש עיכוב ביצוע החלטת הרשמת.

דיון והכרעה

6.לאחר עיון בבקשה , באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף בלי שתתבקש תשובה, ומשכך אף מתייתר הצורך לדון בבקשת עיכוב הביצוע. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול רביעי" תינתן במשורה,

כאשר "צריכות לשרור נסיבות נדירות שבנדירות, קיצוניות ממש, כדי שערכאה שיפוטית רביעית תידרש לאותה מחלוקת" (רע"א 9885/06 שלטי הגליל מ.ס (1996) בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ , פסקה ד ( 18.3.2007 ) , וראו גם: רע"א 507/14 אוטמזגין נ' ברוקר , פסקה 4 (11.2.2014)) . במקרה דנא, לא מצאתי כי מתעוררת שאלה משפטית עקרונית או מתקיימות נסיבות חריגות שיש בהן כדי להצדיק התערבותו של בית משפט זה. יוטעם, כי התערבות מעין זו, בפרט כאשר ב"גלגול רביעי" עסקינן, לא נועדה, ככלל, לתקן טעויות פרטניות בתוצאת ההליך או באופן יישום הדין, ככל שהיו כאלה, אלא לפסוק ולהכריע בעניינים בעלי השלכות כלליות, מעבר לעניינם של הצדדים למחלוקת הקונקרטית. לפיכך, גם אם נפלה טעות בהחלטתה של הרשמת באופן שגרר עמו פגיעה במבקש, ואיני קובע כי כך הדבר, אין מקום לפתוח עתה בדיון מחודש במכלול.

7.למעלה מן הדרוש יצוין, כי המבקש, כאמור, מעלה טענות שונות ורבות, בין היתר, לעניין התרמית שבוצעה לטענתו על-ידי כונס הנכסים, הפגמים הרבים שנפלו בהליך מכר המקרקעין והתמורה הנמוכה שנקבעה בעבורם. עם זאת, כפי שאף ציין בית משפט השלום בפסק דינו, המבקש אינו מבסס טענותיו, ולא מביא ולו בדל של ראיה שתתמוך בהן. טענות המבקש נטענו בעלמא, מבלי שצירף את המסמכים הדרושים כדי לבססן או לאפשר בחינתן על-ידי בית המשפט. נוכח האמור, משסבור המבקש כי טענותיו לא נבחנו לגופן בערכאות הקודמות, אין לו אלא להלין על עצמו. לא-זו-אף-זו, דומה כי בבקשה דנא מנסה המבקש "לשפר" בצורה זו או אחרת את התנהלותו ואת בקשותיו הקודמות. כך למשל, בעוד שבערכאות הקודמות טען המבקש כי התמורה שנקבעה בעד המקרקעין נמוכה באופן משמעותי מערכם הריאלי, וזאת ללא חוות דעת שמאית שתבסס טענתו, בבקשתו הנוכחית מציין המבקש כי בהתאם לחוות דעת שמאית שערך, ערך המקרקעין עומד על 1,160,000 ש"ח נכון לשנת 2015. מהלך מעין זה אין בידי לקבל. לא רק שהמבקש מבקש להתייחס בהליך זה למסמך שלא בא זכרו בערכאות קודמות (כאשר יוזכר כי הוא שמלין על המשיבים שעשו זאת בבית המשפט המחוזי), הוא אף מבקש כי בית משפט זה יסתמך על אותה חוות דעת ללא שצירף אותה, ואך משום שציין כי זו קיימת.

בהקשר דומה יצוין, כי גם לו הייתי מוצא לקבל את טענות המבקש בדבר אי יידועו באשר להחלטה מיום 15.9.2014 הנוגעת לאישור מכר המקרקעין, ולייצוגו הרשלני בדיון שקדם להחלטה זו, איני רואה כי היה בכך כדי להביא להתערבות בית משפט זה. במסגרת הודעת הפדיון ששלח הכונס ושנמסרה למבקש במסירה אישית הובהר למבקש, כי מתקיים הליך מכר של המקרקעין, כאשר ניתנה לו האפשרות לפדות את הנכס על-פי ההצעה הגבוהה ביותר – בסך של 280,000 ש"ח, התמורה אותה הציע הקונה. המבקש לא פדה את המקרקעין, וחלף זאת פנה לערוך הסדר פשרה עם הזוכה על-מנת להביא לביטול הליכי הכינוס. עתה, ולאחר שקבעה הרשמת כי אין לאשר את הסדר הפשרה וכי הליכי המכר ימשכו, מבקש המבקש למעשה, כי תינתן לו בשנית האפשרות לפדות את המקרקעין, באופן שיש בו כדי לשפר את מצבו. עוד יובהר, כי אמנם לטענת המבקש בעקבות הודעת הפדיון הוא פנה לכונס, וזה האחרון הוא שהציע לו להגיע לפשרה עם הזוכה, כחלק מהתרמית בה נקט כלפיו, לגישתו. אך כאמור, גם לטענות אלו לא הביא כל ביסוס של ממש.

גם ביתר טענות המבקש לא מצאתי ממש, ובכלל זה בטענה לפיה לא התאפשר לו להשיב לתגובות המשיבים בטרם ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי, שכן אין למבקש רשות ערעור הזכות להשיב לתשובה ועליו לפנות בבקשה להתיר לו לעשות כן, מה שלא נעשה.

נוכח האמור, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה לא יעשה צו להוצאות.