רע"א 1191/12 נעימה אחמד נ. עיריית חיפה

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ב' בר-זיו) ברע"א 44023-09-10, אשר דחה בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום (כבוד השופטת ש' ברסלב). במסגרת הבקשה שבפניי מבוקש להורות על עיכוב פינויו של המבקש מן המקרקעין נשוא הבקשה.

1.

ביום 20.6.06 הגישה המשיבה תביעה בסדר דין מקוצר לפינוי וסילוק ידו של המבקש ממקרקעין שבבעלותה (להלן: המקרקעין ), בטענה שהוא פלש אליהם שלא כדין, והקים במקום מבנים בלתי חוקיים. ביום 7.5.07, לאחר שכתב התביעה הומצא למבקש שלוש פעמים באמצעות דואר רשום, ובכל הפעמים המכתבים חזרו כדואר שלא נדרש, ניתן על ידי בית משפט השלום (כבוד הרשמת ש' פומרנץ) נגד המבקש פסק דין בהעדר הגנה, לפיו עליו לפנות את המקרקעין. ביום 4.11.07 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין בטענה כי כתב התביעה לא הומצא לו כדין, וביום 30.1.08 עיכב בית המשפט את פינויו. ביום 3.6.08 נערך הדיון בבקשה לביטול פסק דין בנוכחות בא כוחו של המבקש ובהיעדר המבקש, שכן על אף שידע על קיומו של הדיון, הוא בחר שלא להתייצב אליו, וזאת מטעמים השמורים עמו. ביום 29.7.08, דחה בית משפט השלום (כבוד הרשמת ש' פומרנץ) את הבקשה, בקובעו כי ההמצאה הייתה לכתובת שהצהיר עליה בא כוחו של המבקש במהלך הדיון. המבקש ערער על ההחלטה, ובית משפט השלום (כבוד השופטת ע' חן-ברק) הורה על החזרת הדיון בבקשת ביטול פסק הדין להחלטת הרשמת במעמד המבקש. ביום 15.7.10 דחתה הרשמת את הבקשה פעם שנייה, לאחר שלא נמצא פגם בהמצאה. מעבר לנדרש, קבע בית המשפט כי המבקש לא צירף כל ראיה לביסוס טענתו בדבר זכויותיו במקרקעין. על החלטה זו הגיש המבקש ערעור.

2.

בית משפט השלום (כבוד השופטת ש' ברסלב) עיכב את ביצוע הפינוי ביום 6.9.10, אולם ביום 18.10.11 דחה את הערעור. נקבע שהוכח כי בוצעו מספר המצאות בדואר רשום כמצוות תקנה 475(2) ותקנה 495 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ) הן לכתובת בה מתגורר המבקש והן לכתובת עסקו. אולם, המבקש נמנע מלקבל את ההודעות ולא עמד בנטל להפריך את החזקה כי קיבל אותן. על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, והפעם לא ביקש לעכב את ביצוע הפינוי (כפי שעולה מהנספחים לבקשה שבפניי, ומהתיק האלקטרוני במערכת "נט-המשפט").

3.

בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ב' בר-זיו) דחה את בקשת רשות הערעור, בהחלטתו מיום 15.1.12. נקבע שהמקרה דנן אינו מעורר שאלה בעלת חשיבות כללית או ציבורית החורגת מעניינם של בעלי הדין ולא נדרשת התערבות למניעת עיוות דין, ומכאן שאין הצדקה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". למעלה מן הצורך, דחה בית המשפט את טענות המבקש לגופן, לאחר שלא מצא פגם בקביעותיו של בית משפט השלום.

4.

בבקשה שבפניי, טוען המבקש כי קיימת חובה מן הצדק לבטל את פסק דינו של בית משפט השלום, שכן, לשיטתו, הוכח שלא קיבל את כתבי התביעה. טענה זו מבוססת על העובדה שכתבי התביעה שנשלחו באמצעות דואר רשום חזרו כדואר שלא נדרש, וזאת מאחר שלטענתו הם נשלחו לכתובות הלא נכונות. בנוסף, סבור המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי עת ביטל את טענותיו בדבר זכויותיו במקרקעין על הסף, וזאת מבלי שניתנה לו הזדמנות ראויה לשטוח את טענותיו בעניין זה. עוד מבוקש להורות על עיכוב פינויו של המבקש מן המקרקעין.

5.

עיינתי בבקשה והגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים מיוחדים כאשר מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית רחבה, החורגת מהמחלוקת הפרטנית בין הצדדים להליך ( רע"א 123/82 חניון חיפה נ' מצת אור בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר עסקינן בבקשת רשות הערעור ב"גלגול רביעי", שכן עניינו של המבקש נידון בפני רשמת בית משפט השלום, בפני בית משפט השלום ובפני בית המשפט המחוזי, אשר דחה את בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש. יפים לעניין זה דבריו של השופט רובינשטיין ברע"א 9885/06 שלטי הגליל מ.ס (1996) בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ , פס' ד' להחלטה (לא פורסמה, 18.3.2007):

"צריכות לשרור נסיבות נדירות שבנדירות, קיצוניות ממש, כדי שערכאה שיפוטית רביעית תידרש לאותה מחלוקת. מעבר לנושא לעיצומו, מדיניות שיפוטית ולוא גם הליברלית ביותר, אינה יכולה ככלל להלום, בעומס שבו נתונים בתי המשפט, גלגול רביעי. ראוי שהמבקשים לפתוח הליך כזה – ואף אם חשים הם טרוניה - יתנו דעתם לזאת, ולא יכלו זמנם, ממונם וזמנו של בית המשפט."

לא מצאתי כי נסיבות נדירות וקיצוניות שכאלו מתקיימות במקרה דנן. ראשית , חלקה הארי של הבקשה עוסק בשאלה עובדתית מובהקת – לאילו כתובות נשלחו כתבי התביעה, והאם מדובר בכתובתו של המבקש. בית משפט זה מתבקש, אפוא, לדון ולהכריע מחדש במסכת עובדתית שהוכרעה על ידי רשמת בית משפט השלום ונידונה לאחר מכן בשתי ערכאות נוספות. הלכה היא כי בנסיבות אלה, הנטייה היא שלא להתערב בממצאים עובדתיים (רע"א 6594/06 אשכנזי נ' שר , פס' ד' להחלטה (לא פורסמה, 15.11.2006)). אדגיש כי הרשמת קבעה שכתבי התביעה נשלחו לכתובת מגוריו ועסקו של המבקש, בהן הודה במפורש. בנוסף, בית משפט השלום קבע כי שלוש הודעות הודבקו במקרקעין נשוא הבקשה.

שנית , השאלה המשפטית שמעוררת הבקשה שבפניי היא האם העובדה שאדם אינו דורש את דברי הדואר שנשלחים אליו בדואר רשום פוגעת בחוקיות ההמצאה. בקצרה אציין כי תקנה 475(2) ותקנה 495 לתקנות מאפשרות להמציא כתבי בי-דין באמצעות דואר רשום עם אישור מסירה, וכך נעשה. בנוסף, סעיף 57ג לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 מקים חזקה, הניתנת לסתירה, שמקום בו הדין מאפשר להמציא מסמך בדואר, אזי המצאה תיחשב ככזו שבוצעה כדין אם המען על המכתב היה כשורה ודמי המשלוח שולמו. דברים אלו נכונים הם על אחת כמה וכמה בבחינת קל וחומר כאשר עסקינן בהמצאה שנעשתה בדואר רשום עם אישור מסירה (ראו והשוו: ע"א 544/93 ראש עיריית טירת הכרמל נ' כהן , פס' 8 לפסק הדין (לא פורסם, 26.10.1993); ע"א 618/74 פאעור נ' קמיל , פ"ד כט(2) 682, 687 (1975)). שלוש הערכאות שדנו בעניינו של המבקש קבעו שלא עלה בידו להפריך חזקה זו, וקביעה זו אינה מצדיקה מתן רשות ערעור.

שלישית , המבקש דובק בטענתו כי מעולם לא קיבל את כתב התביעה נשוא הבקשה, ומכאן שיש לבטל את פסק הדין שניתן בהעדר הגנה. עם זאת, לאחר שלמד המבקש על קיומו של ההליך, והתקיימה במעמדו בקשה לביטול פסק הדין, לא שטח הוא ולו בדל של ראיה לביסוס טענותיו בדבר זכויותיו במקרקעין, מלבד אמירה לקונית שלא נתמכה בראיות, בנוגע להסדר להעתקת עסקו ממקומו הקודם עקב סלילת כביש. לא זו אף זו, גם במסגרת הבקשה שבפניי לא טרח המבקש להגיש ראיות שכאלו. בנסיבות אלה, ניראה כי למבקש לא קיימת הגנה של ממש בפני תביעת הפינוי, אלא שב הוא ומגיש בקשות כדי לדחות את פינויו, שכאמור נדחה במשך כארבע שנים וחצי.

הבקשה למתן רשות ערעור ולעיכוב ביצוע הפינוי, אפוא, נדחית. משלא התבקשה תגובה אין צו להוצאות.