רע"א 5633/18 אסמהאן בדראן נ. כונס הנכסים הרשמי

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט דאוד מאזן ) בתיק פש"ר 32200-06-17 מיום 24.6.2018 בגדרה נקבע כי אישורי המסירה אותם הגישה המבקשת אינם מהווים אישור מסירה כדין וכי יש לפעול להמצאת אישורי מסירה חדשים שיכללו את כל הפרטים של צו הכינוס, מספר תיק פשיטת הרגל ומועד הדיון.

רקע והליכים קודמים

1.

ביום 31.7.2017 ניתן צו כינוס לנכסי המבקשת, על פי בקשתה, והמשיב 2 מונה כמנהל המיוחד לנכסיה (להלן: "המנהל המיוחד" ). כמו כן, במסגרת הצו הושת על המבקשת תשלום חודשי בסך 600 ש"ח. ביום 30.8.2017 פורסמו ברשומות הודעות בדבר מתן צו הכינוס והזמנה לדיון בבקשת פשיטת הרגל.

2.

על פי הוראות צו הכינוס, היה על המבקשת להמציא את צו הכינוס בדואר רשום עם אישור מסירה לכל תיקי ההוצאה לפועל עליהם הצהירה, וכן לכל נושיה

(למעט אלה שפעלו נגדה במסגרת ההוצאה לפועל). כל זאת, בתוך 30 ימים ממועד קבלת הצו. המבקשת המציאה אישורי מסירה של דבר דואר לנושים, למעט המרכז לגביית קנסות, ואולם מתוך

7 נושים עליהם הצהירה המבקשת רק 2 הגישו תביעות חוב לאחר המצאת צו הכינוס. המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב השאלה האם אישורי המסירה שהומצאו על ידי המבקשת מהווים אישורי מסירה כדין.

החלטת בית המשפט קמא

3.

בית המשפט קמא קבע כי אישורי המסירה שהציגה המבקשת מהווים אישור של המצאת דבר דואר כלשהו לנושה, כאשר לא ברור מתוכו מהו הדבר שנמסר ומה מהותו. במקרה כזה, נקבע כי אישור המסירה אינו יוצר את הידיעה בפועל הנדרשת אצל הנושים. לפיכך דחה בית המשפט קמא את אישורי המסירה שצירפה המבקשת והורה לה לפעול להמצאת אישורי מסירה חדשים הכוללים את כל הפרטים של צו הכינוס, מספר תיק פשיטת הרגל ומועד הדיון.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

תמצית בקשת רשות הערעור

4.

המבקשת טוענת כי החלטת בית המשפט קמא מביאה לתוצאה בלתי אפשרית ובלתי מתקבלת על הדעת בהיותה חורגת מהוראות החוק והנוהג הקיים וכן מהוראות צו הכינוס שניתן בעניינה. המבקשת טוענת כי הוראות תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: " תקסד"א " ) וכן הוראות צו הכינוס שניתן בעניינה נעדרות כל התייחסות לעניין הוספת פרטים אשר חייבים להיכלל באישור המסירה, כגון מספר תיק פש"ר , סוג ההחלטה, מועד דיון וכיו"ב. יתר על כן, הוראת סעיף 24 לפקודת פשיטת רגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן: "הפקודה" ) מסתפקת בחזקת הידיעה מכוח הפרסום ברשומות. זאת ועוד, לגישת המבקשת הותרת החלטת בית המשפט קמא על כנה מהווה נזק כספי גדול לציבור החייבים במדינה, ומצריכה ביטול גורף של כל אישורי המסירה אשר הומצאו עד כה במסגרת הליכי פשיטת הרגל, ואשר אינם מהווים "אישור מסירה משפטי כדין" בהתאם להחלטת בית המשפט קמא.

5.

המנהל המיוחד סבור כי צדק בית המשפט קמא בהחלטתו כאשר אימץ את טיעוניו לפיהם על מנת שיוכל בעל התפקיד לגבש מצבת חובות ברורה וסופית, במקביל להקלות המשמעותיות שהתפתחו בפסיקה לעניין הארכת מועד להגשת תביעת חוב, קיימת חשיבות לסוג אישורי המסירה כדי להוכיח "ידיעה בפועל" של הנושים ולמנוע מצב בו "יופתעו" הצדדים על ידי נושים "מאספים" אשר יבקשו לעמוד על זכותם לאחר שיחלוף הזמן להגשת תביעת חוב. לגישת המנהל המיוחד, המטרה היחידה בבסיס הדרישה להמצאת אישורי מסירה משפטיים (הכוללים מספר תיק בית המשפט, שם המוטב, סוג הכתב ומועד הדיון), להבדיל מאישורי מסירה רגילים, הינה להשיג ככל הניתן, באמצעים מוכרים וסבירים, יציבות ויעילות בהליכי פשיטת הרגל הן עבור הנושים והן עבור החייבים. המנהל המיוחד סבור כי היכולת של נושה להתכחש לקבלת צו כינוס ולתוכנו עת מוצג אישור מסירה משפטי, להבדיל מאישור מסירה רגיל, הינה נמוכה באופן משמעותי. עוד טוען המנהל המיוחד כי החלטת בית המשפט אינה חורגת מהוראות הפקודה, שכן הפקודה מעניקה לבית המשפט הדן בהליכי פשיטת רגל סמכות רחבה ביותר, בין היתר בסמכותו לקבוע אילו אישורי מסירה נדרשים. לגישתו, במקום בו המבקשת הצהירה על קיומם של 7 נושים, אך רק 2 מתוכם הגישו תביעות חוב, הרי שיש חשיבות מיוחדת לגבש את מצבת החובות ככל הניתן, ולמנוע הגשת הליכים עתידיים שיש בהם כדי לעכב את ההליכים. לבסוף, המנהל המיוחד דוחה את שאר טענות המבקשת, הן לעניין הטענה כי החלטת בית המשפט קמא חורגת מהנוהג הקיים, הן לעניין הטענה בדבר השלכות רוחביות על ציבור החייבים והן לעניין הנזק הכספי שייגרם להם.

6.

המשיב 1, כונס הנכסים הרשמי (להלן: " הכנ"ר " ), סבור אף הוא כי אין להתערב בהחלטת בית המשפט קמא. אכן, הפקודה אינה דורשת המצאה בצורה מסוימת, אלא מסתפקת בחזקת הידיעה אשר קמה מכוח הפרסום ברשומות ובעיתונות, כנדרש בסעיף 24 לפקודה. עם זאת, לבית המשפט של חדלות פירעון קיימת סמכות רחבה באשר לאופן ההודעה וההזמנה של הנושים לדיון בבקשה לפשיטת רגל, ולכן יכול הוא לקבוע דרכי הודעה שונות ונוספות, כפי שיימצא לנכון בהתאם לנסיבות, וכפי שהדבר מתבצע באופן קבוע במסגרת ההוראות הנלוות לצו הכינוס. לפיכך, בנסיבות העניין דרישתו של בית המשפט קמא הינה במסגרת סמכותו הרחבה ובהתאם לשיקול דעתו, בפרט כאשר עולה ספק בדבר מהימנותם של אישורי המסירה שצורפו לתיק דנן.

7.

המבקשת בתשובתה לתגובות המשיבים טוענת כי אם המחוקק היה רוצה להסדיר מהו "אישור מסירה משפטי" הוא היה עושה כן, ולכן כל עוד פעלה המבקשת בהתאם ללשון החוק והוראות צו הכינוס שניתנו בעניינה, לא היה מקום לפסול את אישורי המסירה שצירפה. עוד טוענת המבקשת כי דרישת המנהל המיוחד על הנפקת אישור מסירה משפטי אין בה כשלעצמה לפתור את חששותיו בדבר התכחשות הנושים לתוכן צו הכינוס אשר מצוי בתוך המעטפה, שכן בשני המקרים המלל שכתוב על המעטפה יכול להיות שונה מהמסמכים אשר נמצאים בתוך המעטפה.

דיון והכרעה

8.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובטיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

9.

גדר המחלוקת בין הצדדים מתחלקת לשניים: בשלב הראשון, יש לבחון האם אישורי המסירה אשר צירפה המבקשת מהווים המצאה כדין בהתאם להוראות הפקודה ותקנות סדר דין האזרחי. בשלב השני, יש לבחון האם לבית המשפט קמא הייתה סמכות להורות למבקשת לבצע המצאה נוספת. בבואנו להכריע בשאלות אלה, יש להידרש לכללי ההמצאה של צו כינוס בהליכי פשיטת רגל ותכליתם.

10.

סעיף 24 לפקודה קובע כי משניתן צו כינוס תפורסם על כך הודעה ברשומות ובעיתונות אשר תפרט את שם החייב, מענו ומשלח ידו, יום מתן הצו, בית המשפט שנתנו ותאריך הבקשה (ראו גם תקנה 19 לתקנות פשיטת הרגל, תשמ"ה-1985 (להלן: "התקנות" )). תכלית הוראה זו היא יידוע כלל הצדדים הרלוונטיים באשר לצו הכינוס שניתן. שכן, סעיף 71(ב) לפקודה קובע תקופת זמן מוגדרת, בת 6 חודשים מיום מתן צו הכינוס, אשר במסגרתה יכול נושה להגיש את תביעת החוב (ראו גם: תקנה 76(א) לתקנות). משחלפה התקופה האמורה, לא יוכל נושה להגיש תביעת חוב, אלא ברשות הנאמן (או הכונס הרשמי בתפקידו כנאמן), מטעמים מיוחדים שיירשמו, ועל הנושה לשכנע כי "לא יכול היה" להגיש את תביעת החוב במועד שנקבע (סעיף 71(ב) לפקודה). בבסיס הוראת סעיף 71(ב) לפקודה מספר תכליות: ייעול וקידום הליך פשיטת הרגל; הגברת הוודאות של הצדדים להליך (החייב, הנאמן והנושים) בתוך פרק זמן סביר לגבי מצבת החובות של החייב וזהות נושיו , כדי שיוכלו, בין היתר, להעריך את מצבם ולגבש את עמדתם; וקידום האפשרות לסיום הליך פשיטת הרגל הן עבור החייב והן עבור נושיו (רע"א 3702/17 חג'אזי נ' מזור , פסקה 12 (27.6.2017); רע"א 8855/14 דבריקו נ' הנדל , פסקה 5 (29.3.2015) (להלן: "עניין

דבריקו " )).

11.

אם כן, נקודת המוצא היא כי הפרסום ברשומות ובעיתונות מקים חזקת ידיעה קונסטרוקטיבית של הנושים אודות מתן צו הכינוס. ואולם, עם השנים התגבשה בפסיקה הדעה כי אין מדובר בחזקה מוחלטת, ואף הנטל לסתור אותה אינו כבד, שכן קשה לדרוש מציבור הנושים לעקוב באופן שוטף אחר הפרסומים ברשומות ובעיתונים אודות צווי כינוס שניתנו (רע"א 9802/08 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה עיריית ירושלים נ' א.ר מלונות רותם (1994) בע"מ (בפירוק) , פסקה 17 (21.8.2012) (להלן: "עניין מלונות רותם" ); עניין דבריקו , פסקה 6). בהתאם, נקבע כי אומנם הפקודה אינה מטילה על החייב חובה פוזיטיבית לדווח לכל נושיו על מתן צו הכינוס נגדו , ואולם " חייב, נאמן או מפרק, המעוניינים באמת ובתמים לקדם את הליך חדלות הפירעון באופן יעיל והוגן, יכולים להשתמש בנתונים המפורטים בדוחות אלה

[ הערה: סעיף 25(א) לפקודה קובע כי תוך ממספר ימים ממתן צו הכינוס על החייב להגיש דו"ח על מצב עסקיו, ובו מפורטים בין היתר שמות נושיו

וחובותיו] כדי להודיע לנושים המצוינים בהם אודות ההליך ואודות מתן צו הכינוס או הפירוק. נושה שקיבל הודעה כזו יתקשה עד מאוד לסתור את חזקת הידיעה ולשכנע כי "לא יכול היה" להגיש את תביעת החוב שלו במועד, ועל כן כי זכאי הוא להארכת מועד. לעומת זאת, כאשר מדובר בנושה ששמו צוין בדוח ולא נשלחה לו הודעה מתאימה יתקשו הנאמן או המפרק להגן על טענה בדבר פגיעה בהליך כתוצאה ממתן הארכת מועד להגשת תביעת החוב, שכן מדובר בנושה ששמו והחוב כלפיו היו ידועים" ( עניין מלונות רותם , פסקה 17. אף יש הרואים בכך חובה הנובעת מהדרישה הכללית להתנהגות בתום לב במסגרת הליכי פשיטת רגל. ראו: בש"א (מחוזי חי') 8166/05 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה , פסקאות 17-18 (26.12.2005)). מיום 30.4.1983 משמעות הדבר היא כי כאשר ידוע על קיומם של נושים אשר יש חשש כי אינם מודעים להליך חדלות הפירעון ולצורך בהגשת תביעת חוב, וניתן בנקל ליידע אותם אישית בדבר צו הכינוס, מן הראוי לעשות כן, על אף שצו הכינוס פורסם ברשומות ובעיתונות כדין (ראו והשוו: רע"א 10999/08 אורטופדיה

בירו

בע"מ נ' יונגר , פסקה 6 (16.4.2009) ; עניין דבריקו , פסקה 7; ע"א 10483/07 אומטיים הפצה בע"מ נ' המשביר הישן בע"מ (בפירוק) ואח' , פסקה 17 (11.8.2008)).

12.

ואכן, ביום 31.7.2017, עת ניתן צו הכינוס למבקשת, קבע בית המשפט קמא כי על המבקשת לשלוח "בדואר רשום עם אישור מסירה הודעה על צו הכינוס הכוללת עותק ממנו לכל נושי[ה]" (פסקה ט"ז להחלטה). המבקשת פעלה על פי הוראות הצו, ובמובן הזה הצדק עמה ולא ניתן לומר שאישורי המסירה ששלחה אינם כדין, שכן היא פעלה לפי הוראת בית המשפט ואין בחקיקה הרלוונטית כל דרישה מיוחדת כמו זו שציין בית המשפט קמא לעניין המצאה בדואר. ודוק, תקנות 475(3), 476 ו-496 לתקסד"א (ה חלות בהליכי פשיטת רגל מכוח תקנה 2 לתקנות פשיטת רגל) מאפשרות להמציא כתבי בי-דין באמצעות דואר רשום עם אישור מסירה, וכך עשתה המבקשת בענייננו. כמו כן, תקנה 497 לתקסד"א קובעת כי בית המשפט רשאי לראות כתב שהומצא בדואר רשום כאילו הומצא כדין ואת התאריך המסומן באישור המסירה כתאריך ההמצאה. בנוסף, סעיף 57ג לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 מקים חזקה הניתנת לסתירה לפיה מקום בו הדין מתיר להמציא מסמך בדואר, אזי יראו בהמצאה ככזו שבוצעה כדין אם המען על המכתב הוא כשורה ודמי המשלוח שולמו. משאלו הם פני הדברים, קל וחומר שיש לראות בהמצאה שנעשתה באמצעות דואר רשום עם אישור מסירה כהמצאה שבוצעה כדין (ראו: ע"א 544/93 ראש עיריית טירת הכרמל נ' כהן , פסקה 8 (26.10.1993); רע"א 1191/12 אחמד נ' עיריית חיפה , פסקה 5 (15.3.2012)).

13.

עם זאת, בעניין דנן, בו מדובר על מספר לא גדול של נושים, ומשמצא הנאמן כי מרביתם לא הגיבו להמצאה שבוצעה על ידי המבקשת (המבקשת הצהירה על קיומם של 7 נושים, שעה שרק 2 הגישו תביעות חוב), היה בית המשפט רשאי להורות על שימוש בכל דרך אחרת שתיראה לו, באופן שיאפשר לנושים ללמוד על קיומו של צו הכינוס ותהא להם האפשרות להגיש תביעת חוב (ראו והשוו: תקנה 498(א)(3) לתקסד"א ). זאת, על מנת להבטיח לצדדים וודאות ולמנוע מצב בעתיד בו יופיעו נושים, לאחר חלוף 6 החודשים, ויעלו טענת "לא ידעתי".

14.

בהינתן האמור, אינני רואה הצדקה להתערבות בשיקול דעתו של בית המשפט קמא. בית המשפט החליט להורות על המצאה נוספת של אישורי מסירה הכוללים את כל הפרטים של צו הכינוס, מספר תיק פשיטת הרגל ומועד הדיון, ודומה כי בעניין זה יש לבית המשפט פררוגטיבה רחבה (ראו, למשל, סעיף 18(ב) לפקודה ותקנה 38 לתקנות). לכך יש להוסיף כי שיקול דעתו של בית המשפט של חדלות פירעון הוא רחב, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ראו והשוו: ע"א 9007/15 אמיר נ' אמיר , פסקה 4 (11.12.2016)). המבקשת לא הצביעה על פגיעה ספציפית משמעותית הצפויה להיגרם לה כתוצאה מביצוע ההמצאה נוספת: בהיבט הכספי, מדובר בעלות זניחה, וזאת בהתחשב במספר הנושים (5 במספר) ובהתחשב בכך שדואר ישראל מעניק שירות של משלוח דואר בצירוף אישור מסירה משפטי בתוספת עלות של 3 ש"ח בלבד (כפי שעולה מטענות המנהל המיוחד, ואשר המבקשת לא סתרה בתשובותיה); בהיבט הזמן, מאחר שתקופת 6 החודשים נספרת מיום מתן צו הכינוס, כלשון סעיף 71(ב) לפקודה, ולא ממועד היידוע (וזאת בשונה מהליך אזרחי רגיל), הרי שביצוע ההמצאה הנוספת כשלעצמו אינו פוגע במבקשת, ואף עשוי להיטיב עמה, בהפחיתו את הסבירות להגשת תביעות חוב מאוחרות, אשר אך יעכבו את ההליך בעניינה.

15.

בשולי הדברים אך לא בשולי חשיבותם, יצוין כי אם המנהל המיוחד והכנ"ר סבורים כי יש דרך המצאה עדיפה במקרים כגון דא, מוטב היה שדרך ההמצאה האמורה הייתה נקבעת בהוראות צו הכינוס מלכתחילה, דבר שהיה מייעל ומקדם את הליך היידוע, ובד בבד חוסך טרחה למבקשת.

16.

אשר על כן הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.