רע"א 2234/22 יצחק טאוב נ. עו"ד הנדל שלמה בתפקידו כמנהל המיוחד

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת נועה גרוסמן ) בפש"ר 67837-09-16 מיום 6.3.2022, במסגרתה אושר הסדר לפדיון זכויות של החייב בדירת מגוריו. לצידה של בקשת רשות הערעור, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה.

1.

המבקש, יצחק טאוב (להלן: המבקש ), הוא נושה של החייב מאיר משה קלפנר (המשיב 4. להלן: החייב ). יצוין כי לחייב נושים נוספים, וביניהם בנק הפועלים בע"מ (אשר לא צורף לבקשת רשות הערעור) ובנק אוצר החייל בע"מ (המשיב 6. להלן ביחד: הבנקים ).

2.

ביום 28.9.2016 הגיש החייב בקשה למתן צו כינוס ולהכרזתו כפושט רגל.

בהמשך, ביום 1.7.2017 ניתן צו הכינוס שהתבקש, ועו"ד שלמה הנדל (המשיב 1), מונה כמנהל המיוחד לנכסי החייב (להלן: המנהל המיוחד ).

3.

לאחר מכן, ביום 12.6.2018 הגיש המנהל המיוחד דו"ח מסכם בעניינו של החייב. בדו"ח נכתב כי לחייב מחצית מזכויות הבעלות בדירת בת שישה חדרים בבניין הבנוי על המקרקעין הידועים כגוש 3122 חלקה 720 בעיר בני ברק (להלן: הדירה ). בדו"ח הוסבר כי המחצית השנייה של הזכויות בדירה מצויה בבעלות אשתו של החייב, וכי החייב ואשתו מתגוררים יחד בדירה. משכך, צוין בדו"ח כי בהתאם לדין, ניתן לממש את הדירה, ולמכור אותה כדירה תפוסה בלבד. ביום 17.6.2018 הגיש החייב את תגובתו לדו"ח, במסגרתה הציע, בין היתר, לפדות את זכויותיו בדירה.

4.

ביום 18.6.2018 התקיים דיון לפני בית המשפט קמא בעניינו של החייב. במסגרת הדיון הוכרז החייב כפושט רגל, ונקבע כי יש לקדם את ההליכים לקראת מימושה של הדירה. בהקשר זה, בית המשפט קבע כי בהינתן העובדה כי החייב ומשפחתו מתגוררים בדירה, יש לשום את ערכה של הדירה לצורך מימושה כדירה תפוסה. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, במסגרתה נטען כי לא היה מקום בשלב זה של ההליך, בטרם התבררה מהות זכויותיו של החייב בדירה ובטרם נשמעו טענות הנושים בעניין, לקבוע כי הדירה תימכר כדירה תפוסה (ראו: רע"א 5503/18 בנק הפועלים בע"מ נ' קלפנר (להלן: רע"א 5503/18 ). בהחלטת השופטת יעל וילנר

מיום 12.11.2018 בקשת רשות ערעור זו התקבלה והתיק הוחזר לבית המשפט קמא על מנת שייתן החלטה חדשה בעניין האופן בו יש לממש את הדירה – כתפוסה או כפנויה, וזאת לאחר שתוגש חוות דעת שמאי בעניין שווי הדירה, אשר תתייחס הן לשוויה כתפוסה והן לשוויה כפנויה.

5.

בהתאם, ביום 9.1.2020 הגיש המנהל המיוחד דו"ח משלים בעניינו של החייב, ממנו עלה כי על פי חוות דעת השמאי שנערכה ביום 13.1.2019, שווי הדירה כפנויה עומד על סך של 2,099,000 ש"ח, ושוויה כתפוסה עומד על 717,000 ש"ח (להלן: הערכת השמאי ). עוד ציין המנהל המיוחד בדו"ח המשלים כי החייב הציע לפדות את שווי זכויותיו בדירה תמורת תשלום של 250,000 ש"ח לקופת הנשייה.

6.

שלושה ימים לאחר מכן, ביום 12.1.2020 התקיים דיון נוסף לפני בית המשפט קמא בעניינו של החייב, במסגרתו ציין בית המשפט כי בהתאם להחלטת השופטת וילנר

ברע"א 5503/18, הרי משהתקבלה הערכת השמאי לעניין שוויה של הדירה, בשלה העת להכריע בשאלה האם זו תימכר כפנויה או כתפוסה. אי לכך, בית המשפט הורה לנושים, לחייב, למנהל המיוחד ולכונס הנכסים הרשמי להגיש את עמדתם לעניין זה, וקבע כי לאחר קבלת עמדות הצדדים תינתן הכרעה בסוגיה.

7.

ביום 1.3.2022, ולאחר שהוגשו עמדות הצדדים, התקיים דיון לפני בית המשפט קמא לעניין אופן מכירת הדירה. במסגרת הדיון ציין החייב כי הוא הגיע להסדר מול המנהל המיוחד, כונס הנכסים הרשמי והבנקים לפיו הוא יפדה את זכויותיו בדירה תמורת תשלום של 450,000 ש"ח לקופת הנשייה (להלן: ההסדר לפדיון הזכויות ). ואולם, המבקש התנגד להסדר, וזאת משני טעמים: ראשית , הסכום המוצע על ידי החייב לא משקף את שוויה הריאלי של הדירה ; שנית , פדיון הדירה, חלף מימושה בשוק החופשי, צפוי לפגוע בזכותו של המבקש כנושה של אשתו של החייב.

8.

ביום 6.3.2022 אישר בית המשפט את ההסדר לפדיון הזכויות. בתוך כך, בית המשפט קבע כי יש למכור את הדירה כתפוסה ולא כפנויה, וזאת בהתאם להלכה שנפסקה בעניין רע"א 8233/08 כובשי נ' עו"ד שוורץ בתפקידו ככונס נכסים , פ"ד סד(2) 207 (2010). כמו כן, בית המשפט מצא כי בהינתן ששווי הדירה כ"תפוסה" על פי הערכת השמאי הוא 717,000 ש"ח; כי לחייב אך מחצית מהזכויות בדירה; וכי הדירה ממושכנת לטובת בנק לאומי למשכנתאות, הרי שסכום הפדיון בסך 450,000 ש"ח עליו הוסכם במסגרת ההסדר לפדיון הזכויות, הוא סביר וראוי. לבסוף, וביחס לטענת המבקש כי פדיון הדירה צפוי לפגוע בזכויותיו כנושה של אשתו של החייב, בית המשפט הבהיר כי אשתו של החייב אינה צד להליך דנן, ומשכך אין מקום להידרש לטענה זאת.

9.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור דנן, במסגרתה טוען המבקש כי שגה בית המשפט קמא כאשר אישר את ההסדר לפדיון הזכויות. לטענת המבקש, סבירות ההסדר לפדיון הזכויות צריכה להיבחן מול שוויה הריאלי של הדירה כפנויה ולא כתפוסה. עוד לגישת המבקש, אף אם הדירה תימכר כתפוסה, הרי ששוויה לא צפוי לפחות משוויה של דירה פנויה, שכן בהתאם להתפתחויות בדין התשואה הצפויה להתקבל מרכישתה של הדירה כתפוסה זהה לתשואה הצפויה להתקבל מרכישתה של הדירה כפנויה. לבסוף, טוען המבקש כי שגה בית המשפט קמא כאשר לא נימק מדוע יש לאשר את ההסדר לפדיון הזכויות שעה שהמבקש, כמי שמחזיק ב-27.18% מסך תביעות החוב נגד החייב, מתנגד לכך.

10.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, ללא צורך בתגובות המשיבים.

11.

כידוע, שיקול הדעת המסור לבית המשפט של חדלות פירעון הוא רחב, נוכח מומחיותו הייחודית בתחום ולאור היכרותו הישירה עם בעלי הדין ועם כלל נסיבות העניין. לפיכך, לא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור אלא במקרים חריגים (ראו: ע"א 9007/15

אמיר נ' אמיר , פסקה 4 (11.12.2016); רע"א 5633/18

בדראן נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 14 (16.10.2018)). הלכה זו נכונה ביתר שאת כאשר עסקינן בשיקול דעתו של בית המשפט של חדלות פירעון בקביעת הסכום שיידרש החייב לשלם על מנת לפדות נכס מנכסיו (ראו: סעיף 62(א) ל פקודת פשיטת רגל [נוסח חדש], התש״ם-1980; רע"א 37/20

אלבו נ' עו"ד גבור , פסקה 14 (31.3.2020) (להלן: עניין אלבו ); שלמה לוין ואשר גרוניס

פשיטת רגל 201-199 (מהדורה שלישית, 2010)). סבורני כי המקרה דנן אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות כאמור.

12.

בבוא בית משפט של חדלות פירעון לקבוע את סכום הפדיון אותו נדרש החייב להפקיד על מנת להביא לשחרור נכס מקופת הנשייה, עליו להתחשב בסכום שניתן לקבל בעבור זכויות החייב בנכס בשוק החופשי, שהוא בגדר החלופה האלטרנטיבית המיטבית למתן זכות הפדיון ( Best Alternative to a Negotiated Agreement

BATNA –

בלשון תורת המשא ומתן). עם זאת, המדובר רק בעוגן לחישוב ערך הפדיון, ובית המשפט רשאי לסטות ממנו לכאן או לכאן, בהתאם לשיקולים שונים. עמדתי על כך בהקשר אחר בצייני את הדברים הבאים:

החישוב האמור נועד לאמוד את הסכום המגלם רעיונית את שווי זכויות החייב בדירה... וזאת על מנת לאפשר לחייב לפדות את זכויותיו בנכס זה, ולהימנע בדרך זו ממכירת הדירה במסגרת הליכי חדלות הפירעון. מטבע הדברים, מדובר באומדן שנדרש להתחשב במכלול השיקולים הרלוונטיים למקרה הנדון." (עניין אלבו , פסקה 15).

הנה כי כן, חישוב הסכום לפדיון אמור לצאת מנקודת המוצא של שווין הריאלי המוערך של זכויות החייב בנכס הנפדה המצויות בידי נושא התפקיד, אך לכלול התייחסות גם לשיקולים נוספים הרלוונטיים למקרה הנדון, והכל בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט.

13.

במקרה דנן, נקודת המוצא לתחשיב היא שווי זכויות החייב המוחזקות בידי המנהל המיוחד. המדובר אומנם במחצית מהזכויות בדירה (שכן המחצית השנייה שייכת לאשתו), ואולם באפשרות המנהל המיוחד למכור דירה זו רק כתפוסה, וזאת בהינתן שהחייב ואשתו הם בעליה המתגוררים בה יחד עם ילדיהם (וראו סעיף 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 (להלן: חוק הגנת הדייר ), שעדיין חל בעניינו, מאחר שמדובר בהליכים שסעיף 229 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 איננו חל עליהם). מכאן שעוגן התחשיב הוא הערך של 50% משווי הדירה אם תימכר כתפוסה, שהם, לפי הערכת השמאי, 358,500 ש"ח.

הערה : המבקש טוען כי אם תימכר הדירה כתפוסה על ידי המנהל המיוחד יהיה הרוכש זכאי לקבל דמי שכירות מהחייב ואשתו (לשיטתו, מדובר בדמי שכירות ריאליים), ועל כן יש להניח כי הסכום שיתקבל בעבור הדירה ייצג את שוויה המלא – דהיינו כ- 2.1 מיליון ש"ח. ואולם, טענה זו מצויה כל כולה במישור השמאי (הערך הצפוי להתקבל בגין דירה הנמכרת עם דייר מוגן לפי סעיף 33 לחוק הגנת הדייר), ולא ראיתי כי הוצגו ראיות המלמדות כי הערכת השמאי בעניין זה אינה מייצגת את שווי השוק הנכון של הנכס (כאמור, שווי מחצית מהזכויות בדירה הנמכרת כתפוסה). עוד יש לציין כי בניגוד לטענת המבקש, ברע"א 5608/20 חלה נ' לבונטין, כונס נכסים (22.11.2020) לא נקבעה כל הלכה מחייבת ממנה ניתן להסיק כי על תשלום דמי השכירות בענייננו להיות בערכים ריאליים. המדובר בבקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" שנדחתה, ומשכך בוודאי שאין בה כדי להקים הלכה מחייבת.

14.

בצד ערך זה, המהווה כאמור את עוגן התחשיב, מזכיר בית המשפט שיקול נוסף, והוא שהדירה ממושכנת (החוב המובטח במשכנתא כ-175,000 ש"ח), כך שאם תימכר צפוי רק חלק מהסכום האמור להגיע לקופת הנשייה. בהתחשב במכלול האמור, מצא בית המשפט קמא כי הסכום שנקבע לפדיון הדירה במסגרת ההסדר לפדיון הזכויות (450,000 ש"ח) הוא סביר וראוי. קשה למצוא פגם בהערכה זו, ולראיה גם הכונס הרשמי והבנקים נתנו הסכמתם לפדיון על פי ערך זה (ובכלל זה בנק הפועלים, אשר הגיש את רע"א 5503/18. ראו פסקה 24 להחלטת בית המשפט קמא). במצב דברים זה, דהיינו, סכום הפדיון המוצע עולה על התמורה שקופת הנשייה צפויה להפיק ממימוש הדירה, ובוודאי בהינתן שיקול הדעת הרחב המוקנה לבית המשפט של פשיטת רגל בעניינים כגון דא, לא מצאתי כי החלטת בית המשפט קמא מגלה כל עילה להתערבות.

15.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא, וממילא נדחית בקשת עיכוב הביצוע שהוגשה בצידה. המבקש יישא בהוצאות בסכום של 3,000 ש"ח לטובת קופת הנשייה. בקביעת סכום זה הבאתי בחשבון את העובדה שלא התבקשה תגובה.