החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

רע"א 5608/20צופיה חלה נ. עמיר לבונטין עו"ד

ניתן ביום
הרכב
לא צוין

בקצרה

תוצאה: נדחה
מזונותבקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בערעור על החלטת בית הדין לשכירות

בית המשפט העליון דחה בקשה לרשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי, שקבע כי דיירים מוגנים בנכס שנמכר בהוצאה לפועל ישלמו שכר דירה ריאלי. נקבע כי הבקשה אינה עומדת במבחני הגלגול השלישי ואין שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית. לא נפסקו הוצאות.

העובדות

המבקשים הם דיירים מוגנים בנכס שנמכר במסגרת הוצאה לפועל, וכונס נכסים מונה למכירתו. בית הדין לשכירות קבע את שכר הדירה הריאלי של 6,000 ש"ח לחודש בהמשך המגורים. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, וטענו המבקשים כי דמי השכירות המוגנת צריכים להיות בין 400 ל-600 ש"ח.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש לקבוע דמי שכירות ריאליים כדמי שכירות מוגנת לדיירים מוגנים לאחר מכירת הנכס בהוצאה לפועל לפי סעיף 33(ה) לחוק הגנת הדייר?
  2. 2.האם מתקיימות אמות המידה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי?

הלכות

  1. 1

    בקשות רשות ערעור בגלגול שלישי כפופות לאמת מידה מצמצמת, ורשות תינתן רק בשאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניין הצדדים, או משיקולי צדק, או למניעת עיוות דין חמור

    ״רשות ערעור תינתן רק כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים למחלוקת״
    למשפט בטקסט ←

מילות מפתח

  • רשות ערעור
  • גלגול שלישי
  • דיירים מוגנים
  • שכר דירה
  • כונס נכסים
  • חוק הגנת הדייר
  • הוצאה לפועל
  • דמי שכירות מוגנת

התקציר, ההלכות והתחום נוצרו בעיבוד אוטומטי; הלכה מוצגת רק כשיש לה ציטוט מילולי מהטקסט. הטקסט המחייב הוא זה שבאתר בית המשפט.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

רע"א

5608/20

לפני:

כבוד השופט מ' מזוז

המבקשים:

1. צופיה חלה

2. איתן חלה

נ ג ד

המשיב:

עו"ד עמיר לבונטין, כונס נכסים

בקשה

לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט

א' ש' שילה

) מיום 13.7.2020 בע"א 3430-02-20

בשם המבקשים:

עו"ד דוד פולק

בשם המשיב:

בעצמו

החלטה

1.

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט א' ש' שילה ) מיום 13.7.2020 בע"א 3430-02-20, במסגרתו נדחה ערעור המבקשים על פסק דינו של בית הדין לשכירות בפתח תקווה (השופט נ' שטרנליכט ) מיום 1.1.2020 ב-ש 44446-02-19.

2.

בית הדין לשכירות קבע, לבקשת המשיב - כונס נכסים בתיקי האיחוד של המבקש 2 החייב בהוצאה לפועל, אשר מונה בין היתר לצורך מכירת הבית שבו מתגוררים המבקשים וילדיהם (להלן: הנכס ), כי גובה שכר הדירה הראשוני שיהא על המבקשים לשלם לקונה הנכס, בגין המשך מגוריהם בנכס כדיירים מוגנים לאחר מימושו בהתאם להוראות סעיף 33(ה) לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 (להלן: החוק ), הוא שכר הדירה הריאלי העומד על סך של 6,000 ₪ לחודש.

3.

בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקשים, וקבע כי הם אינם זכאים לדמי שכירות מופחתים, בין היתר מן הטעם ש" אין הוראה חוקית בדבר הפחתת שכר הדירה במקרה שכזה ". נקבע כי אם המבקשים יעמדו על זכותם להיות דיירים מוגנים לפי הוראת סעיף 33(א) לחוק, " יהיה עליהם לשלם את שכר הדירה החופשי, שעליו אין מחלוקת, וכפי שקבע אותו בית משפט קמא ".

4.

מכאן הבקשה לרשות ערעור שלפניי. לטענת המבקשים, שגה בית משפט קמא משקבע דמי שכירות ריאליים כדמי שכירות מוגנת, שכן קביעה זו מחמיצה את התכלית הסוציאלית העומדת ביסוד חוק הגנת הדייר. נטען כי לפי הערכות המומחים, שיעור דמי השכירות המוגנת נע בין 400 ₪ לערך לבין 600 ₪ לערך, ובהתאם צריך היה להעמיד את דמי השכירות המוגנת על סכום כלשהו בטווח זה.

5.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, מצאתי כי דינה להידחות.

6.

כידוע, על בקשות רשות לערער ב" גלגול שלישי " חלה אמת מידה מצמצמת, לפיה רשות ערעור תינתן רק כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים למחלוקת או במקרים בהם נדרשת התערבות בית משפט זה משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין חמור (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). הבקשה דנן אינה עומדת באמות המידה למתן רשות לערער, וזאת חרף ניסיון המבקשים לשוות לטענותיהם נופך של סוגיה עקרונית.

7.

הבקשה למתן רשות ערעור נדחית אפוא. בנסיבות הענין ולפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.

ניתנה

היום, ו' בכסלו התשפ"א (22.11.2020).

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (2 תיקים)

  • עא 3430-02-20
  • רעא 103/82

מצוטט על ידי (1 מסמכים)

  • רע"א 2234/22יצחק טאוב נ. עו"ד הנדל שלמה בתפקידו כמנהל המיוחדהחלטה

הלכות

  1. 1בקשות רשות ערעור בגלגול שלישי כפופות לאמת מידה מצמצמת, ורשות תינתן רק בשאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניין הצדדים, או משיקולי צדק, או למניעת עיוות דין חמור