ע"א 9007/15 אורה אמיר נ. אמיר יצחק

השופט צ' זילברטל:

1.המערערת היא גרושתו של המשיב 1 (להלן: החייב ), ונושה בו, בין היתר, בגין חוב מזונות עבור העבר המגיע כדי 430,334 ש"ח. המשיבה 2 היא אמו של החייב.

ביום 14.7.2015, על-פי בקשת החייב, ניתן צו כינוס לנכסיו בגדר בקשה להכריז עליו פושט רגל. המשיב 3 מונה כמנהל מיוחד לנכסי החייב (להלן: המנהל המיוחד ). למנהל המיוחד הוגשו שמונה תביעות חוב בסך כולל של כשני מיליון ש"ח, והוא אישר שש תביעות חוב בסכום כולל של כ- 800,000 ש"ח, מתוכו 430,334 ש"ח חוב מזונות בדין קדימה, אותו חב החייב למערערת. המערערת טוענת כי יש לה תביעות נוספות נגד החייב, אך אלו לא נבדקו ובכל מקרה מדובר בתביעות חוב בדין רגיל, ולפיכך בכל הנוגע להן, ככל שיאושרו, דינה כדין כל נושה אחר.

ביום 14.12.2015 דן בית משפט קמא בבקשה להכרזת החייב פושט רגל. המערערת התנגדה לבקשה וטענה לחוסר תום לב מצד החייב. המנהל המיוחד, כמו גם הכונס הרשמי (המשיב 8) תמכו בבקשה ויתר הנושים לא התנגדו. בית המשפט הכריז על החייב פושט רגל ומינה את המנהל המיוחד כנאמן.

מכאן הערעור.

2.להשלמת הרקע העובדתי יצוין כי בית משפט קמא אישר, בגדר ההליכים הנ"ל, מכירת דירה שלחייב זכויות בה למשיבים 8, וקבע כי מתמורת המכירה ניתן יהיה לכסות את מלוא חוב המזונות למערערת ואף ייוותר דיבידנד ליתר הנושים. עוד יצוין, כי תשלומי המזונות השוטפים מועברים לידי המערערת דרך קבע מתוך גמלה לה זכאי החייב והמשתלמת על-ידי משרד הבטחון.

מהחלטת בית משפט קמא עולה, כי שש תביעות חוב שאושרו כוללות גם חובות לבנק ולחברות אשראי (המשיבים 6-4) בסכום של 399,000 ש"ח וחוב לבא-כוחו של החייב (המשיב 7) בסך 107,640 ש"ח. כלומר, שיעור תביעת חוב המזונות מכלל התביעות שאושרו נופל מחמישים אחוזים.

3.טענתה העיקרית של המערערת מבוססת על ההלכה שנפסקה בע"א 7092/13 מור נ' מור (12.10.2015) (להלן: פרשת מור ). באותו ענין מצא בית משפט זה כי החייב דשם פנה להליכי פשיטת רגל שלא בתום לב במטרה להתחמק מהחוב האמיתי היחיד שהיו לו - הוא חוב המזונות. בית משפט זה סקר בהרחבה את הסוגיה הנוגעת לניהול הליכי פשיטת רגל ביוזמת החייב החב בחוב מזונות וקבע שורה ארוכה של מבחנים שנועדו לשמש את בתי המשפט לצורך הפעלת שיקול הדעת בבקשת פשיטת רגל של חייב נוכח קיומו של חוב מזונות בגין העבר.

לשיטת המערערת, המבחנים שנקבעו בפרשת מור

מחייבים את המסקנה לפיה לא היה מקום לקבל את הבקשה להכריז על החייב פושט רגל. המערערת מוסיפה וטוענת לחוסר תום לבו של החייב, כפי שלטענתה ניתן לעמוד עליו מהליכים שונים שניהל ומנהל החייב.

4.דין הערעור להידחות. תחילה יצוין כי אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים שקבע בית המשפט של פשיטת הרגל. במקרה דנא, שלא כבפרשת מור , נמצאו מאפיינים שעל יסודם נקבע שעל אף שבמצבת החובות תופס חוב המזונות מקום "מכובד" - אין לקבוע כי השימוש שעשה החייב בהליכי פשיטת הרגל היה בחוסר תום לב. לענין זה יצוינו, בין היתר, הנתונים הבאים: העובדה שבגדר הליכי פשיטת הרגל מומש נכס מקרקעין של החייב שיאפשר כיסוי מלוא חוב המזונות בגין העבר; העובדה שתשלומי המזונות השוטפים מובטחים כסדרם; העובדה שלחייב חובות (מאושרים) כלפי נושים אחרים בשיעור לא מבוטל (בעוד שבענין מור

נקבע כי הלכה למעשה החוב האמיתי היחיד היה חוב המזונות). נתונים אלה, השונים תכלית שינוי מנתוני פרשת מור , בגדרה הליך פשיטת הרגל היה מותיר את הזכאית למזונות ללא כל פתרון שיביא לתשלום חוב המזונות, אפשרו לבית המשפט המחוזי להיענות לבקשה ולהכריז על החייב פושט רגל. כלומר, גם אם ייטען כי חוב המזונות או הליך פשיטת הרגל נוצרו על-ידי החייב שלא בתום לב (ולא כך נפסק), הרי שיש בפתרון שנימצא לכיסוי החוב במלואו כדי לאבחן את המקרה הנדון מבפרשת מור . אין בכך כל סטייה מההלכה שנקבעה בפרשת מור , אלא יישום שלה על נסיבות המקרה הנדון. אכן, למערערת טענות קשות כלפי החייב, כמו גם טענות לחובות נוספים שלו כלפיה (בצד חוב המזונות), אך אין באלה כדי לחייב התערבות במסקנתו של בית המשפט המחוזי.

5.הערעור נדחה. בהתחשב במצבה הכלכלי הקשה של המערערת, ולפנים משורת הדין, לא ייעשה צו להוצאות.