רע"א 9137/18 אפרת אילן נ. אביה בלאושטין

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת מרים אילני ) מיום 25.11.2018 בפש"ר 15040-06-15 במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת למתן הפטר מיידי, ולחילופין הקטנת צו התשלומים החודשי ולחילופי חילופין מתן הוראות למנהל המיוחד או החלפתו.

1.

ביום 28.5.2015 הגישה המבקשת בקשה למתן צו כינוס ולהכרזתה כפושטת רגל. ביום 9.6.2015 ניתן צו כינוס לנכסי המבקשת, הושת עליה תשלום חודשי בסך 200 ש"ח, והמשיב 4, עו"ד שמואל מיכאל, מונה למנהל מיוחד על נכסיה (להלן: "המנהל המיוחד" ).

2.

יומיים לאחר מכן, ביום 11.6.2015, הגישה המבקשת בקשה להתלות את צו עיכוב היציאה מהארץ למשך שנתיים עקב שליחות במילאנו, איטליה במסגרת פרויקט מנהיגות רוחנית לקהילות בגולה, וזאת כחלק מהסכם שערך בעלה של המבקשת עם בית המדרש של הגר"מ אליהו זצ"ל. על פי ההסכם, קיבלו המבקשת ובעלה מלגת לימודים כנגד התחייבות של השניים ובני משפחתם לצאת לשליחות בחו"ל. באם תבוטל השליחות, ולחילופין לא תתאפשר נסיעת המבקשת, יצטרכו השניים להחזיר את המלגה שקיבלו בסך כולל של 100,000 ש"ח. עוד הציעה המבקשת, במסגרת בקשתה להתליית צו עיכוב היציאה מהארץ, כי בעת שהותה בחו"ל יוגדל צו התשלומים לסכום של 200 אירו, הוא הסכום שהזוג צפוי לקבל מדי חודש כ"דמי כיס". ביום 23.7.2015 קבע בית המשפט קמא (כב' השופטת עירית כהן ) כי צו עיכוב היציאה מארץ יבוטל למשך שנתיים וזאת בכפוף לשניים: העמדת שני ערבים למבקשת אשר יתחייבו לשאת בחובותיה אם לא תשוב לישראל בתום תקופת השליחות ושיציאתם מהארץ תעוכב (בהסכמתם) כל עוד שוהה המבקשת בחו"ל; והעלאת צו התשלומים לסך של 1,000 ש"ח.

3.

ביום 24.2.2016 הגישה המבקשת בקשה להפחתת צו התשלומים החודשי, ובאותו יום קבע בית המשפט קמא (כב' השופטת עירית כהן ) כי גובה התשלומים החודשי לא יופחת וראוי שלא תוגש בקשה להפחתתו. ואולם, המבקשת לא אמרה נואש וביום 23.3.2016 הגישה בקשה להפחתת צו התשלומים החודשי והעמדתו על סך של 200 ש"ח, ובקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט קמא ביום 1.5.2016, תוך שנקבע כי אם המבקשת לא יכולה לעמוד בצו תשלומים זה, המהווה תנאי לביטול צו עיכוב היציאה מהארץ, עליה לחזור לישראל.

4.

לקראת סיומה של השליחות, ביום 11.7.2017 הגישה המבקשת בקשה להארכת אישור השהייה בחו"ל בשנה נוספת, וזאת מן הטעם שהיא ובעלה קיבלו הצעת עבודה ברומא, איטליה אשר לשיטתה היא הצעה "המשמרת את תנאינו במילאנו (תוך ספיגת הגידול בהוצאה בשל השינוי בגודל המשפחה)" . המנהל המיוחד לא התנגד לבקשה,

בכפוף להארכת ערבותם של שני הערבים וכן הותרת צו התשלומים על סך של 1,000 ש"ח, ולפיכך הבקשה אושרה על ידי בית המשפט קמא (כב' השופטת מרים אילני ) ביום 30.7.2017 בכפוף למספר תנאים.

5.

כחודשיים לאחר מכן, ביום 24.9.2017 הגישה המבקשת בקשה למתן צו הפטר מותנה והכרזתה כפושטת רגל. בדיון מיום 18.6.2018 עלה כי בכוונת המבקשת להישאר שנה נוספת בחו"ל (מעבר לשנתיים של השליחות ולארכה שניתנה לשנה נוספת). בעקבות זאת, ולנוכח הקשיים שעליהם הצביע המנהל המיוחד בפיקוח אחר התנהלותה של המבקשת בחו"ל, החליט בית המשפט קמא כי אין מקום לאשר את תכנית הפירעון שהוצעה עובר למועד הדיון, וכך גם לא את הבקשה למתן הפטר. בעקבות החלטת בית המשפט, הגישה המבקשת בקשה למתן ארכה לשהות של שנה נוספת בחו"ל, וזו אושרה על ידי בית המשפט קמא (חרף התנגדות המנהל המיוחד) בכפוף לתנאים שנקבעו בהחלטה מיום 30.7.2017, ובמקביל הורה בית המשפט קמא על העלאת צו התשלומים החודשי לסך של 1,500 ש"ח החל מחודש פברואר 2019.

6.

ביום 6.9.2018 הגישה המבקשת בקשה למתן הפטר מיידי, ולחילופין הקטנת צו התשלומים החודשי ולחילופי חילופין מתן הוראות למנהל המיוחד או החלפתו. המנהל המיוחד התנגד לבקשות אלה מן הטעם שהן הוגשו בחוסר תום לב, וזאת בשים לב להתנהלות המבקשת לאורך ההליך מחד גיסא וההתחשבות הרבה שגילה בית המשפט קמא כלפיה מאידך גיסא.

7.

ביום 25.11.2018 קבע בית המשפט קמא כי "בנסיבות העניין לא יעלה על הדעת ליתן הפטר לאלתר" . בית המשפט הוסיף כי ההיתר לצאת לחו"ל ניתן למבקשת לנוכח הצהרותיה כי השהות בחו"ל תשפר את הכנסותיה ומשכך תועיל לנושים, וכי המבקשת התחייבה מפורשות לשלם תשלום חודשי בגובה 1,500 ש"ח כתנאי להמשך שהותה בחו"ל. לפיכך, לא היה מקום להגיש את הבקשה, על כל סעדיה שהתבקשו.

מכאן, בקשת רשות הערעור שלפניי.

8.

להשלמת התמונה יצוין, כי ביום 10.12.2018 הגישה המבקשת באופן קצר ותמציתי "בקשה לעשיית סדר בבקשה 41" שהיא למעשה בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט קמא מיום 25.11.2018 במסגרתה נטען כי "לדעת [המבקשת] אין המנהל המיוחד משיב למכלול טענותיה ולפיכך לדעתה על בקשתה להתקבל. גם בכותרת תגובתו משיב הוא רק לבקשתה הראשונה" . בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט קמא עוד באותו יום.

9.

בבקשת רשות הערעור שלפניי טוענת המבקשת (שאינה מיוצגת) שתי טענות מרכזיות: ראשית , כי התשלום המוטל עליה איננו תואם את יכולותיה, וזאת בשים לב לדו"ח מסכם מעודכן מטעם המנהל המיוחד מיום 17.6.2018;

שנית , כי צו עיכוב יציאה מהארץ איננו ניתן באופן אוטומטי אלא בבחינת כל מקרה לגופו, ואין לראות בצו זה כאמצעי ענישה נגד המבקשת.

10.

דין הבקשה להידחות, אף מבלי שנדרשת תגובת המשיבים. כידוע, שיקול דעתו של בית משפט של פשיטת רגל הוא רחב, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ראו: ע"א 9007/15 אמיר נ' אמיר , פסקה 4 (11.12.2016); רע"א 5633/18 בדראן נ' כונס הנכסים הרשמ י, פסקה 14 (16.10.2018). לעניין קביעת גובה צו התשלומים ראו רע"א 2208/18 עזאם נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 6 (26.6.2018); רע"א 4017/14 מזרחי נ' קוטלר , פסקה 4 (31.8.2014) . לעניין מתן הפטר ראו, למשל, רע"א 8171/18 ג'אמע נ' המנהל המיוחד , פסקה 7 (1.1.2019)). בענייננו, לא מצאתי כי המבקשת הצביעה על עילה המצדיקה התערבות בהחלטת בית המשפט קמא. הבקשה שלפניי היא למעשה תקציר של הבקשה שהוגשה לבית המשפט קמא מבלי להתייחס לקביעות בית המשפט קמא, ואין מקום לאפשר למבקשת מעין "מקצה שיפורים" לפני ערכאה נוספת. בנוסף, בקשת רשות הערעור שלפניי הוגשה מבלי שהוצגה מסכת העובדות המלאה, ובכלל זאת השתלשלות ההליכים בעניינה של המבקשת והבקשות הרבות שהגישה בעניין זה, לרבות בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט קמא. לפיכך, גם מטעם זה דין הבקשה להידחות (ראו והשוו: בג"ץ 1011/18 אזולאי נ' שרת המשפטים , פסקה 6 (28.6.2018); רע"א 7207/18 תכלת תקשורת בע"מ נ' צמרות סלע בע"מ , פסקה 2 (21.10.2018); רע"א 4992/18 גוטמן נ' בנק דיסקונט לישראל , פסקה 21 (7.1.2019)).

זאת ועוד, בקשת המבקשת להחלפת המנהל המיוחד נטענה בעלמא ללא כל ביסוס למעט הבעת מורת רוחה מכך שהמנהל המיוחד לא שועה לכל בקשותיה. וכפי שהמבקשת מציינת בעצמה בבקשה "הבקשה המקורית שהוגשה לערכאה קמא [...] הכילה 3 שלבים [...]. הענות לראשונה שהיא בקשה לקבלת הפטר מידי היתה מיתרת את שתי האחרות שהן הקטנת התשלום החודשי, והחלפת המנהל המיוחד או לחילופין מתן החניות שיפעל על פיהן" . נוכח האמור, לבקשה זו בוודאי שלא היה מקום להיעתר, ובצדק עשה כן בית המשפט קמא.

11.

אשר על כן הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובת המשיבים, ומטעם זה בלבד, אין צו להוצאות.