רע"א 2208/18 שאוקי עזאם נ. כונס הנכסים הרשמי

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט אריה נאמן ) מיום 20.11.2017 שניתנה במסגרת הליך פש"ר 32674-05-11. במסגרת ההחלטה, נדחתה בקשת המבקש לשינוי גובה התשלום החודשי שהושת עליו במסגרת תכנית פירעון שאושרה בהסכמה.

רקע והליכים קודמים

1.

ביום 18.7.2011 ניתן צו כינוס לנכסי המבקש, וביום 21.7.2013 הוא הוכרז כפושט רגל. עוד נקבע, כי כונס הנכסים הרשמי ימנה נאמן לנכסי החייב, אשר תפקידו יהא, בין השאר, לגבש תכנית פירעון לחובות המבקש, וזה מונה ביום 18.12.2013.

ביום 19.1.2015 התקיים דיון לעניין תכנית הפירעון במעמד המבקש, שעסק, בין השאר, במצבו הבריאותי של המבקש, ביכולותיו הכלכליות, ובשאלת הזכויות הקנייניות בדירת מגורי המשפחה, ובסופו גובשה תכנית פירעון בהסכמת הצדדים. לפי התכנית, על המבקש להפקיד בקופת הכינוס 60,000 ש"ח במהלך תקופה של עד 60 חודשים, וזאת בין היתר, באמצעות הפקדת 1,050 ש"ח מדי חודש, החל מחודש אפריל 2015. עוד נקבע, כי אחיו של המבקש יערוב לביצוע תכנית הפירעון.

2.

ביום 6.10.2017 הוגשה בקשה מטעם המבקש ממנה עולה כי הוא אינו עומד במעמסת התשלום החודשי שהושת עליו במסגרת תכנית הפירעון, ועל כן הוא מבקש את הפחתת גובה התשלום החודשי יחד עם פריסת חוב הפיגורים שצבר בינתיים.

בהחלטה מיום 20.11.2017 דחה בית משפט קמא את בקשתו של החייב. בית המשפט ציין כי התשתית העובדתית שהציג המבקש בבקשתו מיום 6.10.2017 אינה שונה מזו שהציג בדיון ביום 19.1.2015. בשל כך קבע בית המשפט כי בהיעדר " שינוי קיצוני יוצא דופן בנסיבות, כזה שלא היה ניתן לצפותו מראש ", ובהינתן הסכמת המבקש לתכנית הפירעון, אין הצדקה לשינוי התכנית. יחד עם זאת, לפנים משורת הדין, קבע בית המשפט כי המבקש יוכל לסלק את חוב ריבית הפיגורים שצבר ב-15 תשלומים של 910 ש"ח כל אחד, שיצטרפו לתשלום החודשי של 1,050 ש"ח.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפנינו.

תמצית בקשת רשות הערעור

3.

במרכזה של בקשת רשות הערעור טענת המבקש לפיה הוא אינו יכול לעמוד בתשלום חודשי של 1,960 ש"ח (כאמור לעיל, הסכום שנקבע בתכנית הפירעון בתוספת סכום ריבית הפיגורים שנפרס בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 20.11.2017). המבקש טוען כי ידו אינו משגת לשלם את התשלום האמור, ועל כן מבקש את התערבות בית משפט בקביעת גובה התשלום החודשי.

תמצית תגובות הצדדים

4.

הנאמן לנכסי החייב הגיש את תשובתו לבקשת רשות הערעור בה הוא מתנגד לקבלת הבקשה. הנאמן מצביע על כך שהתשלום החודשי שמטילה הערכאה הדיונית על פושט רגל במסגרת תכנית פירעון היא קביעה עובדתית הנסמכת על נסיבותיו האישיות של החייב, ואין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בה. לגופו של עניין, טוען הנאמן כי אין הצדקה להתערב בתכנית פירעון שהתקבלה לאחר שקלול מצבו הכלכלי והבריאותי של החייב והזכויות הנטענות בדירת המגורים, ובהסכמת המבקש, המחייבת אותו. למעלה מזאת, נטען כי המבקש לא הציג טעם אשר יצדיק את שינוי גובה התשלום שנקבע, ואף להיפך, שכן מבקשת רשות הערעור עולה כי גובה הקצבה עליה נסמך המבקש אף עלה ממועד קבלת תכנית הפירעון. על בסיס האמור, ונוכח החלטת בית משפט קמא לאפשר למבקש לפנים משורת הדין לפרוס את חובות ריבית הפיגורים שצבר, סבר הנאמן שיש לדחות את הבקשה.

5.

כונס הנכסים הרשמי הצטרף לעמדתו של הנאמן לפיה יש לדחות את בקשת רשות הערעור. כונס הנכסים סבור כי שינוי תכנית פירעון שהתקבלה בהסכמה ייעשה רק במקרה של שינוי נסיבות קיצוני ולא צפוי, כפי שקבע בית המשפט בהחלטתו מיום 20.1.2017. כונס הנכסים הצביע על כך שהחלטת בית המשפט בעניין זה מנומקת וקובעת כי לא חל שינוי בנסיבות מאז שנקבעה תכנית הפירעון, ולכן לא היה מקום להתערב בתכנית.

דיון והכרעה

6.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתגובות לה, אני מוצא שיש לדחותה. נסיבותיו חייו הקשות ומצבו הבריאותי של המבקש לא נעלמו מעיניי, אולם במקרה זה אין בכך די על מנת להצדיק התערבות בהחלטת בית משפט קמא.

קביעות הערכאה הדיונית הנוגעות לגובה התשלום החודשי שהושת על פושט רגל הן קביעות המתבססות על תשתית עובדתית הנוגעת לנסיבותיו האישיות של כל חייב, וערכאת הערעור תתערב בהן במשורה (ראו: רע"א 4025/15 שאני נ' קרן אוגינץ , עו"ד - הנאמנת על נכסי החייב , פסקה 10 (25.6.2015)). נסיבותיו האישיות של המבקש – ובכללן מצבו הבריאותי, יכולתו הכלכלית, ושאלת הזכויות בדירת המגורים – הובאו לפני בית משפט קמא, הן בדיון שהתקיים ביום 19.1.2015, והן בבקשתו מיום 6.10.2017. בהתחשב בנתונים הפרטניים דנן, איזן בית המשפט בגובה התשלום שפסק במסגרת תכנית הפירעון בין זכויותיו של המבקש ובין זכויותיהם של נושיו . איני מוצא כי בקשת רשות הערעור מגלה עילה להתערבות בעניין זה.

לגופו של עניין, מקובלת עליי עמדת בית משפט לפיה בהיעדר שינוי נסיבות, לא תהא הצדקה לשנות את גובה התשלום החודשי שהושת על פושט רגל במסגרת תכנית פירעון, ודאי אם זו התקבלה בהסכמה (השוו: רע"א 849/12 נח נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 4 (27.9.2012)). לאחר קבלתה של תכנית הפירעון ואישורה על ידי הנושים, הגיש המבקש בקשה להפחתת גובה התשלום החודשי, אך לא הצביע על שינוי נסיבות שמצדיק זאת.

7.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. על אף שהתבקשו תגובות מהמשיבים, נוכח נסיבותיו של המבקש מצאתי כי לפנים משורת הדין אין מקום לפסוק הוצאות.