פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
96/19
לפני:
כבוד השופט ע' גרוסקופף
המבקשת:
נג'אח אבו נכד
נ ג ד
המשיבים:
1. עו"ד גיא וייס
2. הכונס הרשמי
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 20.12.2018 בפש"ר 17102-08-18 שניתנה על
ידי כב' השופט אריה נאמן
בשם המבקשת:
עו"ד ענאן עטשי
החלטה
1.
לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט אריה נאמן ) בתיק פש"ר 17102-08-18 מיום 20.12.2018, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת להפחתת תשלומים עיתיים שהוטלו עליה במסגרת הליך פשיטת רגל בו היא נתונה.
2.
ביום 15.8.2018 ניתן צו כינוס לנכסי המבקשת על פי בקשתה, ונקבע לה צו תשלומים חודשי על סך 3,000 ש"ח אותו עליה לשלם החל מיום 1.10.2018 לטובת נושיה. ביום 13.9.2018 פנתה המבקשת למנהל המיוחד אשר התמנה לטיפול בענייניה, עו"ד גיא וייס (להלן: "המנהל המיוחד" ) בבקשה להפחית מצו התשלומים. יום לאחר מכן השיב לה המנהל המיוחד כי אין באפשרותו להיעתר לבקשה, זאת מכיוון שלא הציגה שינוי בנסיבות שעמדו לנגד עיני בית המשפט קמא עת קבע את צו התשלומים. ביום 28.10.2018 הגישה המבקשת לבית המשפט קמא את בקשתה להפחתת צו התשלומים, בצירוף עמדת המנהל המיוחד. יום לאחר מכן דחה בית המשפט קמא את בקשתה, משום שלא נתמכה באסמכתאות ומכיוון שטרם הוגשו דו"חות דו-חודשיים שילמדו על מצב הדברים לאשורו.
3.
ביום 7.12.2018 פנתה המבקשת למנהל המיוחד בבקשה נוספת להפחתת צו התשלומים, הפעם בצירוף האסמכתאות המבוקשות והדו"ח הדו-חודשי הראשון שהונפק בעניינה (דו"ח לחודשים ספטמבר-אוקטובר 2018). ביום 10.12.2018 נדחתה בקשה זו על ידי המנהל המיוחד, משום שלדידו התבססה על הבחנה שאינה עניינית בין דיירי הבית – התבקש כי בעלה וילדיה הבגירים יכללו בחישוב הוצאות התא המשפחתי, אך לא לצורך חישוב הכנסותיו. ביום 19.12.2018 הפנתה המבקשת את בקשתה להפחתת צו התשלומים לבית המשפט קמא, אך בקשתה נדחתה יום לאחר מכן מאותן הסיבות בגינן נדחתה על ידי המנהל המיוחד.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.
4.
המבקשת טוענת כי צו התשלומים שנקבע לה, אשר עומד כאמור על 3,000 ש"ח לחודש, אינו עולה בקנה אחד עם צרכי התא המשפחתי אותו היא מכלכלת, על סך הכנסותיו, הוצאותיו, ומספר הנפשות החיות במסגרתו תחת קורת גג אחת (המבקשת, בעלה, ארבעת ילדיה הבגירים ונכדה). המבקשת טוענת כי יש להבחין בין הכנסות והוצאות דיירי הבית לצורך חישוב צו התשלומים, שכן התחשבות בהכנסות בעלה וילדיה הופכת אותם שותפים לחובותיה הלכה למעשה, בעוד שהתעלמות מצרכיהם תפגע בהם ובזכותם לחיים בכבוד. הדברים מקבלים משנה תוקף בבחינת מצב הילדים: אחת מבנות המבקשת גרושה ומגדלת ילד קטין, בתה השנייה חסרת הכנסה, בתה השלישית הפסיקה את עבודתה לטובת לימודים אקדמיים, ואילו בנה נאלץ לשלם חצי מתוך משכורתו החודשית העומדת על 2,000 ש"ח, בהתאם לצו כינוס שניתן בעניינו. מכל האמור טוענת המבקשת כי דחיית בקשתה להפחתת צו התשלומים על ידי בית המשפט קמא מהווה העדפה של טובת נושיה על פני טובת בני משפחתה.
5.
דין הבקשה להידחות, אף ללא שתידרש תגובת המשיבים.
6.
גובה ההחזר הנקבע לפושט רגל הוא כידוע פרי הכרעה עובדתית אשר תלויה בראיות ובטיעונים שהובאו לפני הערכאה הדיונית בנוגע ליכולתו הקונקרטית של פושט הרגל, ולפיכך אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בקביעות הערכאה המבררת לגביו (ראו רע"א 2208/18 עזאם נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 6 (26.6.2018); רע"א 4025/15 שאני נ' קרן אוגינץ, עו"ד - הנאמנת על נכסי החייב , פסקה 10 (25.6.2015)).
7.
המבקשת טוענת כי יש להתחשב בהוצאות כלכלת ילדיה בעת חישוב הוצאותיה, אך על פי הנחיות הכונס הרשמי לחישוב הוצאות והכנסות חייבים בהליכי פשיטת רגל, יש ככלל להתחשב בילדי החייב הקטינים בלבד, ובנסיבות מסוימות עד גיל 24 ( הנחיית הכונס הרשמי "חישוב תשלום חודשי לחייב בהליך פשיטת רגל" סעיף 4.5.2 (16.5.2016) ). ילדי המבקשת אינם מצויים בטווח גילאים זה. משכך, גם אם חל שינוי בהכנסתם של ילדי המבקשת בין מועד קביעת צו התשלומים לבין מועד הגשת הדו"ח הדו-חודשי הראשון (למשל, בתה שחדלה מעבודה לצורך לימודים), ההתחשבות בכך מוגבלת. המבקשת טוענת כי בקשתה להפחתת צו התשלומים לא נבחנה באופן מעמיק, ואולם מהחומר שהונח לפניי עולה כי בית המשפט קמא נתן דעתו לנסיבות המשפחתיות של המבקשת, אך לא סבר כי כלל התא המשפחתי, לרבות כלכלתו, מזונו, והוצאות אחזקת הבית, צריך להיות ממומן על חשבון נושי המבקשת. החלטה זו של בית המשפט קמא אינה מתעלמת מנסיבות חייה של המבקשת, אף אם אינה מביאה לתוצאות להן קיוותה.
8.
משלא מצאתי דופי בהחלטת בית המשפט קמא, איני מוצא לנכון להתערב בשיקול דעתו. משלא נתבקשה תגובת המשיבים, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ"א באדר ב התשע"ט (28.3.2019).
ש ו פ ט