רע"א 4025/15 דוד שאני נ. קרן אוגינץ , עו"ד - הנאמנת על נכסי החייב

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט י' בן-חמו ) מיום 25.5.2015 בפש"ר 26397-01-13 , בגדרה נעתר חלקית לבקשת המשיבה 1 (להלן: "הנאמנת" ), והגדיל את צו התשלומים החודשי המושת על המבקש מסך של 1,200 ₪ לסך של 2,000 ₪ לחודש.

2.

הנאמנת מונתה כנאמנת על נכסי המבקש במסגרת הליכי פשיטת רגל שנפתחו ביוזמת המבקש. צו התשלומים החודשי נקבע לכתחילה על סך של 300 ₪, ולאחר מכן הועמד על סך של 1,200 ₪. המבקש הגיש בקשה להקטנת צו התשלומים ולהחזירו לקדמותו. בבקשה נטען כי ההחלטה על הגדלת הסכום התקבלה בהעדרו, ולטענתו מדובר בסכום שאיננו יכול לעמוד בו.

3.

בבקשה ציין המבקש, כבן 70 שנה, כי הוא מתגורר יחד עם בנו הבגיר, שלוֹ צרכים מיוחדים, וסועד אותו, תוך שהוא מקדיש לכך את מירב מרצו ורוב כספו. כמו כן טען המבקש כי הכנסתו מורכבת מפנסיה ומקצבאות שונות, ומסתכמת בסך של 5,589 ₪ בלבד, בעוד שהוצאותיו השונות, הכוללות מזון, תרופות וכדומה, עולות עד כדי סך של 6,186 ₪, ככל שיישאר צו התשלומים על כנו. המבקש הוסיף כי סכום זה כולל את צרכיו-שלו ושל בנו, וכן גם הוצאות אחרות הדרושות לו על מנת שיוכל לסייע לחמיו הקשיש.

4.

הנאמנת התנגדה לבקשה וביקשה כי צו התשלומים דווקא יוגדל כדי סך של 2,500 ₪. הנאמנת הצביעה על כך שהוגשו נגד המבקש תביעות חוב בסך שלמעלה ממיליון ₪. עוד הוסיפה כי הצהרותיו של המבקש, שנתמכו בתצהיר אך ללא אסמכתאות, לא כללו את הכנסתו של בנו מהביטוח הלאומי. בנוסף לכך, כך נטען, מחזיק המבקש בדירה נוספת הרשומה על-שמו ומושכרת לצד שלישי, בעוד שכספי התמורה אינם מוזרמים לקופת פשיטת הרגל אלא מועברים לבנו האחר של המבקש. המבקש לא דיווח על הכנסה זו ומסרב לשתף פעולה עם הנאמנת בכל הנוגע לדירה האמורה. המבקשת גם מתחה ביקורת על הוצאות מסוימות עליהן דיווח המבקש, כגון מינוי לעיתון והוצאות דלק (וכן גם הוצאות על רכב ליסינג, שבינתיים הוחזר), וטענה כי בפעולותיו של המבקש יש משום העדפת קרובים והיא פסולה.

5.

בתגובה טען המבקש כי הוא מטופל בשני ילדים עם צרכים מיוחדים, האחד גר עמו והשני מתגורר בגפו, ואולם המבקש הוא זה התומך בו כלכלית ברוב הוצאותיו. כמו כן נטען כי גם בתו הנוספת של המבקש מתפרנסת בצמצום רב מקצבת ביטוח לאומי ומעבודות ניקיון, אשר מטבען אינן קבועות. כתוצאה מכך, לעיתים עול פרנסתה מוטל גם הוא על המבקש. בהתחשב בכך, כך טען, הגדלה נוספת של צו התשלומים תמוטט אותו כלכלית ולא תאפשר לו להמשיך ולסייע לילדיו ברמה הבסיסית ביותר. אשר לדירה הנוספת טען המבקש כי מחצית מהזכויות בה, אשר היו שייכות לאשתו המנוחה, רשומות על-שם ילדיו.

6.

לאחר דיון במעמד הצדדים, בו תמך המשיב 2 בעמדת הנאמנת, נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת הנאמנת באופן חלקי. בהחלטה קבע בית המשפט כי בנו של המבקש משתכר סך של 3,000-4,000 ₪ לחודש, כך גם בתו, וכי עמדת הנאמנת והכנ"ר הריהי סבירה, במובן זה שמתוך הכנסה חודשית של כ-15,000 ₪ ניתן בהחלט להפריש סכום כסף בשיעור גדול יותר לתשלום חובות העומדים כיום על סך של כמיליון ₪. כמו כן צוינה העובדה כי המבקש מחזיק בנכס נוסף, וכי אין מניעה כי כל בני המשפחה יתגוררו בנכס אחד, תוך השכרת הנכס האחר והגדלת הכנסת התא המשפחתי. בית המשפט המחוזי הפנה גם לכך שעד לאחרונה עמדו הוצאות הרכב של המבקש על סך של 3,200 ₪ לחודש, וכי המבקש לא דיווח על הוצאות משפטיות עבור הייצוג המשפטי. יחד עם זאת, קבע בית המשפט, לא נעלמו מעיניו גם הנסיבות המיוחדות של בני המשפחה. לאור האמור, נעתר בית המשפט לבקשת הנאמנת באופן חלקי בלבד, וקבע כי צו התשלומים יוגדל ויועמד על סך של 2,000 ₪ לחודש.

7.

מכאן הבקשה שלפני, בגדרה טוען המבקש כי יש לבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי ולהעמיד את צו התשלומים על סכום כסף בשיעור נמוך בהרבה, בהתאם לבקשתו שנדחתה. המבקש טוען כי אין מחלוקת על כך שהכנסתו האישית מסתכמת בסך של 5,650 ₪. כמו כן הוא טוען כי בנסיבות הקיימות, גריעה נוספת מהכנסתו משמעה פגיעה בתזונתו-שלו ושל ילדיו הסמוכים על שולחנו. בנוסף לכך, חולק המבקש על גישת בית המשפט המחוזי לפיה ניתן לצרף את הכנסתו האישית לזו של שני ילדיו הסובלים מבעיות שונות ומתגוררים בנפרד ממנו. הוא סבור כי לא ניתן לצרף הכנסות של אנשים בגירים ולחייבם להתגורר יחדיו, וכי יש לראות כל אחד מהם כיחידה משפחתית נפרדת. לטענתו, לא ניתן לדרוש מילדיו לגור עמו על מנת להרתם לפרעון חובותיו האישיים, אשר לילדיו אין כל קשר אליהם.

8.

עם כל הצער וההבנה לנסיבותיו הקשות של המבקש ומשפחתו, אין לאל-ידי להעתר לבקשה.

9.

כפי שקבעה הפסיקה, השגה של חייב על החלטה בעניין תשלום חודשי לקופת פשיטת רגל היא בגדר בקשת רשות ערעור, ולא ערעור בזכות. זאת, מאחר שאין מדובר ב"צו פשיטת רגל", בהתאם לסעיף 182(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980, אלא רק במרכיב מסוים בגדר הצו. כמו כן, אין מדובר ב"פסק דין", אלא ב"החלטה אחרת", שמטבעה אינה סופית והיא עשויה להשתנות מעת לעת, בהתאם לנתוניו העדכניים של החייב, השתכרותו בפועל ופוטנציאל ההשתכרות (רע"א 4746/11

גרוזמן נ' כונס הנכסים הרשמי (26.10.2011)).

10.

באשר לשאלה האם יש להעניק רשות ערעור נשמעו דעות מספר. מחד גיסא היתה הפסיקה ערה לכך שלעיתים גדר ההתערבות בתיק מסוג זה רחב יותר מזה של תיק רגיל, הן בשל מושא העניין, הן בשל ההיסטוריה הדיונית של השגה ערעורית על החלטה מעין זו (רע"א 849/12 לזר נ' כונס הנכסים הרשמי (27.9.2012)). מנגד, מטבע הדברים מדובר בהכרעה שהיא עובדתית גרידא, הנכנסת לעומקן של הנסיבות האישיות של החייב ומבקשת להביא לפתרון מאוזן בינו ובין נושיו. בהחלטה כגון דא גדר ההתערבות של ערכאת הערעור הוא מצומצם ביותר, לאור היכרותה הנרחבת של הערכאה הדיונית עם הנפשות הפועלות ומכלול נסיבות העניין (רע"א 4017/14 מזרחי נ' קוטלר , פסקה 4 וההפניות שם (31.8.2014); רע"א 8024/11 גרונוביץ נ' פריימן , פסקה 2 (28.2.2012); רע"א 7407/13 לוי נ' אורי , פסקה 4 (24.12.2013); רע"א 6670/12 ינאי נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 6 (22.10.2012) ).

11.

בעניין דנן לא מצאתי מקום להתערבות במסקנותיו של בית המשפט המחוזי. מדובר בהליך שנפתח ביוזמת המבקש, ואף על-פי כן הוא אינו משתף פעולה באופן מלא עם פעולות הנאמנת. הנאמנת הצביעה בבקשתה ובדיון שנערך במעמד הצדדים על מספר סוגי כספים שמקורם וייעודם אינו נהיר, והמבקש לא סיפק הסבר בקשר אליהם. המבקש אינו משתף פעולה בכל הנוגע למסירת נתונים באשר לדירה הנוספת הרשומה על-שמו והמושכרת לצד שלישי, כאשר גם לפי שיטתו מחצית משכר הדירה שייכת לו באופן אישי וראויה להגיע לקופת פשיטת הרגל. סעיפי הוצאה מסויימים עליהם הצהיר המבקש נראים מופרזים בנסיבות העניין ולכל הפחות טעונים הבהרה נוספת. בהתחשב בכך, על מי שמבקש את התחשבותו ורוחב לבו של בית המשפט לבוא בשעריו בידיים נקיות ובגילוי מלא באשר למצבו. כזאת לא ארע בענייננו.

12.

המבקש מלין על הצעת בית המשפט לפיה על ילדיו של המבקש להתגורר עמו וטוען, ובצדק, כי אינם חלק מהליך פשיטת הרגל. יחד עם זאת, המבקש חוזר וטוען שוב ושוב כי על הנאמנת להתחשב בהוצאות הרבות שיש לו בהיותו מטופל בילדיו. דומני, כי ככל שאכן הוא מבקש להתחשב במצבם של ילדיו בצד ההוצאות, מן הראוי הוא כי תהא התייחסות דומה כלפיהם גם בצד ההכנסות. בוודאי נכון הדבר ביחס לבנו של המבקש המתגורר עמו, אשר הכנסתו המדויקת לא פורטה. הצעתו של בית המשפט, עשויה להיות תקפה גם ביחס לשני ילדיו הנותרים, ומכל מקום הדבר ראוי לשקילה במסגרת הפתרון הכולל שמעצב בית המשפט.

13.

סופו של דבר, בית המשפט המחוזי בדק את הנתונים הקונקרטיים שהובאו לפניו, והגיע לפתרון מאוזן, אשר לוקח בחשבון גם את נסיבותיהם האישיות של המבקש ומשפחתו. בפתרון זה לא מצאתי מקום להתערב. אי לכך, הבקשה נדחית.

14.

משלא נתבקשה תגובה ובהתחשב בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.