רע"א 8220/17 איוב נדים נ. הכונס הרשמי

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטת א' אריאלי ) בפש"ר 11777-05-16 מיום 23.8.2017, בגדרה נעתר בית המשפט המחוזי באופן חלקי לבקשת המשיב 2 (להלן: המנהל המיוחד ), והגדיל את צו התשלומים החודשי אשר הושת על המבקש מסך של 500 ₪ לסך של 1,800 ₪. בד בבד עם בקשת רשות הערעור, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה האמורה.

2.

ביום 11.7.2016 ניתן צו כינוס לנכסי המבקש, והושת עליו צו תשלומים חודשי בסך של 500 ₪. בחלוף כשנה, ביום 13.6.2017, הגיש המנהל המיוחד לבית המשפט המחוזי בקשה להגדלת צו התשלומים לסך של 2,500 ₪. בבקשתו טען המנהל המיוחד כי שכרו של המבקש עומד על 6,000 ₪; כי הוא מקבל מדי חודש קצבת ילדים בסך של 300 ₪; כי בנו של המבקש, המתגורר בביתו, זכאי לקצבת נכות חודשית בסך של 2,500 ₪; כי רעיית המבקש איננה עובדת ואינה ממצה את כושר השתכרותה; וכי בן נוסף של בני הזוג עובד ושכרו אינו ידוע. עוד טען המנהל המיוחד כי המבקש הצהיר על בעלותו בבית מגורי המשפחה. המבקש מצדו התנגד להגדלת צו התשלומים, וטען בין היתר כי אינו משתמש בקצבת הנכות של בנו, וכי בנו הנוסף אכן עובד אך אינו מתגורר עוד בבית הוריו. אשר לטענות על דבר אי-מיצוי כושר ההשתכרות של רעייתו, טען המבקש כי רעייתו לומדת פעמיים בשבוע, ומטפלת במשק הבית ובילדיהם הקטנים; וכי על כל פנים שוק העבודה באזור מגוריהם איננו משופע במשרות פנויות.

3.

בהחלטה מיום 23.8.2017 נעתר בית המשפט המחוזי באופן חלקי לבקשת המנהל המיוחד. מחד גיסא, שקל בית המשפט המחוזי את הכנסות התא המשפחתי אשר אינן שנויות במחלוקת ועומדות על סך של 8,800 ₪ (שכר המבקש, קצבת הילדים וקצבת הנכות של בנו); כמו גם את העובדה כי רעיית המבקש אינה עובדת כלל; ואת מגורי המשפחה בבית המצוי בבעלות המבקש. מאידך גיסא, ניתן משקל גם לנסיבות שתיאר המבקש בתגובתו, ובכלל זאת, לעובדה כי בנו סובל מנכות וסמוך על שולחן הוריו. כמו כן, ציין בית המשפט המחוזי כי המבקש לא הגיש באופן סדור את הדוחות הדו-חודשיים אשר נדרש להגיש למנהל המיוחד, ואף כשהגישם הרי שהם לא נתמכו באסמכתאות מתאימות; הדבר נזקף, כך נקבע, לחובת המבקש. על יסוד האמור, ובהתחשב בהוצאות הסבירות של התא המשפחתי, קבע בית המשפט המחוזי כי יש להגדיל את צו התשלומים לסך של 1,800 ₪.

4.

מכאן הבקשה שלפנַי, בגדרה חוזר המבקש על אשר טען בבית המשפט המחוזי וטוען כי אין ביכולתו לעמוד בתשלום העתי המוגדל שנקבע.

5.

נתתי דעתי על הבקשה ועל נימוקיה, ובאתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. הלכה פסוקה היא כי התערבותו של בית משפט זה בהחלטות הנוגעות לתשלום החודשי המושת על חייב בהליך פשיטת רגל – מצומצמת עד מאד. זאת, בשל טבען העובדתי של החלטות מעין אלו ולאור ההיכרות הנרחבת של הערכאה הדיונית עם נסיבות העניין (רע"א 4025/15 שאני נ' הנאמנת על נכסי החייב , פסקה 10 (25.6.2015)). בנדון דידן, אין חולק כי לתא המשפחתי של המבקש הכנסה חודשית כוללת בסך של 8,800 ₪; רעיית המבקש אינה עובדת והאחרון לא הכחיש את בעלותו בבית מגוריו; גם נכותו של הבן לא נעלמה מעיני בית המשפט המחוזי. מצאתי אפוא את ההחלטה דנן מניחה את הדעת ומנומקת כדבעי.

אשר על כן, בקשת הרשות לערער נדחית בזאת. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.