רע"א 1137/18 ריאד עודה נ. עו"ד שמואל לביא

1.

בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 21.1.2018 (פש"ר 22497-11-16, השופט א' נאמן ). בהחלטה זו הורה בית המשפט המחוזי על הגדלת החיוב החודשי המושת על המבקש במסגרת צו תשלומים שניתן בהליך פשיטת רגל.

רקע והליכים קודמים

2.

ביום 14.12.2016 נתן בית המשפט המחוזי צו כינוס לנכסי המבקש, וזאת בהתאם לבקשתו. בהמשך לכך, בית המשפט המחוזי מינה את המשיב 1 כמנהל מיוחד לנכסי המבקש (להלן: המנהל המיוחד ), וכן נתן צו תשלומים שבו חויב המבקש בתשלום חודשי בסך 2,000 שקלים החל מיום 1.2.2017.

3.

ביום 28.2.2017 ניתן צו פירוק לחברת "בני פואד טועמה 1989 בע"מ" (להלן: החברה ), שבה היה המבקש שותף. בעקבות זאת הופחת התשלום החודשי בצו התשלומים, בהסכמת המנהל המיוחד, לסך של 500 שקלים בחודש, מיום מתן צו הכינוס ועד לחודש יוני 2017, כך שלאחר מכן יחזור החיוב החודשי לעמוד על 2,000 שקלים. בהמשך, הגיש המנהל המיוחד לבית המשפט המחוזי המלצה לתכנית פירעון לחייב במסגרתה הוצע להעלות את החיוב בצו התשלומים לסך של 4,000 שקלים לחודש וזאת למשך 44 חודשים או לחילופין לסך של 3,500 שקלים לחודש למשך 54 חודשים. המבקש התנגד להמלצה האמורה.

4.

ביום 21.1.2018 נתן בית המשפט המחוזי את ההחלטה מושא הבקשה דנן, שבה הורה על הגדלת החיוב בצו התשלומים ל-4,000 שקלים מדי חודש. בית המשפט המחוזי קבע, לאחר עיון בדו"חות שהוגשו בעניינו של המבקש ובנתונים שהגיש המבקש בעצמו, כי ההכנסות הכוללות של התא המשפחתי של המבקש הן מעל 14,000 שקלים בממוצע בחודש, ואילו ממוצע ההוצאות החודשיות שלו (ללא התשלום החודשי לפי צו התשלומים) עומד על 8,000 שקלים. על כן, בית המשפט המחוזי קבע כי ההכנסה הפנויה של המבקש ללא התשלום החודשי עומדת על 6,000 שקלים לחודש, וכי מן הראוי שסכום זה – בחלקו הגדול – יועבר לנושים, ולא ישמש לצורך חיסכון. נוסף על כך, בהתאם להמלצת המנהל המיוחד, בית המשפט המחוזי קבע כי ימונה שמאי על מנת להעריך את שוויה של הדירה שבה מתגורר המבקש, שרשומה אמנם על שם אביו, אך לפי צוואת האב ניתנה למבקש זכות מגורים בה ללא תמורה לכל חייו. בית המשפט המחוזי אף הורה כי השמאי יעריך את שווי זכות המגורים האמורה, נוסף על הערכת שווי הדירה עצמה.

הבקשה דנן

5.

בבקשה שבפני טוען המבקש כי לא היה מקום להגדיל את גובה החיוב החודשי בצו התשלומים. לטענת המבקש, בית המשפט המחוזי התעלם מהעובדה שהכנסות התא המשפחתי שלו ירדו משמעותית מאז קרסה החברה, שכן בשל כך המבקש לא היה זכאי לדמי אבטלה (בהיותו בעל מניות בחברה שהעסיקה אותו). על רקע זה, כך נטען, הגדלת החיוב החודשי מתעלמת מצרכי המחייה של המבקש ומשפחתו, מקשה מאד על רווחתם ועל התנהלותם היומיומית וכן אינה נותנת משקל ממשי להשתכרות בפועל של המבקש ואשתו. בהקשר זה נטען, כי המלצת המנהל המיוחד שהוגשה לבית המשפט המחוזי הייתה מבוססת על כושר השתכרות מוערך של המבקש בסך 10,000 שקלים על רקע העובדה שלמבקש תואר בכלכלה מאוניברסיטת חיפה. עם זאת, המבקש טוען כי הוא מעולם לא עסק בתחום הכלכלה ועל כן השכלתו הפורמאלית אינה רלוונטית להערכת כושר השתכרותו. המבקש מוסיף ומפרט כי הוא עובד כיום במתן שירותי משרד בשתי חברות תמורת שכר חודשי כולל של 6,000 שקלים, ואילו אשתו, הנדסאית במקצועה, משתכרת כ-8,000 שקלים בחודש. עוד מדגיש המבקש כי למבקש ואשתו שני ילדים קטינים, בגילאי 13 ו-10.

6.

בנוסף, המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שהורה לבצע שמאות של דירת המגורים ושל זכות המגורים של המבקש בה. המבקש מדגיש כי צוואת אביו מתירה לו להשתמש בקומה אחת בבית לצורך מגורים, מבלי להקנות לו זכות קניינית בדירה עצמה. המבקש מוסיף וטוען כי זכות זו הוקנתה לו בצוואת אביו, אולם אביו בין החיים ועל כן אין להוראות הכלולות בה כל תוקף בעת הזו.

7.

ביום 29.3.2018 הוריתי על הגשת תשובות לבקשה, ואלו הוגשו ביום 17.4.2018.

8.

המנהל המיוחד טוען בתשובתו כי דין הבקשה להידחות. לטענת המנהל המיוחד, החלטתו של בית המשפט המחוזי מנומקת ומוצדקת, ומבוססת כראוי על הנתונים והעובדות שהוצגו בפניו ונבחנו על ידו. באופן יותר ספציפי, המנהל המיוחד מדגיש כי חישוב ההכנסות וההוצאות של המבקש הסתמך על שלושת הדו"חות הדו-חודשיים שהגיש המבקש, שבהם פורטו בהרחבה התנודות בהכנסות ובהוצאות של המבקש ומשפחתו, וכן על העקרונות המנחים את כונס הנכסים הרשמי בכל הנוגע לקביעת הסכום הנדרש לפרנסתה של משפחה. המנהל המיוחד טוען כי החלטה זו מאזנת נכונה בין צרכיו של החייב לבין השמירה על האינטרסים של הנושים, ועל כן אין מקום להתערב בה. המנהל המיוחד סבור שיש לדחות גם את טענותיו של המבקש בכל הנוגע לכושר ההשתכרות הפוטנציאלי שלו, אולם מדגיש כי למעשה בית המשפט המחוזי לא קבע ממצאים כלשהם בעניין זה, ולא התבסס על כך בהחלטה על הגדלת החיוב החודשי. באשר לדירת המגורים טוען המנהל המיוחד כי המלצתו לערוך שמאות לדירה ניתנה בהתחשב במכלול הנסיבות, ובפרט בעובדה שהמבקש עושה בדירה מנהג בעלים ובכך שחובות המבקש נוצרו מחברה שהייתה בבעלות האב במשך שנים רבות והועברה ללא תמורה למבקש כשנה לפני קריסתה. המנהל המיוחד טוען עוד כי בית המשפט המחוזי לא קבע מסמרות באשר להתחשבות בזיקתו של המבקש לדירה, אלא אך הורה על עריכת שמאות על מנת שיונחו בפניו הנתונים הרלוונטיים, כך שלמבקש שמורה הזכות להעלות בעתיד כל טענה בעניין. על רקע זה, סבור המנהל המיוחד כי לא נפל בהחלטה כל פגם וכי אין מקום להתערב בה.

9.

הכונס הרשמי, הוא המשיב 2, סבור אף הוא כי יש לדחות את הבקשה, בהתחשב בהלכה שלפיה אין ערכאת הערעור מתערבת בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית בכל הנוגע לכושר החזר של פושט הרגל. הכונס הרשמי סבור כי החלטתו של בית המשפט המחוזי מעוגנת היטב בהצהרות המבקש בדו"חות שהגיש וכן בדיונים שהתקיימו בבית המשפט המחוזי. באשר למחלוקת הנוגעת לדירת המגורים סבור גם הכונס הרשמי כי אין מקום להתערב בעניין זה, בהתחשב בכך שבשלב זה משמעותה של ההחלטה שניתנה היא עריכת חוות דעת שמאית ותו לא.

דיון והכרעה

10.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים מצאתי כי יש לדחות את הבקשה. בעיקרו של דבר, לא מצאתי כי מקרה זה נמנה על המקרים המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור, בהתאם לאמות המידה למתן רשות ערעור הקבועות בסעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. הדברים אמורים בפרט בהתחשב בכך שמדובר בהחלטה הנוגעת לשאלת התשלום החודשי המושת על חייב בהליך פשיטת רגל, שהנטייה להתערב בה בערעור היא מצומצמת, לנוכח אופייה העובדתי וההיכרות הנרחבת של הערכאה הדיונית עם נסיבות העניין (ראו: רע"א 6501/12 רובינשטיין נ' רובינשטיין , פסקה 5 (5.9.2012); רע"א 673/17 סלאחי נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 3 (21.3.2017); רע"א 8220/17 נדים נ' הכונס הרשמי , פסקה 5 (29.10.2017)). בנסיבות העניין, התרשמתי כי בית המשפט המחוזי קיבל את החלטתו לאחר שבחן לעומק את התשתית העובדתית שהונחה בפניו, ובכלל זה את דו"חות המנהל המיוחד ואת הדו"חות שהגיש המבקש עצמו, תוך שהוא מתייחס לאיזון הנדרש בהליכי פשיטת רגל בין צרכי החייב לאינטרס הנושים (ראו: רע"א 9280/16 גידו נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 3 (23.2.2017)). על רקע זה, איני סבורה כי יש ממש בטענת המבקש כי ההחלטה אינה נותנת משקל להשתכרות שלו ושל אשתו בפועל, או כי נפל פגם אחר המצדיק התערבות בה. אציין כי איני רואה להידרש לטענות שהעלה המבקש באשר לכושר השתכרותו הפוטנציאלית, שכן ממילא מעיון בהחלטתו של בית המשפט המחוזי עולה כי הוא כלל לא התבסס על אותה הערכה פוטנציאלית, אלא על הכנסות המשפחה בפועל.

11.

בכל הנוגע לטענות הנסבות על ההחלטה להורות על עריכת חוות דעת שמאית ביחס לדירה שבה מתגורר המבקש אני תמימת דעים עם המנהל המיוחד והכונס הרשמי כי מדובר בהחלטה בעלת אופי דיוני, שאין בה כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או לגרום למבקש נזק של ממש. ממילא, המבקש יהא רשאי להעלות בהמשך ההליך כל טענה באשר לממצאי חוות הדעת והשלכותיהם על הליך פשיטת הרגל.

12.

אשר על כן: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין ולפנים משורת הדין, איני עושה צו להוצאות.