פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
6501/12
לפני:
כבוד השופט צ' זילברטל
המבקש:
נחום רובינשטיין
נ ג ד
המשיבים:
1. דני רובינשטיין
2. טובה רובינשטיין
3. עו"ד עופר שפירא
4. כונס הנכסים הרשמי
בקשת רשות ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע
החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו בתיק פש"ר 2946/08 שניתנה ביום
15.07.2012 על-ידי כב' השופטת אסתר נחליאלי חיאט
בשם המבקשים:
עו"ד שוקי (יהושע)
שועלי
החלטה
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 15.7.2012 (כב' השופטת א' נחליאלי-חיאט ) בתיק פש"ר 2946/08, בגדרה הוחלט להיענות חלקית לבקשת המשיבים 1 ו-2 (להלן: המשיבים ) ולהגדיל, באופן זמני, את סכום התשלום העתי שהמבקש נדרש לשלם לקופת הכינוס.
רקע והליכים קודמים
1.
בין המבקש לבין המשיבים (אחיו וגיסתו) התגלע סכסוך המתברר מזה זמן בפני ערכאות שונות. בנוסף, בעניינו של המבקש מתנהלים הליכי פשיטת רגל בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב, לאחר שהמבקש ביקש להכריז עליו כפושט רגל. במסגרת אותם הליכים ניתן ביום 14.9.2010 צו כינוס נכסים לנכסי המבקש, ונקבע כי עד להחלטה אחרת עליו לשלם לקופת הכינוס תשלום עתי בסך של 500 ש"ח לחודש (סעיף 18ב לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980).
2.
ביום 23.10.2011 הגישו המשיבים, הנמנים על נושיו של המבקש, בקשה לביטול הליכי פשיטת הרגל המתקיימים בעניינו. בין היתר נסמכו המשיבים בבקשתם על ממצאי חקירה פרטית שהוזמנה על-ידם. בהמשך הגישו המשיבים גם בקשה "להגדלת תשלומי החייב לקופת הכינוס" לסכום של 7,500 ש"ח. בקשה זו, הכוללת טענות לגבי יכולותיו הכלכליות של המבקש, נסמכה, בין היתר, על תגובתו של המנהל המיוחד לנכסי המבקש (להלן: המנהל ) לבקשה לביטול הליכי פשיטת הרגל. בתגובת המנהל, המתבססת על ממצאי חקירתו והחקירה שהוזמנה על-ידי המשיבים נאמר, כי תשלום חודשי של 500 ש"ח אינו משקף את יכולותיו הכלכליות של המבקש וגם אינו ראוי לנוכח התנהלותו. המנהל חזר על עמדה זו בתגובה שהגיש לבקשה להגדלת התשלום העתי. המבקש התנגד לבקשה בנימוק שהטענות בנוגע למצבו הכלכלי אינן נכונות והגיב לממצאים שעלו, לכאורה, מהחקירות והבדיקות שהתקיימו לבירור מצבו הכלכלי. המבקש העלה השגות גם כלפי ממצאי חקירתו של המנהל בתגובה נוספת שהגיש. יצוין, כי המבקש צרף לתגובותיו, כמו גם לבקשה זו, מסמכים שונים בניסיון לתמוך בטענותיו בנוגע למצבו הכלכלי.
3.
ביום 15.7.2012 קיבל בית משפט קמא את בקשת המשיבים, באופן חלקי, והורה על הגדלת התשלום העתי לקופת הכינוס לסך של 3,500 ש"ח לחודש, בהדגישו כי קביעה זו היא זמנית , ובמסגרת דיון שעתיד להתקיים בחודש דצמבר בבקשה לביטול הליכי פשיטת הרגל, יידון גם נושא צו התשלומים. וכך נקבע בהחלטה:
"לאחר שעיינתי בבקשה להגדלת צו התשלומים (ל-7,500 ש"ח) בעמדת המנהל המיוחד הסבור כי הסכום ראוי ומשקף את אפשרויות החייב ואת התנהלותו בהליך, ולאחר שעיינתי בבקשה 38 (בקשה לביטול הליכי הפש"ר) ובעמדת המנהל המיוחד שם והחומר הרב שהונח בבקשה זו, לרבות התייחסות לצו התשלומים, כן נתתי דעתי לתגובות החייב הן התגובה המקורית והן התגובה הנוספת שהגם שהגישה ללא קבלת רשות לא ראיתי להתעלם ממנה, נתתי דעתי לעמדת הכנ"ר והגעתי למסקנה כי בעת הזאת ובאורח זמני יש להעלות את צו התשלומים החודשי לסך 3,500 ש"ח ... "
יצוין, כי בקשת המבקש לעיכוב ביצועה של החלטה זו נדחתה על-ידי בית משפט קמא ביום 7.8.2012. מכאן בקשת רשות הערעור, שבצידה גם בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה על הגדלת סכום התשלום החודשי (לעניין הצורך בהגשת בקשת רשות ערעור על החלטה המשנה את סכום התשלום העתי ראו: רע"א 4746/11 גרוזמן נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, 26.10.2011).
הבקשה
4.
בבקשה שלפניי, שעניינה ביטול ההחלטה על הגדלת התשלום העתי, פורש המשיב את פרטי הסכסוך רב השנים בינו לבין המשיבים. לטענתו, הבקשה להגדלת התשלום העתי היא חלק מפרשת הסכסוך הכולל ואין לה דבר עם יכולותיו הכלכליות. נטען גם, כי שגה בית משפט קמא עת נתן אמון בגרסת המנהל והמשיבים נוכח האמור בתגובת המבקש בנוגע ליכולותיו הכלכליות. עוד נטען, כי ההחלטה אינה מנומקת ויש בה לפגוע בזכות הגישה של המבקש לערכאות, שכן היא התקבלה מבלי שקוים דיון בבקשה.
דיון והכרעה
5.
לאחר עיון בבקשה ובנספחיה החלטתי שאין מקום ליתן למבקש רשות לערער, זאת אף בלי שיהא צורך לבקש את תשובת המשיבים לבקשה.
כפי שכבר צוין לא פעם, קביעת סכומו של תשלום עתי בהליכי פשיטת רגל היא הכרעה עובדתית פרטנית הנגזרת מן הראיות והטיעונים שהובאו בפני הערכאה הדיונית בנוגע ליכולותיו הקונקרטיות של פושט הרגל (ראו, למשל, רע"א 8025/11 רכס נ' פריימן , פסקה 11 (לא פורסם, 22.3.2012) וההפנייה שם, להלן: עניין רכס ). קביעה זו של הערכאה הדיונית היא מטבעה קביעה שבעובדה, בה לא תטה ערכאת הערעור להתערב (ראו רע"א 8160/10 בן דב נ' עו"ד שרון (לא פורסם, 14.12.2010) וההפניות שם) ובענייננו המבקש גם לא הצביע על עילה המצדיקה התערבות. קל וחומר שאין מקום ליתן רשות ערעור כאשר ענייננו בהחלטה שכונתה "זמנית" וכשבעוד כ-60 יום קבוע דיון בבקשה לשינוי סכום התשלום החודשי.
6.
אין בידי לקבל את טענת המבקש, לפיה שגה בית משפט קמא שהחליט לקבל את הבקשה להגדלת התשלום העתי "על סמך בקשה שביסודה טענות שונות מטעם המשיבים " (ההדגשה במקור - צ.ז). כפי שגם עולה מן ההחלטה עצמה, בטרם קיבל בית משפט קמא את החלטתו, שכאמור, היא בעלת אופי זמני, עמדו בפניו בקשת המשיבים, עמדת המנהל וממצאי החקירה שניהל, וכן תגובות המבקש. היענותו החלקית (והזמנית) של בית המשפט לבקשת המשיבים התקבלה לאחר העיון במגוון החומרים והטיעונים שהוצגו בפניו על ידי כלל הצדדים, על סמך המידע הנובע מהם ותוך איזון בין האינטרסים השונים שעל הכף (השוו: רע"א 1580/12
נתני נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 5 (לא פורסם, 28.3.2012)).
7.
סיכומם של דברים, כיוון שעסקינן בבקשה שעניינה קביעת הערכאה הדיונית בעניין שבעובדה, אשר התקבלה לאחר עיון במגוון טענות הצדדים, ונוכח העובדה שמדובר בהחלטה זמנית שאמורה להיבחן שוב בקרוב, סבורני כי אין מקום למתן רשות ערעור. זאת מבלי שאדרש לשאלת הצורך בקיום דיון בבקשה להגדלת סכום התשלום העתי (השוו גם להחלטת השופט י' דנציגר
בעניין רכס , שעסקה, בבחינת מעבר לצורך, בשאלה אם יש לקיים דיון בטרם קביעת תשלום עתי בפעם הראשונה ), או לשאלה אם היה מקום להגדיל את סכום התשלום באופן זמני כשממילא אמור להתקיים דיון בעניין זה בתוך זמן קצר.
8.
סוף דבר, דין הבקשה להידחות. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. כיוון שלא נדרשו תשובות אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ח באלול התשע"ב (5.9.2012).
ש ו פ ט