רע"א 6162/17 יוסף דדון נ. כונס נכסים הרשמי

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט ע' כהן ) מיום 1.7.2017 אשר הגדיל את צו התשלומים החודשי שהושת על המבקש מ-600 ש"ח לסך של 4,000 ש"ח.

1.ביום 19.8.2009 ניתן צו כינוס לנכסי המבקש (להלן: החייב ) והוא חויב לשלם לקופת הכינוס סך של 600 ש"ח מדי חודש. מן הבקשה עולה כי בית המשפט המחוזי דחה בשתי הזדמנויות את בקשות החייב למתן הפטר (החלטה מיום 23.6.2013 והחלטה מיום 5.6.2016), וביום 5.6.2016 הוחלף הנאמן לנכסיו במשיב 2 (להלן: הנאמן ). ביום 21.2.2017 הגיש הנאמן תסקיר לבית המשפט ובו עתר להגדיל את צו התשלומים החודשי שהושת על החייב ולהעמידו על סך של 4,000 ש"ח. בבקשה נטען כי ילדיו הבגירים של החייב מתגוררים עמו, כי החייב ורעייתו משתכרים יחד סך של 12,000 ש"ח בחודש (תוך שהודגש כי כושר השתכרותם מגיע כדי 19,000 ש"ח), כי רעיית החייב מנהלת עסק המצוי בבעלות בנו וכי החייב אינו משלם באופן סדיר את התשלומים שהושתו עליו במסגרת צו הכינוס. הנאמן ציין כי החייב חב לנושיו סך של כ-1.7 מיליון ש"ח (מהם סך של 328,736 ש"ח בדין קדימה), אך בקופת הכינוס הצטברו עד כה 52,000 ש"ח בלבד. ביום 29.5.2017 הורה בית המשפט המחוזי על ביטול הליך הכינוס ולאחר שהחייב הגיש בקשה לעיון מחדש בהחלטה, קבע בית המשפט קבע כי ההליך יחודש בכפוף לסילוק מחדלי החייב. ביום 11.6.2017 השיב החייב לבקשת הנאמן להגדלת התשלום החודשי.

3.ביום 1.7.2017 הורה בית המשפט המחוזי על החזרת החייב להליך לאחר שקיים את האמור בהחלטה מיום 4.6.2017 לסילוק מחדליו וכן הורה על הגדלת צו התשלומים החודשי כבקשת הנאמן. בית המשפט המחוזי ציין כי אינו דן בשאלת כושר השתכרותם של החייב ואשתו כטענת הנאמן וכי התשלום החודשי ייקבע בהתאם לנתונים שנמסרו מהחייב. לאחר שדן ברכיבי ההוצאות השונים שמסר החייב קבע בית המשפט כי הוצאות החייב הן "מופרזות ביותר", וכי הוא "אינו מחלק בצורה נכונה את ההוצאות בינו לבין בניו הבגירים המתגוררים עמו". בית המשפט הורה, אפוא, על הגדלת צו התשלומים החודשי לסך של 5,000 ש"ח. נוכח כוונתו להגיש בקשת רשות ערעור, הגיש החייב בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה וביום 24.7.2017 דחה בית המשפט את הבקשה, אך תיקן את החלטתו מיום 1.7.2017 מחמת טעות חישוב, והעמיד את צו התשלומים החודשי על סך של 4,000 ש"ח. בהחלטתו ציין בית המשפט כי:

"... לעניין הבקשה לעיכוב ביצוע: כאמור בהחלטתי הנ"ל, ההחלטה מבוססת על תגובת החייבים מיום 11.6.2017, וההכנסות וההוצאות המפורטות בה. החלטה כוללת רכיבים בקשר לעבר ולעתיד ... לגבי העתיד – בהתאם לנתונים שמסר החייב בתגובתו, קבעתי את גובה התשלום החודשי, אשר תוקן בהחלטתי זו ל-4000 ש"ח לחודש ... בבקשה זו טוען החייב לשינוי נסיבות לאחר תגובתו מיום 11/6/17, טענות לגביהן רשאי הוא להגיש בקשה להקטנת התשלום החודשי, עקב שינוי נסיבות.

אם תוגש בקשה כאמור, יצרף לה החייב תצהיר, בו יפרט את הרכב התא המשפחתי, הכנסותיו והוצאותיו, וכן יצרף העתק הדוחות החודשיים ואישורי הכנסה עבור ששת החודשים האחרונים...".

4.בבקשה דנן טוען החייב כי התסקיר עליו התבססה ההחלטה "רצוף עובדות שגויות", בין היתר באשר להיקף הוצאותיו של החייב ולכושר ההשתכרות שלו ושל אשתו. החייב מלין על כך שההחלטה התקבלה מבלי שקוים דיון בבקשת הנאמן להגדלת צו התשלומים החודשי. בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור עתר החייב גם לעיכוב ביצועה של החלטת בית המשפט המחוזי.

5.בקשת רשות הערעור דינה להידחות.

כפי שנפסק לא אחת, "אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעותיה של הערכאה הדיונית בנוגע לשאלת כושר ההחזר של פושט הרגל שהיא מטבעה שאלה שבעובדה" (ראו למשל, רע"א 8160/10 בן דב נ' עו"ד יואב שרון , פסקה 3 (14.12.2010); רע"א 366/16 נסאר נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה , פסקה 10 (13.3.2016); רע"א 673/17 סלאחי נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 3 (21.3.2017)). החלטת בית המשפט המחוזי התקבלה לאחר שהוצגו בפניו עמדת הנאמן, ממצאי החקירה שניהל, וטענות החייב. החלטה זו שקולה ומאזנת כראוי לעת הזו בין צרכי החייב לאינטרס הנושים, ואין מקום להתערב בה. בית המשפט המחוזי ציין במפורש כי לא דן בטענות הנאמן בשאלת כושר השתכרותם של החייב ורעייתו והסתמך על הנתונים שמסר החייב ועליהם בלבד (ראו פסקה 22 לתגובת החייב, מש/8). על כן, אין ממש בטענות החייב לפיהן ההחלטה ניתנה תוך התעלמות מטענותיו ובהתבסס על עובדות שהועלו במסגרת תסקיר שגוי שהגיש הנאמן. כפי שציין בית המשפט המחוזי, ככל שאכן שקיימות נסיבות חדשות, פתוחה בפני החייב הדרך לעתור לבית המשפט המחוזי בבקשה להקטנת התשלום החודשי (השוו: רע"א 4017/14 מזרחי נ' עו"ד שאול קוטלר , פסקה 4 (31.8.2014)). ולבסוף, בהינתן העובדה שבית המשפט המחוזי הסתמך בהחלטתו אך ורק על הנתונים שמסר החייב, לא מצאתי כי נפגעה זכות מהותית שלו בכך שבית המשפט לא קיים דיון בבקשה להגדלת התשלומים. על כן, לא ראיתי צורך להידרש לטענת החייב בהקשר זה (רע"א 6501/12 רובינשטיין נ' רובינשטיין , פסקה 7 (5.9.2012)).

6.הבקשה נדחית ועמה הבקשה לעיכוב ביצוע.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.