רע"א 366/16 נסאר אחמד נ. כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה

1.בקשת רשות ערעור ולצדה בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט י' בן-חמו ) בפש"ר 9268-12-13 מיום 7.9.2015, בגדרה נעתר בית המשפט לבקשת המשיב 2 (להלן: "המנהל המיוחד" ) באופן חלקי, להגדיל את צו התשלומים החודשי המושת על המבקש לסך של 2,500 ₪. על-פי החלטת הרשמת ל' בנמלך

מיום 13.1.2016 הוארך המועד להגשת הבקשה עד ליום הגשתה בפועל.

2.ביום 7.1.2014 מונה המנהל המיוחד על-ידי בית המשפט המחוזי ככונס לנכסי המבקש במסגרת הליכי פשיטת רגל שנפתחו ביוזמת המבקש. באותו מועד אף ניתן צו כינוס לנכסי המבקש (לעיל ולהלן: "הצו" או "צו התשלומים" ). במסגרת הצו הושת על המבקש, אשר דיווח כי הכנסתו החודשית מסתכמת בקצבה בשיעור של 3,783 ₪, תשלום חודשי בסך של 500 ₪.

3.ביום 4.5.2015 הגיש המנהל המיוחד בקשה להגדלת התשלום החודשי המושת על המבקש, במסגרתה המליץ על הכרזתו כפושט רגל בכפוף להגדלת התשלום החודשי הקבוע בצו. בבקשה נטען כי צו התשלומים נקבע בהתבסס על נתונים שעליהם הצהיר המבקש בבקשה לצו כינוס, לפיהם הכנסותיו מסתכמות בקצבה החודשית לה זכאי המבקש, וכי אין לבני התא המשפחתי המתגוררים בביתו כל הכנסה נוספת. עם זאת, לאחר שעיין בדוחות הדו-חודשיים שהגיש המבקש ולאחר חקירה מקיפה שערך, הגיע המנהל המיוחד למסקנה כי ילדי המבקש מסייעים להכנסה החודשית של התא המשפחתי, כך שממוצע ההכנסות החודשי עומד על סך של כ-15,500 ₪, נתון המלמד על הכנסה פנויה בשיעור של 9,700 ₪. בסופו של יום, ולאחר שהגיש דו"ח מסכם, ביקש המנהל המיוחד להעלות את צו התשלומים לסך של 5,000 ₪.

4.המבקש התנגד לבקשה ולממצאי החקירה וטען כי אין להעלות את שיעור צו התשלומים. לטענתו, הצהרתו על הכנסות ילדיו כחלק מהכנסות התא המשפחתי הוגשה עוד בשלב הגשת הבקשה לצו הכינוס. על כן, בהעדר שינוי בהכנסותיו, אין כל עילה לשינוי צו התשלומים. עוד טען המבקש כי ילדיו אינם משתתפים עמו בכל הוצאות הבית וכי הגדלת התשלום החודשי תפגע במרקם המשפחתי ובבני ביתו.

5.ביום 7.9.2015 התקיים דיון בבית המשפט המחוזי, במהלכו קיבל בית המשפט את טענת המבקש לפיה אחד מבניו אינו מעביר את מלוא סכום משכורתו לתא המשפחתי. למרות זאת, נעתר בית המשפט בהחלטתו לבקשת המנהל המיוחד, וקבע כי יש מקום להגדיל את סכום התשלום החודשי לסך של 2,500 ₪, נוכח העובדה כי הכנסות התא המשפחתי עולות כדי סכום של 11,660 ₪. זאת, אף שבמהלך הדיון נכון היה המנהל המיוחד לבקש להגדיל את סכום התשלום לסך של 2,000 ₪ בלבד.

6.מכאן הבקשה שלפניי, במרכזה הטענה כי יש לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי, ולהעמיד את התשלום החודשי על סך של 500 ₪ בלבד. כתימוכין לטענה זו, בין שלל טענותיו, טוען המבקש כי אין יעילות כלכלית בהגדלת הסכום כפי שהחליט בית המשפט המחוזי, היות ולא יוכל לעמוד בתשלומים בגובה זה. עוד טוען המבקש כי טעה בית המשפט כאשר שיקלל את הכנסות כל בני הבית (למעט אחד הבנים אשר אינו מתגורר עוד בבית) והגיע למסקנה כי הכנסות משק הבית עומדות על סך של 11,660 ₪.

7.באשר לגובה החוב, מתגובת המנהל המיוחד לבקשה לעיכוב ביצוע עולה כי לאחר בדיקת כל תביעות החוב, עומדת מצבת החובות החלוטה של המבקש על סך של 39,101 ₪, כאשר עד כה הצטבר בקופת הכינוס סך של כ-9,800 ₪.

8.לאחר שעיינתי בבקשה ונתתי דעתי על נסיבותיה ונימוקיה, מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות.

9.כפי שציינתי לא אחת (רע"א 4025/15 שאני נ' אוגינץ

(25.6.2015); רע"א 4495/15 שאער שאדי נ' דינה גן-עדן סרבי עו"ד, המנהלת המיוחדת (26.8.2015)), השגה על החלטה בעניין תשלום חודשי לקופת הכינוס תוגש במסגרת בקשת רשות ערעור, ולא על דרך של ערעור בזכות. זאת, מאחר שאין מדובר ב"צו פשיטת רגל" כמשמעו בסעיף 182(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980, אלא במרכיב מסוים מצו הכינוס. זאת ועוד, ההחלטה שבמוקד בקשה זו אינה באה בגדר פסק דין, אלא זו "החלטה אחרת", שאינה סופית, אשר מטבעה יכולה להשתנות מעת לעת, בהתאם לשוני בנסיבות ההשתכרות של החייב (רע"א 4746/11 נטלי גרוזמן נ' כונס הנכסים הרשמי (26.10.2011)).

10.כבר עמדתי בעבר על כך, כי רשות ערעור בהליכים מסוג זה תינתן במשורה, מקום בו נערך כבר דיון בראיות שהובאו לפני בית המשפט, ולאחר שניתנה למבקש זכות הטיעון ונשמעו טענות הכנ"ר ( רע"א 6670/12 משה ינאי נ' כונס הנכסים הרשמי (22.10.2012) ). זאת, מן הטעם המשוקע בפסיקה המקובלת לפיו אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעותיה של הערכאה הדיונית בנוגע לשאלת כושר ההחזר של חייב המצוי בהליכי פשיטת רגל, המעלות מטבען שאלות שבעובדה (ראו למשל: רע"א 4926/00 דג'לדטי נ' עו"ד בנימין רוזן , פסקה 5 להחלטת השופטת פרוקצ'יה (2.4.2001) ), ומכוח העובדה כי לערכאה הדיונית היכרות נרחבת וישירה עם הנסיבות הספציפיות של כל מקרה ומקרה.

11.בנסיבות העניין דנא, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. פרטי החלטתו נושאים אופי עובדתי, ונשענים בעיקר על מסמכים שנמסרו למנהל המיוחד ולבית המשפט על-ידי המבקש עצמו. בית משפט המחוזי התבסס בהחלטתו על ממצאים עובדתיים שנקבעו על סמך ראיות ונתונים שהובאו בפניו, והגיע לפתרון מאוזן, הלוקח בחשבון את הכנסות התא המשפחתי בכללותו, כמקובל. דעתי היא, כאמור, כי מקרים כגון ההליך שבפנינו, אינם באים בגדר המקרים בהם תתערב ערכאת הערעור בממצאיה של הערכאה הדיונית. למעלה מן הצורך יאמר, כי גם לו סברתי כי יש בטענות המבקש ממש, הרי שהאחרון לא תמך את טענותיו העיקריות בראיות משכנעות, המאפשרות לבית המשפט לבחון אותן בפלס ומאזני משפט ולא סיפק הסבר או נימוק משכנע בקשר אליהן. על כן, לא מצאתי כי בטענות המבקש יש כדי לנמק מדוע הכנסות ילדיו לא יחושבו כחלק מהכנסות התא המשפחתי או כדי להסביר מהו הנזק שייגרם לבני ביתו של המבקש לו יוגדל צו התשלומים כאמור.

12.בהתחשב בגובה הסכומים אותם חייב המבקש ובהכנסה הפנויה של התא המשפחתי, מוטב כי יפרע את חובותיו בתקופה קצרה וקצובה. ככל שמצבו של המבקש ישתנה, שמורה לו הזכות לפנות לבית המשפט בבקשה מתאימה.

13.משנדחתה הבקשה למתן רשות ערעור, מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע והיא נמחקת בזאת. בהתחשב בנסיבות העניין, ומשלא הוגשה תגובה, לא אעשה צו להוצאות.