רע"א 3596/19 רומאו דויטשוילי נ. הכונס הרשמי מחוז דרום

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 5.5.2019 בפש"ר 7813-04-17 (השופט ע' כהן ), אשר הורה על הגדלת התשלום החודשי שמשלם המבקש בגדרי הליך פשיטת רגל.

2.

ביום 9.1.2017 הגיש המבקש בקשה למתן צו כינוס נכסים בעניינו, בהסכמת הכנ"ר. ביום 5.4.2017 נעתר בית המשפט לבקשה. ניתן צו לכינוס נכסיו של המבקש, נתמנה מנהל מיוחד לנכסיו, והוא חויב בתשלום חודשי בסך של 200 ₪ לכונס הרשמי, לטובת נושיו. נגד המבקש הוגשו תביעות חוב בסך של כ-416,000 ₪, ומתוכן אושרו תביעות בסך של כ-393,000 ₪. לבקשת המנהל המיוחד ובהסכמת המבקש, בהחלטה מיום 25.12.2018 הוכרז המבקש כפושט רגל. המנהל המיוחד נתמנה לנאמן על נכסי המבקש, והונחה להגיש הודעת עדכון תוך שלושה חודשים, ובה יתייחס, בין היתר, לעמידת המבקש בתנאי ההליך ולהתאמת גובה התשלומים החודשיים ליכולותיו.

3.

הודעה כאמור הוגשה ביום 24.3.2019, ובה נכללה גם המלצה על תכנית פרעון. בהודעתו פירט המנהל המיוחד, כי המבקש, יליד 1986, נשוי ומתגורר יחד עם אשתו ואמו בדירת 'עמידר' שהזכות לגור בה ניתנה לאמו. המבקש משתכר סך של כ-4,000 ₪ בחודש; אשתו לומדת סיעוד, ומשתכרת סך של כ-1,000 ₪ בחודש; ואמו מתקיימת מקצבת שארים בסך של כ-3,200 ₪ בחודש.

נמסר, כי הדוחות שמגיש המבקש זהים לחלוטין האחד לשני, וכי הוא "מנפח הוצאותיו". הודגש, כי המבקש מדווח בדוחותיו על מלוא הוצאות משק הבית השוטפות, כהוצאות שבהן הוא נושא לבדו; וכי הוא מדווח על השתתפות בתשלום שכר דירה בגובה של 650 ₪, מקום שהתשלום החודשי המלא שבו חייבת אמו עומד על סך של 300 ₪. הנאמן קבע, כי המבקש ואשתו אינם מגיעים לכדי מיצוי פוטנציאל ההשתכרות שלהם, וכי המבקש 'מעמיס' את חלקיהן של אשתו ואמו בהוצאות משק הבית על דיווחיו. נוכח האמור, המליץ הנאמן להגדיל את צו התשלומים לסך של 2,500 ₪ מדי חודש, למשך 60 חודשים, החל מחודש יוני 2019. תכנית תשלומים שכזו תביא לתשלום דיבידנד בסך של 155,000 ₪, המהווים 30% מסך תביעות החוב שאושרו כלפי המבקש.

4.

בית המשפט המחוזי הורה על הגשת תשובה מטעם המבקש להודעת הנאמן, שתכלול פירוט לגבי חלק מן הנושאים שהועלו בה. בתשובתו, ביקש המבקש שיינתן לו הפטר מחובותיו, כנגד תשלום סך של כ-21,600 ₪ לקופת הנאמן, והעברת סכום נוסף של כ-21,000 ₪, שנצבר בקופות גמל על שמו של המבקש, לקופת הנאמן. לאחר שנדרש לאמור בתשובת המבקש, קבע בית המשפט בהחלטה מיום 5.5.2019, כי המבקש מציג בדיווחיו רק את הכנסותיו שלו כהכנסות הבלעדיות של משק הבית, ובד בבד מדווח על מלוא הוצאות משק הבית בדוחותיו. נקבע, כי התא המשפחתי איננו ממצה את פוטנציאל השתכרותו, וכי ההוצאות שעליהן מדווח המבקש מופרזות, ואינן הולמות תא משפחתי של חייב בפשיטת רגל. עוד נקבע, כי על המבקש ומשפחתו להפחית מהוצאותיהם, ובד בבד על אשתו של החייב לפעול למיצוי כושר השתכרותה. נוכח האמור, הורה בית המשפט על העלאה הדרגתית של צו התשלומים: החל מחודש 5/2019 ישלם המבקש סך של 1,500 ₪ בחודש לקופת הנשייה; החל מחודש 8/2109 ישלם סך של 2,250 ₪ בחודש; והחל מחודש 11/2019 ישלם סך של 3,000 ₪ בחודש.

5.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי, שחוזרת בעיקרה על האמור בתשובתו של המבקש להודעת הנאמן בבית המשפט המחוזי. גם בגדרי הבקשה דנן, עותר המבקש לקבלת הפטר מחובותיו, כנגד העברת כספים לקופת הנאמן, כפי שהציע בבית המשפט המחוזי. בבקשה נטען, כי אין ביכולתו של המבקש לעמוד בצו התשלומים שנקבע על-ידי בית המשפט המחוזי. עוד נטען, כי יש להידרש ליכולתו הכלכלית של המבקש לבדו, ולא לזו של ה'תא המשפחתי'. נטען, כי מצבו הרפואי של המבקש, אשר נקבעה לו נכות זמנית בשיעור של 15% עד לחודש מרץ 2020, אינו מאפשר לו למצות את מלוא פוטנציאל השתכרותו.

6.

לאחר שנדרשתי לבקשה, על נימוקיה, ולאחר עיון בנספחיה, ולמקרא החלטתו של בית המשפט המחוזי, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בסוגיות הנוגעות לכושר ההחזר של חייבים בהליכי פשיטת רגל. קביעות אלו מטבען מיוסדות על ממצאים עובדתיים של הערכאה הדיונית – שלפניה נפרסים חומרי הראיות, ולה ההיכרות עם נסיבותיו של העניין הנדון (רע"א 366/16 נסאר נ' כונס הנכסים הרשמי – מחוז חיפה (13.3.2016)). בפנותו לבחון את תכנית הפרעון שהציע הנאמן, ניתח בית המשפט המחוזי את הנתונים העובדתיים שהועמדו לעיונו, וקבע כדלקמן: ראשית , גובה ההוצאות שעליהן מדווח המבקש איננו סביר, וניתן להפחתה; שנית , ה'תא המשפחתי', קרי, המבקש ואשתו, אינם ממצים את מלוא פוטנציאל ההשתכרות שלהם. במישור ההכנסות – על המבקש להגדיל את הכנסותיו; ובמישור ההוצאות – אכן, הדעת נותנת כי המבקש לא ישא לבדו במלוא הוצאות המחיה של התא המשפחתי. אשר לאשתו של המבקש, הרי שבמיצוי פוטנציאל השתכרותה יהא כדי להפחית מן ההוצאות שבעול תשלומן נושא המבקש לבדו, לפי דיווחיו, בלא צידוק לכך. בדומה, אין מקום 'להעמיס' על שכמו של המבקש גם את חלקה של אמו בהוצאות.

7.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, לא אעשה צו להוצאות.