רע"א 4795/17 דוד בן חמו נ. אייל כהן -המנהל המיוחד

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע בפש"ר 28120-12-13 מיום 18.5.2017 (כב' השופט י' פבלו אקסלרד ) בגידרה התקבלה בקשת משיב 1 (להלן: המשיב ) והוגדל צו התשלומים החודשי שהושת על המבקש לשלם לקופת הכינוס, מסך של 500 ש"ח לסך של 2,000 ש"ח לחודש.

הרקע לבקשה וטענות המבקש

1.

המבקש מצוי בהליכי פשיטת רגל שנפתחו לפי בקשתו. ביום 15.12.2013 ניתן צו כינוס לנכסי המבקש והמשיב מונה כמנהל מיוחד לנכסיו. צו התשלומים החודשי שנקבע למבקש הועמד על סך של 500 ש"ח לחודש.

2.

ביום 11.3.2014 הגיש המשיב בקשה להגדלת צו התשלומים החודשי לסך של 1,000 ש"ח לחודש. לטענת המבקש הדירה בה הוא מתגורר, והרכב המשמש את התא המשפחתי אינם בבעלותו, אלא בבעלותה הבלעדית של אשתו. אלא שחרף טענות המבקש, הוא דיווח על הוצאות הכרוכות בנכסים אלה. כמו כן נמתחה ביקורת על הוצאות חריגות אחרות עליהם דיווח המבקש. סופו של דבר הבקשה לא נדונה והיא נמחקה לפי בקשת המשיב. בבקשה מיום 16.3.2014 למחיקת הבקשה ציין המשיב כי בעקבות הגשת הבקשה "שלח ב"כ החייב מכתב שבו הבהיר מספר דברים" ובעקבות זאת נאות המשיב למחוק את הבקשה " בשלב זה " (ההדגשה במקור). כמו כן הוסיף המשיב כי הוא "ימשיך לבחון את התנהלות החייב ויחליט בהמשך הדרך, אם הנסיבות מצדיקות לבקש להגדיל את התשלום".

3.

ביום 13.11.2014 הגיש המשיב בקשה להכריז על המבקש כפושט רגל. במסגרת הבקשה חזר המשיב וציין כי לטענת המבקש הדירה והרכב הינם בבעלותה של אשתו, אך ציין כי המבקש נדרש להציג הסכמים המאמתים טענה זו. הבקשה התקבלה, וביום 15.11.2014 הוכרז המבקש כפושט רגל והמשיב מונה נאמן לנכסיו.

4.

ביום 18.4.2017 הגיש המשיב בקשה נוספת להגדלת צו התשלומים החודשי. הפעם ביקש המשיב להעמיד את התשלום על סך של 2,000 ש"ח לחודש. המשיב פירט כי מסקירת תלושי השכר האחרונים שהוגשו על-ידי המבקש עולה כי שכרו הממוצע עומד על סך של כ-12,000 ש"ח, בעוד שצו התשלומים החודשי נקבע בהסתמך על הכנסה חודשית ממוצעת של כ- 7,000 ₪ בלבד. כמו כן נטען כי המבקש מסתיר הכנסות של אשתו, שאינה עובדת ולא דווח על הכנסה ממזונות אבי ילדיה או מהביטוח הלאומי (למעט קצבת ילדים שדווחה). כמו כן צוינו הוצאות חריגות שהוציא המבקש בסך של 600 ש"ח לחודש בגין רכישת סיגריות וכן תשלומי משכנתא בסך של 2,500 ₪ לחודש לגבי הדירה שטען כי אינה בבעלותו.

5.

בתגובה טען המבקש כי הוא סיפק הסברים זה מכבר לכל טענות המשיב. לגופו של עניין, הוא אינו מסתיר הכנסות מצד אשתו, גם אם לא פירט במסגרת הדו"ח החודשי את הכנסותיו ואת הכנסות אשתו; המשיב טעה בחישוב מספר הנפשות במשפחתו, שכן הוא לא לקח בחשבון שלמבקש ואשתו שני ילדים משותפים ולא ילד אחד בלבד; חישוב השכר שעשה המשיב הינו שגוי מפני שהוא כולל בתוכו תוספות שכר שנתיות שניתנו באופן חד-פעמי (דמי הבראה ומענקים); ואין למשיב להלין על כמות הסיגריות הנצרכת על-ידי המבקש.

6.

ביום 18.5.2017 ניתנה ההחלטה בגידרה נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המשיב. בהחלטה נקבע כי המבקש לא מילא את סעיף ההכנסות בדוחות החודשיים ועל כן הדוחות אינם תקינים. המבקש גם לא צירף תלוש שכר של אשתו. כמו כן נאמר כי יש לצאת מנקודת הנחה כי הכנסת התא המשפחתי גדולה יותר באופן משמעותי, שכן המבקש ממשיך להתחמק מלדווח על מזונות אשתו. טענת המבקש כי ענה בעניין זה למשיב, אינה נכונה. כמו כן נטען כי יש לעדכן את גובה ההכנסה הממוצעת בהתחשב בכל הכנסות המבקש, גם בגין דמי הבראה ותוספות למיניהן. לפיכך נקבע כי התשלום החודשי שהושת על המבקש בסך של 500 ש"ח לחודש אינו פרופורציונאלי להכנסות התא המשפחתי שאמורות להיות למבקש ולמשפחתו, ותשלום חודשי בסך של 2,000 ש"ח הוא סביר וראוי בנסיבות העניין. כמו כן צוין כי לא מן הנמנע כי הסכום הנוסף שיהיה על המבקש לשלם יהיה בגובה דמי המזונות שמקבלת אשתו ועליהם המבקש לא דווח.

מכאן הבקשה שלפניי.

7.

המבקש טוען כי יש לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי ולהעמיד את צו התשלומים החודשי כפי שהיה בעבר על סך של 500 ש"ח בלבד. עיקר טענות המבקש הן כי שגה בית המשפט כשהסתמך על אופן חישוב ממוצע משכורתו וכשהגדיל את התשלום החודשי בהסתמך על "הערכה" בדבר דמי המזונות שמקבלת אשתו. כמו כן נטען כי לא פירט בדוחות החודשיים את הכנסותיו והכנסות אשתו רק מחמת טעות, ולא היה נכון לבוא עמו חשבון רק בשל כך.

דיון והכרעה

8.

קביעת סכום התשלומים החודשי שחייב צריך לעמוד בו בהליכי פשיטת רגל היא הכרעה עובדתית הנגזרת מן הראיות והטיעונים שהובאו בפני הערכאה הדיונית. קביעה זו של הערכאה הדיונית היא מטבעה קביעה שבעובדה, ואין זו מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בה (ראו גם: רע"א 366/16 אחמד נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז חיפה (13.3.2016); רע"א 8025/11 רכס נ' פריימן

(22.3.2012); רע"א 8160/10 בן דב נ' עו"ד יואב שרון (14.12.2010)).

9.

בנסיבות דידן, גם לא נמצא כל מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. ההחלטה נושאת אופי דיוני, התבססה על מסמכים ונתונים שנמסרו על-ידי המבקש למשיב ולבית המשפט והביאה בחשבון את הכנסות התא המשפחתי כמכלול. מקרים מעין אלה אינם באים בגדרי אותם מקרים המצדיקים התערבות ערכאת הערעור.

10.

למעלה מן הצורך אציין כי המבקש לא סיפק נימוקים משכנעים שיש בהם כדי לבסס את טענותיו העיקריות. הוא גם לא תמך את טענותיו בראיות שיש בהן כדי לשכנע כי אכן שגה בית המשפט המחוזי בהחלטתו. המבקש לא הכחיש כי הוא אכן נמנע מלפרט במסגרת הדוחות החודשיים שהגיש למשיב את גובה הכנסותיו (גם אם טען כי עשה זאת מחמת טעות ולא במכוון). מכאן, כי אין לו למבקש להלין אלא על עצמו שנזקק בית המשפט לנקוט בדרך של "הערכה" בעניין שיעור גובה הכנסות התא המשפחתי. בית המשפט המחוזי קבע כי המבקש לא צירף תלושי שכר של אשתו והתחמק מלדווח אודות דמי מזונותיה, וקבע כאמור על דרך הערכה את הגדלת סכום התשלומים החודשי בסך של 2,000 ש"ח. אלא שתלושי השכר שצירף המבקש לבקשה זו (ללא שסיפק נימוק משכנע מדוע לא צירפם במסגרת תגובתו לבקשת המשיב בהליך בפני בית המשפט המחוזי), אך תומכים במסקנה כי הכנסותיה של אשת המבקש אף גבוהה מכך.

סופו של דבר, דין הבקשה להידחות.

בהתחשב בנסיבות העניין, ומשלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.