רע"א 6670/12 ינאי משה נ. כונס הנכסים הרשמי

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ר' פוקס) בפש"ר 1182/06 מיום 6.5.2012, במסגרתה נדחתה בקשת המבקש להפחית את התשלום החודשי שהושת עליו במסגרת הליכי פשיטת רגל מסך של 300 ₪ לסך של 100 ₪.

2.

המבקש, אשר הוכרז ביום 28.1.2008 כפושט רגל, הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה להפחתת התשלום החודשי שהושת עליו במסגרת הליכי פשיטת הרגל. בבקשתו ציין המבקש כי הוא בן 67, מובטל, וכי עקב גילו יש להניח שלא יצליח להשתלב בשוק העבודה. המבקש ציין כי הכנסותיו מסתכמות בסך של 2,850 ₪, מקצבת המוסד לביטוח לאומי, מקצבת נכות ממשרד הביטחון ומשכר דירה. לטענת המבקש, לאחר תשלום שכר הדירה בסך של 1,520 ₪ ולאחר תשלום לקופת הכינוס בסך של 300 ₪, נותר לו סך של 1,000 ₪ עבור הוצאות הבית וכלכלה. לטענתו, סכום זה אינו מכסה הוצאות מחייה בסיסיות, ועל כן הוא מבקש להפחית את התשלום החודשי שהושת עליו במסגרת הליכי פשיטת הרגל ל-100 ₪.

3.

המשיב, כונס הנכסים הרשמי (להלן: הכנ"ר ), התנגד לבקשה וטען כי מדובר בבקשה ממוחזרת של המבקש משנת 2009 שבה ניתנה החלטה שדחתה את הבקשה, ואף הערעור שהוגש על-ידי המבקש לבית המשפט העליון נדחה. הכנ"ר הוסיף כי לא חל שינוי נסיבות בעניינו של המבקש המצדיק את הפחתת התשלום החודשי. עוד טען הכנ"ר כי בבחינת הנתונים שהוגשו על-ידי המבקש נראה כי הוצאותיו מאוזנות עם הכנסותיו, וזאת לאחר התשלום לקופת הכינוס.

4.

בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המבקש וקבע כי לא חל שינוי בנסיבות מאז שהושת על המבקש צו תשלומים בסך של 300 ₪ ומאז שבקשות המבקש להפחתת התשלום החודשי האמור נדחו. עוד ציין בית המשפט כי דו"חות ההוצאות וההכנסות שצורפו לבקשה על-ידי החייב הוגשו על דרך אומדן, ללא כל מסמכים מאמתים על אודות הוצאותיו. כמו כן, נקבע על-ידי בית המשפט כי בנסיבות העניין סכום חודשי של 1,000 ₪ עבור אחזקת בית וכלכלה, אשר נותר בידי המבקש לאחר תשלום שכר דירה ותשלום לקופת הכינוס, נראה סביר לאור העובדה שהמבקש מתגורר בגפו. על יסוד טעמים אלו, דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקש.

5.

המבקש מבקש לערער על החלטת בית המשפט המחוזי. לטענתו, שגה בית המשפט בכך שבחן את נתוניו בלבד ולא התחשב בנתוני המשק ובעליית יוקר המחייה. לטענתו, סכום הכסף שנותר בידיו לאחר תשלום שכר הדירה והתשלום החודשי לקופת הכינוס אינו מספיק לכלכלתו ולאחזקת דירתו. בנסיבות אלו, טוען המבקש כי ראוי לקבל את בקשתו להפחתת התשלום החודשי.

6.

עיינתי בבקשה על נספחיה, נתתי דעתי על נימוקיה, והגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת מבלי צורך להיזקק לתגובת הכנ"ר. כפי שנפסק לא אחת, אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעותיה של הערכאה הדיונית בנוגע לשאלת כושר ההחזר של פושט רגל שהיא מטבעה שאלה שבעובדה (ראו למשל: רע"א 4926/00 דג'לדטי נ' עו"ד בנימין רוזן , פס' 5 להחלטת השופטת פרוקצ'יה (לא פורסם, 2.4.2001)). כמו כן איני סבור כי למבקש יגרם עיוות דין כתוצאה מדחיית הבקשה, שכן ההחלטה בעניינו ניתנה לאחר דיון בראיות שהובאו לפני בית המשפט, ולאחר שניתנה למבקש זכות הטיעון ונשמעו טענות הכנ"ר. גם לגופו של עניין לא מצאתי כי נפלה טעות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. עיון בדו"חות החודשיים שצירף המבקש לבקשת רשות הערעור מעלה כי הוצאותיו מאוזנות באופן סביר עם הכנסותיו, וזאת לאחר התשלום החודשי לקופת הכינוס. על כן, סבורני כי התשלום החודשי שהושת על החייב בסך של 300 ₪ הוא מידתי ביחס להוצאותיו והכנסותיו. לא מצאתי אפוא מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.

7.

אשר על כן, הבקשה נדחית.