רע"א 7269/15 ילנה טרוצקיה נ. כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי חיפה (השופטת ע' אטיאס ) מיום 13.8.2015 בפש"ר 3535-02-14, להגדיל את צו התשלומים הניתן למבקשת מסכום של 200 ₪ בחודש לסכום של 500 ₪ בחודש.

עניינה של ההחלטה

2.

ביום 3.3.2014 ניתן צו כינוס לנכסי המבקשת, במסגרתו הושת עליה תשלום חודשי בסך של 200 ₪ לחודש. נגד המבקשת הוגשו בהליך פשיטת הרגל 5 תביעות חוב, בסך כולל של 231,037 ₪. הדיון בבקשתה להכרזתה כפושטת רגל קבוע ליום 21.3.2016. בהליכי פשיטת הרגל מיוצגת המבקשת באמצעות הלשכה לסיוע משפטי.

3.

ביום 5.7.2015 הגישה המנהלת המיוחדת בקשה להגדלת התשלום החודשי המוטל על המבקשת, מסך של 200 ₪ לסך של 1,500 ₪. בבקשה נטען כי מחקירתה עולה כי היא אינה ממצה את פוטנציאל ההשתכרות שלה. המבקשת עובדת שעתיים מדי יום ומשתכרת 1,900 ₪ בחודש. לטענתה מצבה הבריאותי אינו מאפשר לה להגדיל את משׂרתה מעבר למתכונתה כיום, אך אישור הרופא התעסוקתי שהגישה אינו תומך בטענתה זו. הרופא התעסוקתי אכן ציין כי המבקשת מוגבלת לגבי מאמץ גופני חריג והרמת משאות כבדים, אך הדבר לא מונע ממנה להגדיל את היקף התעסוקה שלה במשרות שאינן דורשות מאמץ גופני. כונס הנכסים הרשמי הצטרף בתגובתו לבקשה לטענותיה של המנהלת המיוחדת, ואף הוסיף שהמבקשת אינה פועלת למיצוי הכנסותיה אל מול המוסד לביטוח הלאומי.

4.

בתגובתה טענה המבקשת כי תחום עיסוקה הוא טיפול סיעודי בקשישים. במסגרת זו, שלא כנטען בבקשת המנהלת המיוחדת, עובדת המבקשת בממוצע כ-3.5 שעות ביום ולעתים אף למעלה מכך. אולם, המבקשת בת 58 ולה בעיות בריאות שונות שבגינן היא אינה יכולה לעשות מאמץ גופני חריג כמו גם לשאת משאות כבדים. במצב זה לא פשוט למצוא מעסיק המוכן לספק עבודה בתחום הטיפול בקשישים, שאינה כרוכה במאמץ פיסי. המעסיק הנוכחי אכן מתחשב במבקשת בשל מצבה הרפואי אך היקף השעות שהוא יכול להעסיק אותה בעיסוק שאינו פיסי הוא, כאמור, מוגבל. ניסיונותיה של המבקשת למצוא תעסוקה נוספת בתחום זה שאינה כוללת מאמץ פיסי לא צלחו. באשר לזכויותיה מן הביטוח הלאומי, טענה המבקשת כי היא חוששת לפנות למוסד לביטוח לאומי ללא יצוג מאחר שאין היא מבינה בהליכים אלו דבר, וייצוג כזה אינו בהישג ידה. המבקשת ציינה כי היא עומדת בתשלום החודשי על סך 200 ₪ מאז מתן צו הכינוס ואף לפני כן, במסגרת הליך איחוד תיקים. כמו כן פרטה המבקשת את הכנסותיה והוצאותיה, וטענה כי מצבה הכלכלי דחוק במיוחד. על סמך כל האמור טענה המבקשת כי יש לראות בה כמי שממצה את כושר ההשתכרות שלה ואין מקום להגדיל את צו התשלומים.

5.

ביום 13.8.2015 ניתנה ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור דנן, ובה נאמר כך: "לאחר עיון בבקשה ובתגובה, ובשים לב לגילה של החייבת ומגבלותיה הרפואיות ולאחר שבחנתי את ההכנסות וההוצאות הנטענות ע"י החייבת ראיתי להסתפק בהגדלת צו התשלומים לסך של 500 ₪ החל מיום 1.9.2015" .

מכאן בקשת רשות הערעור שלפני.

בקשת רשות הערעור

6.

בקשת רשות הערעור שבה על עיקרי הדברים שנטענו במסגרת הדיון בבקשה בבית המשפט המחוזי. המבקשת מבהירה כי היא איננה קוראת, כותבת ודוברת את השפה העברית על בוריה, דבר המקשה על מציאת תעסוקה בתחומים רבים. למבקשת ותק של כ-18 שנה במקום עבודתה הנוכחי, והמעסיק שלה מתחשב במצבה הרפואי; כפי שפורט בבקשה לפשיטת רגל, הסתבכותה הכלכלית של המבקשת נעוצה בכך שכושר השתכרותה פחת במשך השנים ומשכך גם גובה הכנסותיה. ניסיונותיה של המבקשת למצוא עבודה נוספת בהתאם להכשרתה ולמצבה הרפואי עלו בתוהו. לנוכח מצבה הכלכלי אף אין היא מסוגלת להגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי שכן אין ביכולתה לממן יצוג כזה (ואין ניתן בגינו סיוע משפטי), ואין ביכולתה להגישו בעצמה בשל קשיי השפה, הבנת ההליכים המשפטיים, והתשלומים שתידרש לשלם למומחים רפואיים. לנוכח כל אלו, יש לראות אותה כמי שממצה את פוטנציאל ההשתכרות שלה. המבקשת אף מפרטת את מצבה הכלכלי במדויק, ולטענתה היא מצויה במצב כלכלי עגום ביותר והיא מתקיימת בדוחק רב. אף את סכום התשלום עד כה, בסך של 200 ₪, היא משלמת אך בקושי, והיא לא תוכל לעמוד בתשלום של 500 ₪.

7.

כונס הנכסים הרשמי הגיש תגובתו לבקשה ובה ציין בקיצור כי גדר ההתערבות של ערכאת הערעור במקרים של ערעור על הגדלת התשלום החודשי המוטל על חייבים הוא מצומצם ביותר, לאור היכרותה הנרחבת של הערכאה הדיונית עם הנפשות הפועלות ומכלול נסיבות העניין. החלטתו של בית המשפט המחוזי מבוססת על ממצאים עובדתיים שנקבעו לאחר עיון בעמדות הצדדים. לא נפלה כל טעות משפטית בהחלטת בית משפט קמא, והאיזון שנערך על-ידו הוא איזון סביר; על כן יש לדחות את בקשת הרשות לערער. לתגובת כונס הנכסים הרשמי הצטרפה גם המנהלת המיוחדת לנכסי המבקשת.

הכרעה

8.

לאחר התלבטות החלטתי לדחות בקשת רשות הערעור, על אף שאני מבין למצוקתה של המבקשת.

9.

אכן, החלטות שעניינן סכום התשלום החודשי המוטל על החייב במסגרת הליכי פשיטת רגל הן מסוג ההחלטות שבית משפט שלערעור ממעט להתערב בהן, מחמת ההיבטים העובדתיים המבססים את ההחלטה ומחמת היכרותה של הערכאה הדיונית עם הנפשות הפועלות ( רע"א 8024/11 גרונוביץ נ' פריימן , פסקה 2 (28.2.2012); רע"א 7407/13 לוי נ' אורי , פסקה 4 (24.12.2013); רע"א 6670/12 ינאי נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 6 (22.10.2012) ;

רע"א 4025/15 שאני נ' אוגינץ , פסקה 10 (25.6.2015)). אמנם לעתים יש מקום להתערבותה של ערכאת הערעור בהחלטות מסוג זה, בשל מושא העניין ומשמעותה של ההחלטה על החייב (השוו רע"א 849/12 לזר נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 4 (27.9.2012); רע"א 4746/11 גרוזמן נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 12 (26.10.2011) (להלן: עניין גרוזמן )); אולם הגעתי לכלל מסקנה שאין העניין דנן מצדיק התערבות זו.

10.

החלטתו של בית המשפט המחוזי ממצעת בין בקשתה של המנהלת המיוחדת ובין עמדתה של המבקשת. ההחלטה אינה מפורטת, אך נדמה כי בנסיבות העניין ניתן להצדיק איזון מעין זה. המבקשת אמנם הסבירה מדוע אינה מסוגלת לעבוד במקום עבודתה יותר מכמה שעות ביום; כמו כן הסבירה מדוע לא הצליחה למצוא מקום עבודה נוסף בתחום עיסוקה הנוכחי, ומדוע אינה פונה בבקשה למוסד לביטוח לאומי. עם זאת, לא נתנה המבקשת טעם מדוע בשאר הזמן הפנוי שלרשותה לא תמצא עבודה כלשהי, שאינה דורשת מאמץ פיזי מחד גיסא, ואינה דורשת שליטה בשפה העברית מאידך גיסא, ולו בכדי שיהא לאל-ידה לשלם עוד סך של 300 ₪ לנושיה. אין משמעות החלטת בית המשפט המחוז י כי על המבקשת לעזוב את מקום עבודתה הנוכחי ולחפש משרה חדשה, אלא די בכך שתמצא עוד מקור הכנסה קטן, ובכך תֵחשב כמי שממצה את פוטנציאל ההשתכרות שלה. המבקשת לא נתנה טעם בבקשתה מדוע תימנע מלעשות כן.

11.

קשה להעלים עין ממצוקתה של המבקשת, אשר הסכומים הזעומים המוטלים עליה הם לה למעמסה כבדה; אולם יש לזכור כי כבכל הליך פשיטת רגל, מנגד עומדים נושיו של החייב, וכל החלטה המיטיבה עם החייב פוגעת בהם בהתאמה. תפקידו של בית המשפט של פשיטת רגל הוא לאזן אפוא בין הצורך לאפשר לחייב להרים ראשו מעל המים על אף חובותיו, ובין שמירה ככל הניתן על האינטרסים הלגיטימיים של הנושים (ע"א 4892/91 אשכנזי

נ' כונס הנכסים הרשמי , פ"ד מח(1) 45, 54 (1993); ע"א 6021/06 פיגון נ' כונס הנכסים הרישמי , פסקאות 17-18 (9.8.2009)). נדמה כי בענייננו החלטת בית המשפט המחוזי ערכה איזון כראוי בין אינטרסים אלו.

12.

בטרם סיום אציין כי קיבלתי את החלטתי זו בין היתר בהתחשב בכך שדיון בעניין בקשתה של המבקשת להכרזתה כפושטת רגל עתיד להתקיים בקרוב. חזקה כי במסגרת דיון זה ייבחן מצבה של המבקשת לאשורו ויישקלו טענותיה לעומקן. משכך, ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור תובא למעשה למעין 'עיון חוזר' בקרוב, והשלכותיה על המבקשת עד למועד דיון זה אינן מרחיקות לכת (והשוו לעניין גרוזמן , שם).

13.

הבקשה נדחית; בנסיבות העניין, לא אעשה צו להוצאות.