רע"א 8411/15 עו"ד איתן ארז - נאמן לנכסי החייבת רחל סייג סופר נ. הכונס הרש

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט א' אורנשטיין ) בפש"ר 1381/09 מיום 6.9.2015, במסגרתה הופחת התשלום החודשי שעל המשיבה 2 (להלן: המשיבה ) לשלם לקופת פשיטת הרגל לסך של 1,000 ש"ח.

רקע והשתלשלות

1.

ביום 30.11.2011 הכריז בית המשפט המחוזי על המשיבה פושטת רגל והמבקש מונה כנאמן על נכסיה (להלן: הנאמן ). במסגרת החלטה זו, הטיל בית המשפט על המשיבה צו תשלום חודשי בסך של 15,000 ש"ח לקופת פשיטת הרגל. ערעור שהגישה המשיבה על החלטה זו נדחה על ידי בית משפט זה (ע"א 828/12).

2.

ביום 20.6.2013 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המשיבה להפחית את התשלום החודשי לסכום של 1,000 ש"ח, אך הורה על הפחתתו לסך של 13,000 ש"ח. המשיבה השיגה גם על החלטה זו, אך בהמלצת בית משפט זה משכה את ערעורה (ע"א 6177/13).

3.

ביום 5.3.2015 הגיש הנאמן לבית המשפט המחוזי בקשה לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית משפט (בקשה מס' 231 בהליך פשיטת הרגל), במסגרתה עתר למתן צו מאסר נגד המשיבה בגין אי-קיום הצווים שבגדרם הוטל עליה תשלום חודשי. הנאמן טען כי המשיבה ממשיכה להפר את החלטות בית המשפט בנוגע לתשלום החודשי, אף לאחר שריצתה מאסר בן 10 ימים.

4.

דיון בבקשה נקבע לפני בית המשפט המחוזי ליום 6.9.2015. מפרוטוקול הדיון עולה כי ביום הדיון התייצבה המשיבה עם שני עורכי דין (עו"ד בן ועו"ד גמליאל): עו"ד בן ביקש להשתחרר מייצוגה, בעוד שעו"ד גמליאל הסביר כי הוא מייצג אותה בבקשות אחרות שאינן קשורות בבקשת ביזיון בית משפט. עוד עולה כי ימים ספורים לפני הדיון וכן ביום הדיון עצמו הגישה המשיבה באמצעות עו"ד גמליאל בקשות שונות שעניינן, בין היתר: הסדר נושים, הפטר ועיכוב הליכים. עו"ד גמליאל ביקש לעכב את הדיון בבקשת הביזיון עד להכרעה בבקשות הנ"ל.

5.

זאת ועוד. מהחלטת בית המשפט המחוזי עולה כי ביום 8.2.2015, עוד בטרם הגיש הנאמן את הבקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט, הגישה המשיבה בקשה להפחתת צו התשלומים העיתיים (בקשה מס' 229). הנאמן הגיש בקשה לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו כתנאי לדיון במספר בקשות שהגישה. בקשתו זו התקבלה על ידי הרשמת פלינר , אולם אין זה ברור אם החובה להפקיד ערובה כתנאי לדיון בבקשה, חלה גם בנוגע לבקשת המשיבה להפחתת התשלום החודשי (בקשה מס' 229). בקשת הבהרה שהגיש הנאמן לרשמת פלינר בעניין זה טרם הוכרעה בשעה שנדונה בקשת ביזיון בית משפט לפני השופט אורנשטיין . על כל פנים, המשיבה לא הפקידה את הערובה במועד שנקבע.

6.

אוסיף כי עמדת בא-כוח כונס הנכסים הרשמי (להלן: הכנ"ר ) בדיון היתה כי יש להמתין עד לבירור הבקשה להפחתת התשלום החודשי בטרם תוכרע הבקשה לביזיון בית משפט, וכי על המשיבה לשלם לקופת פשיטת הרגל, כך שיושלם סכום המגלם 1,000 ש"ח לחודש החל משנת 2011.

החלטת בית המשפט המחוזי

7.

בתום הדיון קבע בית המשפט המחוזי כי לנוכח הסנקציה החמורה של קבלת הבקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט, קרי מאסרה של המשיבה, ובשים לב להשפעה שיכולה להיות לבקשה להפחתת התשלום החודשי על הבקשה למאסרה של המשיבה; וכל עוד לא הבהירה הרשמת אם כתנאי לדיון בבקשה להפחתת התשלום החודשי, על המשיבה להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנאמן – יש לעכב את בירור בקשתו הנוכחית של הנאמן. בית המשפט הורה לנאמן לעדכנו עם קבלת החלטת הרשמת, ובכפוף להחלטתה יורה הוא על המשך בירור הבקשה.

8.

עוד הוסיף בית המשפט וקבע כי על המשיבה להמשיך ולהפקיד באופן סדיר ועקבי סכום חודשי של 1,000 ש"ח לקופת פשיטת הרגל, "מבלי שיהיה בכך כדי לאיין או לשנות את החלטת בית המשפט מיום 20.6.2013 באשר לתשלום החודשי".

תמצית הטענות בבקשה

9.

הנאמן טוען כי חרף קביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה אין בפסיקתו כדי לאיין החלטות שיפוטיות הנוגעות לגובה התשלום החודשי, בפועל הופחת התשלום החודשי לסך של 1,000 ש"ח בלא כל נימוק ענייני ובלי שנערך דיון לגופו של עניין בצו התשלומים העיתיים. עוד טוען הנאמן כי המשיבה אינה משלמת ולא שילמה את התשלום החודשי שהוטל עליה בהחלטות שטרם שונו, כמו-גם הוצאות משפט שנפסקו לחובתה בהליכים שונים, וכן אינה מפקידה את הערובות שנקבע כי עליה להפקיד. לגישת הנאמן, המשיבה ממשיכה לנצל ולסרבל את הליכי המשפט, שעה שסכום הפיגורים של צו התשלומים ממשיך לטפוח (ועומד כיום על 600,000 ש"ח). במקביל, היא מנהלת אורח חיים ראוותני, מעסיקה סוללה של עורכי דין ומפגינה "יכולת כלכלית ניכרת ביותר". בנסיבות אלה, כך הנאמן, אין לתת למשיבה "פרס" בדמות הפחתה של צו התשלומים העיתיים.

10.

הכנ"ר – באמצעות באת-כוחו, עו"ד טובה פריש – סבור כי יש לדחות את הבקשה. לעמדתו, בדין קשר בית המשפט המחוזי בין בקשת הנאמן לביזיון בית משפט בגין אי-עמידת המשיבה בתשלום החודשי, לבין בקשת המשיבה להפחתת גובה התשלום החודשי שהושת עליה, וכפועל יוצא מכך לא נפלה כל שגיאה בקביעתו כי נכון יהיה לעכב את הדיון בבקשה לביזיון בית משפט עד לאחר שיתבהרו פני הדברים בכל הנוגע לסוגיית גובה התשלום החודשי. בכך ערך בית המשפט איזון ראוי בקובעו כי לעת הזו תמשיך המשיבה להפקיד סך של 1,000 ש"ח, ובמקביל קבע כי אין בכך כדי לאיין החלטות שיפוטיות קודמות בנוגע לגובה התשלום החודשי.

11.

גם המשיבה, המייצגת את עצמה, מתנגדת לקבלת הבקשה. המשיבה מצטרפת לטענות הכנ"ר ומוסיפה מספר טענות עצמאיות. לטענתה, בהתאם לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: צו בתי המשפט ), לא ניתן להשיג על החלטת בית המשפט המחוזי, מאחר שהיא עוסקת בשלבי הדיון בהליך. יתר על כן, היא טוענת כי הנאמן מושך כספים "עצומים" מקופת פשיטת הרגל מבלי לבקש את רשות בית משפט של פשיטת רגל. בפרט נטען כי הבקשה דנן, שהגשתה הותנתה בהפקדת ערבון בסך 15,000 ש"ח, הוגשה על ידי הנאמן מבלי שביקש את אישורו של בית המשפט המחוזי לממנה, וכאשר הוא יודע שסיכוייה להתקבל נמוכים. לבסוף, טוענת המשיבה כי הנאמן נמנע במכוון מלצרף מסמכים רלוונטיים ומהותיים לבקשה שאינם "משרתים" את עמדתו, ובמקביל צירף מסמכים שאינם רלוונטיים, אשר תומכים לכאורה בעמדתו.

דיון והכרעה

12.

עיינתי בבקשה ובתגובות לה והגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחותה. הנאמן "מתרעם" על כך שבית המשפט של פשיטת רגל העניק למשיבה "פרס" בכך שהפחית את התשלום החודשי שהוטל עליה, שעה שהיא מבזה החלטות שיפוטיות שניתנו בעניינה ואינה משלמת, הלכה למעשה, את התשלום החודשי ותשלומים נוספים אחרים שהושתו עליה ומנהלת אורח חיים "ראוותני".

גם אם צודק הנאמן בטענותיו כי המשיבה מפרה החלטות שיפוטיות וכי היא בעלת יכולת כלכלית, ויובהר שאין בכוונתי להביע עמדה בעניין, הרי שהוא מתעלם מכך שהחלטתו של בית המשפט המחוזי היא זמנית במהותה [ראו והשוו: רע"א 6501/12 רובינשטיין נ' רובינשטיין , פסקה 5 (5.9.2012)]. בדיון בבית המשפט המחוזי התברר כי במקביל תלויה ועומדת בקשת המשיבה להפחתת צו התשלומים העיתיים, שהוגשה לפני שהוגשה בקשת הנאמן לפי פקודת ביזיון בית משפט, וכי קיימת אי-בהירות בדבר גורלה. מאחר שבקשת המשיבה עשויה להשליך על בקשת הביזיון שהגיש הנאמן, ובהתחשב בחומרת הסנקציה שהתבקשה על ידי הנאמן, החליט בית המשפט שלא לקיים דיון לגופו של עניין אלא לעכב את בירור הבקשה עד שתתבהר התמונה המלאה הדרושה להכרעה. בתוך כך ו עד לבירור סופי של העניין , הורה בית המשפט למשיבה לשלם לקופת פשיטת הרגל את הסכום שלטענתה ביכולתה לשלם. מדובר בהחלטה זמנית אפוא, אשר במפורש לא התיימרה לשנות מהחלטות קודמות שניתנו בנוגע לשיעור התשלום החודשי שעל המשיבה לשלם. בהתחשב באופייה הזמני של ההחלטה, באי-הבהירות שעומדת ברקע הדברים ובעוצמת הסנקציה שהתבקשה, סבורני כי החלטתו של בית המשפט היא מאוזנת ואין מקום להתערב בה.

13.

נוכח התוצאה שאליה הגעתי, אינני נדרש לטענות הנוספות שהעלתה המשיבה בתגובתה. יחד עם זאת, אעיר כי הטענה שלפיה לא יכול היה הנאמן להשיג על החלטת בית המשפט המחוזי לנוכח הוראות צו בתי המשפט אינה נכונה, שכן השגת הנאמן אינה מתייחסת לאופן שבו קבע בית המשפט המחוזי את שלבי הדיון, אלא לסוגיית גובהו של התשלום החודשי. זאת ועוד, ככל שמבקשת המשיבה לברר את טענתה כי הנאמן נוטל כספים מקופת פשיטת הרגל מבלי לבקש את אישורו של בית המשפט, הרי שעליה להעלותה לפני בית המשפט לפשיטת רגל. לא זו המסגרת לברר טענה זו.

14.

הבקשה נדחית אפוא. לא ראיתי לעשות צו להוצאות בנסיבות העניין.