רע"א 1580/12 נתני אורי נ. כונס הנכסים הרשמי

1.

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופט ש' מנהיים) מיום 22.1.12 בפש"ר 12911-10-10, במסגרתה נקבע כי עד להחלטה אחרת יעמוד התשלום החודשי שנדרש המבקש לשלם לקופת הכינוס על סך של 2,500 ₪.

תמצית הרקע העובדתי וההליכים קודמים

2.

ביום 7.10.10 הגיש המבקש בבית המשפט המחוזי מרכז בקשה למתן צו כינוס ולהכרזתו כפושט רגל, עקב חובות בסך של 2,906,033 ₪. ביום 6.3.11 ניתן צו כינוס לנכסי המבקש ונקבע כי עליו לשלם לקופת הכינוס תשלום חודשי בסך של 500 ₪. ביום 22.9.11 הוגש לבית משפט קמא דוח המנהל המיוחד לפי סעיף 18ד לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, ובמסגרתו התבקש בית משפט קמא להעלות את התשלום החודשי ל-5,200 ₪.

3.

בית משפט קמא (השופטת ה' עובדיה) קבע בהחלטתו מיום 27.9.11 כי על המבקש למסור נתונים נוספים ביחס להכנסות אשתו וכי על המנהל המיוחד להכין דו"ח משלים לקראת הדיון בבקשה. ביום 22.1.12 התקיים דיון בבקשה להגדלת התשלום החודשי ובבקשה להכריז על המבקש כעל פושט רגל. בתום הדיון החליט בית משפט קמא להעלות את התשלום החודשי ולהעמידו על סך של 2,500 ₪.

נימוקי הבקשה

4.

המבקש טוען כי הסכום החודשי שנקבע כי עליו לשלם לקופת הכינוס אינו מידתי ביחס להכנסותיו וכי לא יוכל לעמוד בו. כמו כן, לטענת המבקש בית משפט קמא לא נימק את החלטתו ולא התייחס למקורות ההכנסה אשר מהם אמור המבקש לשלם את התשלום החודשי. בית משפט קמא ציין כי הנתונים שלפניו הם מעורפלים, ולכן שגה לטענת המבקש במתן החלטה על בסיס נתונים אלו על העלאת סכום התשלום החודשי.

דיון והכרעה

5.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, דומני כי אין צורך בתשובה וכי דינה של הבקשה להידחות. שיעור הסכום החודשי שעל המבקש לשלם לטובת נושיו נגזר מנסיבותיו הקונקרטיות של העניין. בשאלה עובדתית עסקינן, שהחלטה בה ניתנת על סמך הראיות שהובאו לפתחה של הערכאה הדיונית (ראו למשל: רע"א 8025/11 רכס נ' פריימן, פסקה 11 לפסק דינו של השופט י' דנציגר

(לא פורסם, 22.3.12)). המבקש טוען כי נפל פגם בהחלטת בית משפט קמא, מכיוון שלא פירט את נימוקיו ואת המקורות אשר מהם יכול המבקש לשלם את התשלום החודשי. ברם, עיון בפרוטוקול הדיון ובדו"ח המשלים שהוכן על-ידי המנהל המיוחד (ואשר לא צורף על ידי המבקש לבקשתו) מלמד כי לפני בית משפט קמא עמד חומר המלמד על מקורות אשר מהם יכול המבקש לשלם את התשלום העתי שנקבע, ולאור החומר הזה ניתנה החלטת בית המשפט.

6.

המבקש טוען כאמור כי בית משפט קמא שגה כשקבע את סכום התשלום החודשי בהתבסס על נתונים "מעורפלים". אינני מקבל את הטענה. בית משפט קמא ציין כי הנתונים אינם ברורים ביחס לשאלה האם ראוי לבטל את הליכי פשיטת הרגל או להכריז על המבקש כעל פושט רגל, ולכן הורה על המצאת דוח נוסף מטעם המנהל המיוחד לשם הבהרת סוגיה זו. אין להסיק מהחלטת בית משפט קמא לעניין הליכי פשיטת הרגל לגבי הבקשה להעלאת הסכום החודשי. לגבי בקשה זו עמדו לפני בית המשפט כאמור נתונים רבים, הוא קיים שני דיונים בבקשה, ועל סמך הראיות שהובאו לפניו קיבל בית משפט קמא את בקשת המנהל המיוחד, באופן חלקי בלבד, והעמיד את התשלום החודשי כאמור על סך של 2,500 ₪. סכום כסף זה מעוגן היטב בנתונים שבדוחות המנהל המיוחד וגם בשים לב להכנסות התא המשפחתי של המבקש. מן הראוי לזכור עוד, בשולי הדברים, כי מדובר בהחלטה זמנית וכי בעקבות דוח נוסף של המנהל המיוחד שהמועד להגשתו נקבע ליום 7.5.12 תידון השאלה האם להמשיך בהליכי פשיטת הרגל.

7.

לפיכך החלטתי לדחות את הבקשה.