ע"א 52/13 נתני אורי נ. כונס הנכסים הרישמי

1.

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט

י' קינר ), ב-פש"ר 12911-10-10, בגדרו נדחתה בקשה החייב להכריז עליו כפושט-רגל ובוטל צו כינוס הנכסים שניתן כנגדו.

להלן אביא הנתונים הדרושים להכרעה.

2.

בתאריך 7.10.2010 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי מרכז בקשה למתן צו כינוס ולהכרזתו כפושט-רגל, עקב חובות מוצהרים בסך 2,906,033 ש"ח, ל – 45 נושים. לטענת המבקש, חובותיו נצטברו בעקבות התנהלות כלכלית שגויה, שבאה לידי ביטוי בהעברת סכומי כסף רבים לידי מאן-דהוא, מבלי שדאג כי יועמדו כנגדם בטוחות. בתאריך 6.3.2011 ניתן צו כינוס לנכסי המבקש, והמשיב 1 מונה לשמש ככונס נכסיו. נכון למועד מתן צו הכינוס נפתחו נגד המבקש 36 תיקי הוצאה לפועל והוגשו נגדו שמונה תביעות חוב בסכום כולל של למעלה מ – 1,190,000 ש"ח. בתוך-כך, הוטל על המבקש לשלם לקופת הכינוס תשלום חודשי בסך של 500 ש"ח. גובה התשלום העיתי נקבע, באותו שלב, בהתאם למידע שמסר המבקש ומבלי שנערכה לו חקירת יכולת.

3.

המשיב 2 מונה למנהל המיוחד לנכסי המבקש (להלן – המנהל המיוחד ). לאחר חקירה שערך למבקש, הגיש המנהל המיוחד לבית-המשפט קמא, בתאריך 22.09.2011, דו"ח לפי סעיף 18ד ל פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם – 1980

(להלן: דו"ח המנהל המיוחד ), ובגדרו התבקש בית המשפט קמא להגדיל את צו התשלומים שהוצא כנגד המבקש לסך של 5,200 ש"ח לחודש, מהטעם שהמבקש מנהל אורח חיים שאינו מתאים לפושט-רגל.

4.

בהחלטתו מתאריך 27.09.2011 קבע בית-המשפט קמא (כב' השופטת ה' עובדיה ) כי על המבקש למסור נתונים נוספים ביחס להכנסות אשתו (מניהול גן-ילדים שבבעלותה), והורה למנהל המיוחד להכין דו"ח משלים לקראת הדיון בבקשה להגדלת סכום התשלומים החודשיים. דו"ח משלים כאמור הוגש בתאריך 16.01.2012. בתאריך 22.01.2012 התקיים דיון בבקשה להגדלת התשלום החודשי ובבקשה להכריז על המבקש כעל פושט רגל. בהחלטתו בתום הדיון הורה בית המשפט קמא (כב' השופט ש' מנהיים ) למנהל המיוחד לזמן את המבקש לחקירה נוספת ולהגיש דו"ח נוסף לא יאוחר מתאריך 7.5.2012. עוד קבע בית המשפט קמא, כי עד למתן החלטה אחרת, התשלום החודשי יעמוד – החל מחודש פברואר 2012 – על סך 2,500 ש"ח. בשולי החלטתו קבע בית-המשפט קמא כי: "אם הדו"ח לא יכלול המלצה בלתי מסויגת להכרזה, ייקבע דיון נוסף שיעסוק בשאלת ביטול ההליכים. אם תהיה המלצה בלתי מסויגת יוכרז החייב פושט רגל ללא דיון נוסף".

5.

בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטת בית-המשפט קמא הנכבד מתאריך 22.01.2012 (רע"א 1580/12) – נדחתה על-ידי בית-משפט זה (כב' השופט נ' סולברג ), בתאריך 28.3.2012, בין היתר מהטעם שסכום התשלום העיתי שנפסק על-ידי בית-המשפט קמא הנכבד, בסך של 2,500 ש"ח – "מעוגן היטב בנתונים שבדוחות המנהל המיוחד וגם בשים לב להכנסות התא המשפחתי של המבקש".

6.

בתאריך 7.05.2012 הגיש המנהל המיוחד לבית-המשפט קמא "דו"ח משלים", שבגדרו צוין, בין היתר, כי החייב עושה דין לעצמו וממשיך להפקיד תשלומים חודשיים בסך של 500 ש"ח בלבד, חרף ההחלטות השיפוטיות בעניינו. כמו-כן, ציין המנהל המיוחד באותו מסמך כי החייב אינו עושה די לצמצום הוצאות התא המשפחתי, ממשיך בהעברת כספים לבני משפחה, לחסכון, ומשלם ישירות לנושים שונים, למרות שהובהר לו שיש בכך משום העדפת נושים. בנסיבות אלה, התבקש בית-המשפט קמא הנכבד לקבוע מועד לדיון בביטול הליכי פשיטת הרגל עקב ניצולם לרעה.

בתום דיון, שנערך בתאריך 15.07.2012, קבע בית המשפט קמא הנכבד כי באם המבקש לא יסלק את חוב הפיגורים שצבר עד לתאריך 29.08.2012 – יבוטלו הליכי פשיטת הרגל ללא צורך בקיום דיון נוסף.

7.

בתאריך 24.10.2012 נתן בית המשפט קמא למבקש אורכה לתשלום חוב הפיגורים, בשיעורים ובמועדים שנקבעו בהחלטה. בית המשפט הדגיש בהחלטתו כי באם לא יומצאו אסמכתאות לביצוע התשלומים באופן שנקבע "יבוטלו הליכי פשיטת הרגל עקב ניצולם לרעה".

8.

בתאריך 27.11.2012 דחה בית-המשפט קמא הנכבד את בקשת המבקש להכריז עליו כפושט-רגל וביטל את צו כינוס הנכסים שניתן כנגדו. בפסק-דינו ציין בית המשפט קמא הנכבד כי המבקש אינו משלם את התשלום החודשי שהושת עליו ואף לא סילק את חוב הפיגורים – וזאת חרף ההחלטה שאיפשרה לו לשלם את חוב-הפיגורים בתשלומים. בית-המשפט קמא הנכבד פסק כי בנסיבות שכאלה: "אין מנוס אלא לקבוע כי החייב מנצל את ההליך לרעה ואינו נוהג בתום לב".

9.

המבקש הגיש לבית המשפט קמא הנכבד, בתאריך 01.01.2013, בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור (שהוגש לבית-משפט זה בתאריך 02.01.2013), מהטעם שביצועו יחשוף את המבקש להמשך נקיטתם של הליכי הוצאה לפועל כנגדו. בהחלטה מתאריך 24.01.2013 קבע בית המשפט קמא הנכבד כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש, ובלשונו: "אין ספק כי ייגרם נזק לנושיו אם תתאפשר חסות הגנת פקודת פשיטת הרגל לחייב שאינו מקיים את חובותיו, מה גם שברי כי אם יידחה הערעור, לא ניתן יהיה למלא את קופת פשיטת הרגל בסכום החסר. לעומת זאת, אם יתקבל הערעור והחייב יעמוד בחיובים שייקבעו לו, לא תהא מניעה להשיבו להליך". יחד עם זאת, ועל מנת שלא לסתום את הגולל לחלוטין על המבקש ולאפשר לו מוצא, תוך הקטנת הנזק לנושיו, הסכים בית המשפט קמא הנכבד לעכב את ביצוע פסק הדין אם עד לתאריך 15.02.2013 המבקש ישלם לקופת פשיטת הרגל 75% מחוב הפיגורים לתקופה שבין פברואר 2012 עד ינואר 2013, וכן ישלם לקופת פשיטת הרגל, מדי חודש - החל מחודש פברואר 2013 – סך של 1,500 ש"ח.

10.

בתאריך 07.02.2013 הגיש המבקש את הבקשה שלפניי "לעיכוב ביצוע פסק דין ולמתן סעד ארעי של עיכוב ביצוע עד להכרעה בבקשה". עיקר טרונייתו של המבקש היא כי טענותיו בדבר היעדר יכולתו לעמוד בצו התשלומים – הנסמכות על נתונים כספיים הנוגעים להוצאות התא המשפחתי ועל ירידה דרמטית בהכנסותיו – לא נבחנו באופן ענייני עובר למתן פסק-הדין. כמו-כן, טוען המבקש כי הנזק העלול להיגרם לו – בפרט לנוכח מצבו הרפואי (המבקש, יליד שנת 1953, מוכר על-ידי הביטוח הלאומי כבעל נכות צמיתה בשיעור של 70%) – באם לא יעוכב ביצועו של פסק-הדין, הוא כבד ביותר, שכן ביצועו עלול לחשוף אותו להפעלת עיצומים נגדו באמצעות לשכות ההוצאה לפועל. לטענת המבקש כבר בשלב זה נשלחה אליו התראה בדבר כוונה להגביל אותו מלקבל, מלהחזיק או מלחדש רישיון נהיגה, באם לא יפרע את חובו בתיק האיחוד המתנהל נגדו.

11.

המשיבים מתנגדים לבקשת עיכוב הביצוע. לטענת המשיבים, נוכח קביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא בעניין חוסר תום הלב של המבקש במרוצת ההליך מאז מתן צו הכינוס – סיכויו לזכות בערעור אינם גבוהים. ביחס למאזן הנוחות, המשיבים טוענים כי הכלל הוא שאין בהמשך קיומם של הליכי הוצאה לפועל כנגד חייב כדי להוות נזק בלתי הפיך המטה את מאזן הנוחות לטובתו, והמבקש לא הצביע על טעם מיוחד המצדיק חריגה מכלל זה בעניינו.

12.

לאחר עיון בבקשה שלפני ובתגובות המשיבים, הגעתי למסקנה כי דין

הבקשה להידחות . להלן אבהיר את טעמי להחלטה זו.

13.

כידוע, המדיניות המשפטית הנוהגת בבקשות מהסוג שלפני היא כי עיכוב ביצוע החלטתה של הערכאה הדיונית יינתן רק במקרים חריגים כאשר סיכויי הערעור טובים וקיים חשש כי באם לא תעוכב, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו היה והערעור יתקבל. נטל השכנוע כי קיים נימוק, אשר יצדיק היעתרות לבקשה, מוטל על כתפי המבקש (ראו למשל: החלטת חברי, השופט י' דנציגר ב-ע"א 3023/10 גילמן נ' עו"ד נדב שפירא בתפקידו כנאמן לנכסי המבקש (4.10.2010) להלן – עניין גילמן ).

14.

לעניין סיכויי הערעור - מבלי לקבוע מסמרות בדבר, נראה כי סיכויי ערעורו של המבקש אינם גבוהים. המבקש חוזר בערעורו, בעיקרו של דבר, על הטענות שטען בגדרי בקשת רשות הערעור שהגיש על ההחלטה בדבר הגדלת סכום התשלום החודשי – טענות שנדחו על-ידי בית-משפט זה (החלטת כב' השופט נ' סולברג ). כידוע, בית משפט זה לא יטה ככלל להתערב בקביעת סכומו של תשלום עיתי שהוא קביעה שבעובדה הנגזרת מן הראיות והטיעונים שהובאו בפני הערכאה הדיונית ולאחר שזו ערכה איזון בין האינטרסים השונים (ראו: רע"א 6501/12 רובינשטיין נ' רובינשטיין (5.9.2012 והאסמכתאות שם)). יתרה מכך, המבקש לא פעל בהתאם להחלטות השיפוטיות בעניינו, והמשיך להפקיד בקופת פשיטת הרגל, במשך תקופה ארוכה, סכום של 500 ש"ח בחודש בלבד. מדובר בסכום הנמוך באופן משמעותי ביותר מהסכום שהמנהל המיוחד המליץ להשית על המבקש לאחר חקירתו, ומהסכום שנפסק על-ידי בית המשפט קמא הנכבד לאחר שהתקיימו מספר דיונים בבקשה והוגשו דו"חות על-ידי המנהל המיוחד. זאת ועוד - אף שבית-המשפט קמא העניק למבקש מספר ארכות והזדמנויות להסיר את מחדליו, תוך שהוא מתרה בו שאם לא יעשה כן יבוטלו הליכי פשיטת-הרגל – המבקש בחר שלא לפעול בהתאם להחלטות בית-המשפט קמא הנכבד ואף לא ניצל את האפשרות שניתנה לו בגדר ההחלטה שהוצאה במסגרת בקשתו לעיכוב ביצוע בבית המשפט הנכבד קמא. בנסיבות אלה דומה כי יקשה על ערכאת הערעור להתערב בפסק-הדין.

15.

באשר למאזן הנוחות – טענת המבקש לפיה יגרם לו נזק כבד "גם במחיר יחסיו עם בת זוגו", אם לא ייעתר בית המשפט לבקשתו, לא הובהרה ולא בוססה כל צורכה. אכן ככלל - המשך נקיטת הליכי גביה והוצאה לפועל עשוי להקשות על מבקשים מסוגו של המבקש, במיוחד לאור המצב הכלכלי והאישי המאפיין חייבים שבעניינם מתקיים הליך פשיטת רגל, אלא "שמנגד, על בית המשפט ליתן דעתו אף לאינטרס של הזוכה לפעול בדרך היעילה והמהירה לגביית חובו" (דברי חברי, השופט ס' ג'ובראן ב-ע"א 1789/07 רוני רובין נ' כונס הנכסים הרשמי (27.2.2007)). בפסיקת בית משפט זה הובהר בעבר כי ככלל אין בהמשך קיומם של הליכי הוצאה לפועל כנגד חייב כדי להוות נזק בלתי הפיך, המטה את מאזן הנוחות לטובתו של אותו חייב (ראו למשל החלטתי ב-ע"א 2763/09 ניסים לוי נ' כונס הנכסים הרשמי (29.07.2009) והאסמכתאות שם). הנה כי כן, על אף הקושי שעימו נאלץ המבקש להתמודד בגלל מצבו האישי והרפואי – לא התרשמתי כי מדובר בנסיבות אישיות ורפואיות חריגות המצדיקות סטייה מהכלל האמור והיעתרות לבקשה (ראו: עניין גילמן ; השוו: ע"א 2212/07 פריצקר נ' עו"ד אביעזר חיון (28.6.2007)). פתרון למצב שלו טוען המבקש מצוי באפשרות העומדת לרשותו לבקש כי ראש ההוצאה לפועל יקיים בעניינו חקירת-יכולת שתעמוד על יכולתו לפרוע את חובותיו לנושיו (ראו למשל: ע"א 5321/03 אדרי נ' כונס הנכסים הרשמי (8.7.2003); ע"א 584/10 לצט נ' כונס הנכסים הרשמי (15.4.2010)).

16.

לאור כל האמור לעיל – הבקשה נדחית . בנסיבות העניין – אין צו להוצאות.